הלחצים שהפעילה ארצות הברית על לבנון וישראל להצליח להגיע לפשרה בנושא הגבול הימי מושפעים במידה רבה ממשק הגז. מעבר לאינטרסים הישראלי המקומי, לפיו כל גבול ישראלי מוכר הדדית ובינלאומית מהווה הישג דיפלומטי ופוליטי התורם לקיומה היציב של המדינה, רק השינויים בתחום האנרגיה והגז מסבירים מדוע עד העשור האחרון לא התקיים כלל תיחום גבולות ימיים.

הסכם תיחום הגבול הימי עם לבנון הוא חלק מתמונה אסטרטגית חובקת עולם, שמתנקזת ברובה לסוגיית הגז. היכולת של מדינות אויב לשתף פעולה בתחום הימי, היא סממן חשוב ליכולת להבטיח את קיומם של פרויקטים אזוריים גדולים בהרבה ממאגר הגז שבשטח המחלוקת.

הגבול הימי בין ישראל ללבנון (עיצוב: דבר)

מבחינה חוקית, השטח הימי של מדינה נחלק לשניים, עד 12 מייל ימי (כ-22 קילומטר) יכול להיחשב שטח ריבוני של המדינה. אחריהם קיים אזור כלכלי בלעדי (עד 220 מייל ימי או כ-370 ק"מ) שאינם שטח של המדינה, אך רק לה יש זכות להקצות את משאבי הים, דוגמת דיג ואנרגיה, זכות זו היא כלכלית בלבד. כל המדינות האחרות רשאיות לעבור במים אלו באופן חפשי ואף להניח בהן תשתיות כלכליות כמו צנרת גז או חשמל.

בפועל, ללא ההסכם, אף חברת קידוחי נפט וגז בינלאומית לא הסכימה לפעול בלבנון, וגם ישראל נמנעה מאישור קידוחים לחיפוש גז בשטח המחלוקת, ולכן נראה שמדובר בהישג לשני הצדדים, אך התמונה הרחבה משמעותית עוד יותר.

"יצירת אווירה של שיתופי פעולה זה תנאי חיוני לביצוע השקעות בפיתוח תשתית"

"אם ישראל ולבנון יראו שהן יכולות לשתף פעולה בנושא כזה, זה סממן חיוני לקידום פרויקטים הרבה יותר גדולים בתחום הגז", אומר ל'דבר' ד"ר עילי רטיג, מרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן ומומחה אנרגיה. "היום, למרות המחסור החמור בגז באירופה והרצון להתנתק מרכישת גז מרוסיה, עדיין אין מספיק גז ליצוא באזור שלנו כדי לממן פרויקט משותף כמו צינור האיסטמד, או אפילו מתקן נוסף ליצוא גז מונזל (LNG)."

ישראל מייצאת היום גז למצרים, שמונזל בעזרת תשתיות הקיימות שם תוך מיצוי התשתיות הקיימות – גודל ההפקה האפשרי במאגרי תמר ולוויתן, כושר ההולכה הישראלי למצרים דרך צנרתEMG  וגם דרך ירדן. יצוא מוגבר מחייב שיפורים בהפקה וכן תוספת של צנרת. לכן שקט בטחוני בהפקת הגז ממאגר כריש חיונית למאמץ משתלם כלכלית זה, אך ישראל חתמה על מזכר הבנות עם מצרים והאיחוד האירופי ליצוא מאסיבי יותר של גז, שכיום איננו אפשרי, וגם לא יהיה אפשרי רק על בסיס מתקני ההנזלה במצרים.

ד"ר עילי רטיג (צילום: ג׳ון מור, אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס)

"כל הפרויקטים הללו מצריכים גם מימון לטווח ארוך, גם ודאות בטחונית ובייחוד כמויות מספיקות של גז. ה-400 BCM שישראל אישרה לייצא, אין היום איך לייצא. רק אם יימצאו עוד מאגרים משמעותיים באזור שלנו, ביחד עם מאגר אפרודיטה בקפריסין, תהיה כאן כמות אזורית מספיק גדולה שתצדיק השקעות בפיתוח התשתיות המתבקש" אומר רטיג, על אף טענותיו בעבר על יצוא גז שאולי ישראל תזדקק לו.

"הגז הוא מהותי בהסכם על הגבול עם לבנון. יצירת אווירה של שיתופי פעולה, או לפחות של הסרת איומים הדדיים, זה תנאי חיוני לביצוע השקעות בפיתוח תשתית, בין אם זה חיפושי גז, פיתוח מאגרים, הקמת מתקן הנזלה או הנחת צנרת לאירופה".

חוות הדעת חושפות את האינטרס הכלכלי

מאחר וישראל קבעה שאין להגדיל את עתודות הגז למשק המקומי, האינטרס העיקרי של ישראל כיום בפיתוח מאגרים נוספים הוא כלכלי, למצוא עוד גז ולמכור אותו למרבה במחיר. לצדו, במידה מועטה יותר, קיים האינטרס הפוליטי לסייע לאירופה להחליף את האספקה מרוסיה.

האינטרס הכלכלי הישראלי פורט בצורה מפורשת אמש (רביעי) בפרסום נוסח ההסכם בעברית וחוות הדעת הנלוות אליו. "ההסכם יסייע להגדיל את הסיכוי שחברות בין-לאומיות יפעלו בישראל ביחס למאגרי הגז הנוכחיים ומאגרי גז נוספים שעשויים להתגלות בהמשך. לכך עשויות להיות השלכות חיוביות על משק האנרגיה בישראל שצפויות להניב רווח כספי משמעותי עבור ישראל. ככל שבהליך התחרותי יחולקו הבלוקים הסמוכים לאזור המחלוקת, ניתן יהיה לחפש מקורות אנרגיה נוספים הנדרשים למדינת ישראל ויכולים אף לסייע להיקפי הייצוא לאירופה המשוועת לגז טבעי", נכתב בחוות הדעת של היועמש"ית גלי בהרב מיארה.

צינורות הובלת גז מחצבים במאגר תמר (צילום: משה שי / פלאש 90)

גם חוות הדעת של המועצה לביטחון לאומי ומשרד החוץ – מדגישה בתמציתיות את האינטרס הקשור בפיתוח מאגרי גז ויצוא שלו, "לפי משרד האנרגיה, המחלוקת סביב הגבול הימי, יחד עם מצבה האנרגטי הרעוע של לבנון, יצרו מצג של חיכוך סביב אסדות הגז של ישראל בים התיכון… השגת הסכמות מול לבנון בעניין זה, עשויה לייצר רגיעה ולהגדיל את היצע החברות הבין-לאומיות השוקלות להתמודד בהליך התחרותי המתוכנן בישראל, וממילא להגביר את הסיכוי למציאת מאגרי גז נוספים". 

לפי חוות הדעת של חן בר יוסף, ממלא מקום הממונה על הנפט במשרד האנרגיה, אין חשיבות רבה לפיתוח מאגר קאנא, שלא ברור כלל כמה גז יש בו, אלא דווקא להבטחת השקט הדרוש להפקת הגז ממאגר מאגר כריש הישראלי, ולחמש בלוקים של מים כלכליים וחיפושי גז אפשריים בהם, הסמוכים לגבול ואולי כעת יהפכו לרלוונטים לחיפושים חדשים.

לבנון עדיין תתקשה למשוך משקיעים להשקעות גז

למרות הקשיים בחיפושי גז, ישראל הצליחה לעודד את פיתוחם של שלושה מאגרים בשטחה הימי, לעומת היעדר כל פיתוח בלבנון, שייצור החשמל שלה כיום מספיק לשעות ספורות ביממה. חוסר היציבות הפוליטי בלבנון הוא גורם שמרחיק חברות גז ממנה וגם מהאזור.

מייק אזר, העוסק בפתרונות מימון למשבר הכלכלי בלבנון מטיל ספק רב עד כמה הסכם הגבול הימי מסוגל לקדם את לבנון, לאור המשוכות הרבות האחרות של המדינה, וגם לאור הוטו המעשי שההסכם מעניק לישראל על פיתוח מאגר קאנא. לדעתו, המשק הלבנוני לבדו קטן מדי ושברירי מדי מכדי להצדיק כלכלית את הפיתוח, ויצוא מקביל של גז אפשרי רק בהסכמת ישראל וחברות בינלאומיות, ורק אם ימצאו בו כמויות מסחריות.  

For Lebanon, a maritime boundary deal is better than none. But people need to understand what was agreed because it is being mischaracterized.

For example:

1. The parties did *not* resolve key economic issues related to hydrocarbon profit-sharing but deferred to a future date pic.twitter.com/1nefTQNLLh

— Mike Azar (@AzarsTweets) October 12, 2022

לפי הדברים שפרסם בטוויטר, מנגנון כלשהו להבטחת תמורה כלכלית לישראל מוכרח לבוא על חשבון לבנון, אך ההסכם לא קובע אותו  – מה ששם את ישראל בעמדת כוח שיכולה לטרפד כל פיתוח בשטח הסמוך לגבול. חוסר היציבות הפוליטי בלבנון, עלול להרתיע חברות גז מפעילות בלבנון, הרבה יותר מאשר מפעילות בישראל.