לפי פרסומים בתקשורת, משרד האוצר שוקל לבצע קיצוץ נוסף בתקציב 2024-2023 לפני שיאושר בכנסת. מהלך כזה לא יהיה רק קשה לעיכול מבחינת הרכב הקואליציה, אלא גם בעיקר רע לכלכלת ישראל.
הרקע למהלך הוא הירידה בגביית המסים. אכן, לעומת הצמיחה המטאורית בגביית מסים בשנת 2022, שחלקה אירע בנסיבות חד פעמיות, גביית המסים ב-2023 נמצאת בירידה. עם זאת, אפילו לאחר הירידה, הגבייה היום נמצאת מעל קו המגמה שלפני משבר הקורונה.
הירידה בגביית המסים לא צצה עכשיו. מאמצע שנת 2022 החלה היחלשות בענפי הנדל"ן וההיי-טק, שני ענפים שהיו אחראים במידה רבה לעליה בגביית המסים. בשני המקרים, היתה זו השפעה ישירה של עליית הריבית במשק הישראלי וגם במשק האמריקאי – שם חברות הזנק ישראליות רבות מגייסות הון. ייתכן שגם הסכסוך המר על הרפורמה המשפטית תורם את חלקו, אך את הירידה בגביית המסים ניתן להסביר גם בלעדיו.
לא רק שמדובר בירידה צפויה, אלא שגם במשרד האוצר אומרים שגביית המסים הנוכחית היא מעל קו המגמה החזוי מימי הקורונה, ואף מעל הצפי לשנת 2023.
קיצוץ אידיאולוגי לא מצריך סיבות של ממש
הרצון של משרד האוצר לקצץ בתקציב בשלב זה יכול להיות מוסבר בשני נימוקים משלימים.
הראשון, היא שמדובר בקיצוץ אידיאולוגי, שלא תלוי במצב הכלכלי, אלא נובע מתפיסת עולם שיש לצמצם את כוחם של הפוליטיקאים, ולהקטין את מנגנון המדינה והשפעתה על המשק. הקיצוץ הרוחבי, שכבר אושר כדי לממש את הקמת 'המשמר הלאומי' לדרישת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, נעשה בצורה חשודה. הסיכוי שגוף מורכב כל כך יקום במהלך 2023, ויצליח למצות את כל הכסף שהוקצה עבורו הוא אפסי. מנגד, הקיצוצים שנערכו בסעיפים אחרים כדי לממן את הקמתו, הם ודאיים.
השני, נוגע לאופן בו הממשלה אישרה את התקציב, עם "קצוות פתוחים". התקציב בכל מקרה לא מממש את כל הסעיפים בהסכמים הקואליציוניים, אך הממשלה אישרה את התקציב בלי לסגור במדויק אילו סעיפים כן ימומשו ובאיזו מידה. לדחוף כעת לקיצוץ תקציבי נוסף, פירושו לחץ על הסיעות להתפשר עוד יותר על דרישותיהן, ואולי אף לסכסך ביניהן ולהחליש אותן.
מהלך הרסני לכלכלה ולחברה
קיצוץ תקציבי כיום פירושו פגיעה בכלכלה ובחברה הישראלית גם יחד. בישראל קיימת מערכת רווחה חלשה ותת-השקעה עצומה בתשתיות כמעט בכל תחום – בדיור, בחינוך, בתחבורה, בבריאות, בניקוז ובאנרגיה. התקציב, כבר כפי שהוצג, הוא 'מרוסן' (מקוצץ) ביותר, עם הגירעון המתוכנן הנמוך ביותר מזה עשורים. למרות שנומינלית הוא גדול מקודמיו, בהתחשב באינפלציה ובגידול האוכלוסייה, הוא מבטא שחיקה בהוצאות הממשלה. מי שייפגעו מכך הם האזרחים במעמדות הנמוכים ובמעמד הביניים, שגם כיום מתקשים לקבל מהמדינה מענה הולם, ונאלצים לספוג עוד ועוד התייקרויות.
קיצוץ תקציבי כעת יפגע גם ביכולת לנהל מדיניות אנטי-מחזורית, שמאפשרת צמיחה כלכלית ממושכת, יציבה, עם סיכוי נמוך למשבר כלכלי. לפי המדיניות הזו, כשיש גאות משקית ותעסוקה מלאה, על הממשלה לפעול בריסון: שילוב בין העלאות מסים, ריסון הוצאות וצמצום חובות. מנגד, כשיש האטה או מיתון כלכלי, כמו בימים אלו, על הממשלה "לפתוח את הארנק" ולעודד ביקושים במשק בהשקעות ציבוריות ובמתן רשת ביטחון חברתית. המשמעות של צמצום ההשקעה הממשלתית בעת הנוכחית עלולה לדחוף את ישראל למיתון.
