הנרטיב הישראלי בנוגע למלחמה בנגורנו-קרבאך מתייחס אמנם לגורל המצער של הארמנים המובסים בשדה הקרב, אך בעיקר לרווח הישראלי מהתחזקותה של אזרבייג'אן. אבל לטווח הארוך, ייתכן שגם ישראל מפסידה מכך, ואולי אף נפגעת ביטחונית.
בעשור האחרון, לצד הרכבת האווירית של נשק ישראלי לבאקו, נשמעו בישראל קולות רבים לפיהם אזרבייג'ן היא אויבת של איראן וארמניה היא בת בריתה, ועל כן כל ניצחון של אזרבייג'ן על ארמניה בהכרח מגדיל את טבעת החנק הישראלית על איראן. כלל כלי התקשורת הישראלים, מציינים חדשות לבקרים, ברמיזה או בפירוש, שאזרבייג'ן משמשת 'בסיס עומק' ישראלי על גבול איראן, ועוזרת לישראל להוציא פעולות בעורף האיראני.
נוסף על כך, ישראל מוכרת לאזרבייג'ן נשק במיליארדי דולרים, ולפי פרסומים שונים רוכשת ממנה דלקים בהיקף שהופך את אזרבייג'אן לספקית אנרגיה מרכזית של ישראל, מה שמכפיל את האינטרס הישראלי להידוק היחסים עמה ואפילו במחיר של עוולות מוסריות.
איראן, אזרבייג'אן והקשר הביטחוני
על כך שישראל זקוקה לאזרבייג'ן כספקית אנרגיה אין ויכוח, אך על הטענות הביטחוניות ייתכן וניתן להתווכח. שאלה אחת נותרת חסרת מענה בשיח הישראלי: איך יתכן שאזרבייג'ן בוגדת באיראן, שכנתה, עד כדי סיוע למדינת אויב? אזרבייג'ן ואיראן ידעו כמה משברים בשנים האחרונות, אולם לצד זאת שתי השכנות מקיימת שיתוף פעולה צבאי, מסחרי ודיפלומטי ענף.
רק לפני שבוע אירחה באקו כמה בכירים מצמרת הצבא האיראני, ימים ספורים לפני שיצאה למערכה בה הביסה את הרפובליקה הארמנית בנגורנו-קרבאך. מפגשים כאלה של הדרגים הבכירים בצבא האזרי והאיראני נערכים על בסיס קבוע. מפגשים בין שרי החוץ של אזרבייג'ן ואיראן נערכים בתדירות גבוהה יותר מאשר שרי החוץ של ארמניה ואיראן.
קיימים סכסוכים ומתיחויות בין איראן לאזרבייג'ן, אך מכאן ועד הנרטיב הישראלי שהופך את אזרבייג'ן לאויבת של איראן קיים פער גדול, ממנו בתקשורת הישראלית מעדיפים להתעלם. כך גם לגבי הצד השני במשוואה: ארמניה, בשונה ממה שנראה בנראטיב הישראלי, איננה בת ברית מרכזית של איראן. היא אמנם מקיימת עם איראן יחסי מסחר ענפים, ומאפשרת לאיראן להעביר דרכה סחורות, אך אין בכך שוני ממה שאזרבייג'ן עושה.
במספר כלי תקשורת ישראלים הפריזו וטענו שהמלחמה בין הארמנים לאזרים היא מלחמה בין נשק ישראלי לנשק איראני, אך הארמנים בנגורנו-קרבאך משתמשים בנשק סובייטי מיושן, וצבא ארמניה משתמש בנשק רוסי. עד כה לא תועד שום שימוש בנשק איראני בקרבות בנגורנו-קרבאך.
תקשורת ישראלית, כסף אזרי
לצד הצידוקים הביטחוניים והגאו-אסטרטגיים המגבים את אזרבייג'ן בשיח הישראלי, השקיעו האזרים מיליוני דולרים בתקשורת הישראלית בכדי לטפטף תעמולה לפיה הצדק עמם, וכי נגורנו-קרבאך היא חלק לגיטימי מאזרבייג'ן, זאת למרות שבכל נקודה בהיסטוריה מרבית תושבי החבל היו ארמנים. לפי תעמולה זו, הבדלנים הארמנים אחראים לטבח בו נהרגו לפחות 161 אזרחי אזרבייג'ן בעיר חוג'אלי ב-1992. הטענה הזו סותרת את מה שאמר נשיא אזרבייג'ן בזמן הטבח עצמו, וכמובן מיועדת למזער או להכחיש את רצח העם שעברו הארמנים בראשית המאה העשרים, בין היתר בידי שכניהם האזרים.
לאחרונה נוסף לתעמולה האזרית טיעון חדש, והוא שהארמנים משתמשים שלא כדין במושג 'שואה' ו'רצח עם' כדי לתאר את הטרגדיה שעברה עליהם בראשית המאה, מכיוון שהדבר לכאורה מוזיל את שואת העם היהודי. טיעון זה של מערכת התעמולה האזרית מצא פומבי במכתבים שנשלחו למנהיגי ארמניה ולנשיא הרצוג מטעם ארגון רבני בשם 'מרכז רבני אירופה' שקרא לארמניה לחדול מלהשתמש במושגים אלה. לא מן הנמנע שהרקע לשליחת מכתבים אלו כרוך בכך שהמפגש הקרוב של ועידת רבני אירופה, המתוכנן לנובמבר, יתקיים בבאקו, בירת אזרבייג'אן.
התעמולה האזרית מצליחה. קולם של רבבות הארמנים שנמלטים בימים אלה ממולדתם ההיסטורית לארמניה מחשש שיירצחו, נשמע מעט מאוד בשיח ובתקשורת הישראלית. הם לא זוכים לאמפתיה למרות נקודות הדמיון הבולטות בינם לבין ישראל והעם היהודי, כמו היותם מיעוט נוצרי בסביבה המוסלמית ברובה של דרום הקווקז והמזרח התיכון, והעובדה שהם נרדפים מזה 150 שנה בשל דתם. אפילו היותה של ארמניה מדינה דמוקרטית, בעוד אזרבייג'ן היא אחת הדיקטטורות החשוכות בעולם, לא מביאה את הציבור הישראלי לתמוך בארמנים. קולם של הצידוקים הביטחוניים והגיאו-אסטרטגיים נשמע חזק יותר, ולפיכך הופך אותם למשמעותיים יותר בעיני הישראלי הממוצע.
אך אולי זו העת לשאול: אזרבייג'ן היא שותפה כלכלית חשובה לישראל, אך האם לברית איתה אין חשיבות ביטחונית כה גדולה כפי שמתואר בתקשורת הישראלית?
המרחב הפאן טורקמני והשאיפות הטורקיות מהמלחמה
מרבית האוכלוסייה החיה בין איסטנבול לסין, בקווי הרוחב הצפוניים לחצי האי ערב, איראן, והודו, הם בני משפחת העמים הטורקמניים. כמה מאות מיליונים של בני אדם שרואים באנקרה ואיסטנבול את מרכז העולם התרבותי, ודוברים שפות ממשפחת השפה הטורקית. אזרבייג'ן היא אחת המדינות האלה – מדינה שרואה בטורקיה כאחותה הגדולה, כך לדברי נשיאה של אזרבייג'אן מזה 20 שנה, אילהם אלייב.
ארמניה ורפובליקת ארצאך (שמה של הרפובליקה העצמאית שהוקמה במובלעת נגורנו קרבאך) הן הטריז היחיד המפריד בין טורקיה ליתר המדינות הטורקמניות שבמרכז אסיה. כל ניתוח גאו-אסטרטגי של המפלה שספגה רפובליקת ארצאך חייב להתייחס לעובדה שטורקיה תוכל להשיג מסדרון יבשתי רציף בין איסטנבול לגבול סין, דבר שיחזק את מעמדה כמעצמה אזורית, כמובילת אנרגיה מרכזית מחצי האי ערב לאירופה, וכמי שרואה בעצמה צומת מרכזי בין מזרח למערב, גם מבחינה היסטורית וגם כייעוד עתידי.
מה שהתחיל בתכנית 'החגורה והדרך' הסינית, וממשיך בתכנית החלופית של ארה"ב להקמת 'מסדרון רכבות וספנות' דרך סעודיה וישראל, מחזק את האינטרס הטורקי ליצור מסדרון יבשתי בשליטתם בין המזרח למערב. טורקיה הודרה כליל מהתכנית האמריקאית, וגם בפרויקט הסיני היא לא משחקת תפקיד מרכזי, ובינתיים מצאה את עצמה מחוץ למפת ההשקעות.
ארדואן כבר הכריז בעבר על רצונו להקים ברית של מדינות טורקמניות שתתחרה בבריתות האזוריות האחרות, והדרך לעשות זאת עוברת בהגברת המסחר ותנועת הסחורות בין מדינות מרכז אסיה לטורקיה. כיבוש נגורנו-קרבאך, במובן הזה, מחזק את השאיפות האימפריאליות הטורקיות. התגברותה של טורקיה כמעצמה אזורית תבוא אמנם גם על חשבון איראן, אך האם ישראל מעוניינת בכך? ישראל יושבת על אדמה שהייתה בלב האימפריה העות'מנית עד לפני מאה שנים בסך הכול. התחזקות של טורקיה עשויה להגביר גם את שאיפתה להחזרת הדומיננטיות שלה בירושלים. ייתכן שממשלות ישראל לא לקחו את זה בחשבון כשאישרו אספקת נשק שובר שוויון לאזרבייג'ן.
