פרויקט איסטמד חוזר לשולחן: חברת פוסידון הוציאה לדרך שני מכרזים שזוכיהם אמורים להוציא לפועל חלקים בפרויקט להנחת צינור הגז התת-ימי הארוך בעולם, שנועד להוביל גז מישראל לקפריסין ויוון, ואולי אף לאיטליה בהמשך.
הפרויקט קודם רגולטורית על ידי ממשלות יוון, ישראל וקפריסין כחלק מבניית ציר פוליטי אמריקאי אנטי-טורקי בעשור האחרון. בינואר הודיעה ארצות הברית על שינוי בעמדתה, טענה שהפרויקט לא מעשי, ושיש להעדיף שיתופי פעולה אנרגטיים אחרים באזור, כמו חיבור רשתות החשמל בכבל תת-ימי.
אולם הרצון האירופי להפחית את התלות ברוסיה מתחום הגז שינה את מאזן השיקולים, וכעת הפרויקט מקודם במרץ. ב-14 ביוני פרסמה החברה המתכננת פוסידון סיכום עבודה של החברה ההנדסית DNV, לגבי היתכנות הנדסית של הפרויקט. למחרת, חתמה ישראל על מזכר הבנות להגברת ייצוא הגז לאירופה בשנים הקרובות. כעת יש ניסיון ממשי להוציא את הפרויקט לפועל. לאחר קבלת ההצעות, פוסידון אמורה לבצע עוד השנה החלטת השקעה סופית (FID) בכוונה להפעיל את הפרויקט מ-2027.
שני המכרזים שפורסמו הם בהיקף של 1.3 מיליארד אירו, מתוך 6 מיליארד אירו בסך הכול, שמשקפים את עלות הפרויקט כולו, שאמור לאפשר ייצוא של 10 BCM גז לשנה בשלב א'. מדובר בחלק קטן בהרבה מהיבוא מרוסיה, שעומד על כ-140 BCM בשנה, אבל האיחוד האירופי העניק לפרויקט מעמד "פרויקט של אינטרסים משותפים" בנובמבר 2021, שמעניק עדיפות במיזמי תשתית בינלאומיים. לאחרונה, האיחוד קבע שפרויקטים חדשים של גז ואנרגיה גרעינית עשויים להיחשב כהשקעות נדרשות למעבר האנרגטי לאנרגיה נקייה, למרות גזי החממה וזיהום האוויר שנגרמים מגז.
רוסיה היא עדיין הסיפור העיקרי בשוק הגז האירופי
באתר פוסידון מופיע שקף שמראה את מחירי הגז באירופה כיום – 26-23 דולרים ליחידת חום, לעומת המחירים בשוק האמריקאי – 5 דולר, ובישראל – 4 דולר. הסכומים לא מדויקים, אבל מצביעים על כדאיות כלכלית גבוהה של הפרויקט, בהשוואה לגז מונזל מארצות הברית, שהוא כיום המענה העיקרי למחסור בגז ולמחירים הגבוהים, שהחלו לעלות כבר בסוף 2021.
מצד שני, לא ניתן לדעת כמה זמן המחירים הללו יישארו. הסכם שלום בין רוסיה לאוקראינה, או מתכונת אחרת שתוביל להסרת הסנקציות על רוסיה, יכולה לגרום למחיר לצלול, ושוב להפוך את הפרויקט ללא כדאי כלכלית. מבחינה כלכלית, חוזי גז שייחתמו כעת ויבוצעו רק ב-2027, מהווים סיכון כלכלי משמעותי לכל הצדדים.
הצלחת הפרויקט עלולה לקדם מחסור בגז בישראל
לפני כחודש ביקשו ארבעה ארגוני סביבה אירופיים לערער על סיווג הפרויקט כפרויקט מועדף באיחוד, כחלק מ-30 פרויקטים פוסיליים מתועדפים כיום, בטענה שהוא יקבע את השימוש בגז באיחוד מעבר לנדרש. כיום, כשהאיחוד מקושש כל מקור לא רוסי לדלקים פוסיליים – נפט, תזקיקים, פחם וגז – הסבירות לשינוי הסיווג לא גבוהה.
הצלחת הפרויקט כוללת פוטנציאל תועלת פיננסית משמעותית לחברות הגז הישראליות, כמו גם לקופת המדינה, אבל טומנת בחובה בעיה משמעותית בעתיד – ייצוא של עוד 10BCM גז בשנה לאירופה, ואולי אף 20 בשלב ב', יכול לרוקן מהר יותר את המאגרים הישראליים. בלי מציאת מאגרי גז חדשים, ישראל צפויה להזדקק לגז הזה סביב אמצע שנות ה-40 ולהיהפך ליבואנית גז, בהנחה הסבירה שישראל תתקשה להתקדם להסתמכות מלאה על אנרגיות מתחדשות.
מכיוון שמחירי הגז לאורך התקופה לא ידועים, קשה להעריך את ההשלכות הכלכליות של ייצוא מוגבר בטווח הארוך, אבל כל עוד ישראל זקוקה לגז, כל ייצוא גז מקטין את העצמאות האנרגטית של ישראל.
