המעסיקים מזהירים שייאלצו להוציא עשרות אלפי עובדים לחל"ת כבר בימים הקרובים, אם המדינה לא תרחיב את תוכנית התמיכה במשק ותודיע על מנגנון גמיש ומקיף לתמיכה בהוצאות השכר של עסקים. לכאורה, הציבור הישראלי מכיר היטב את מנגנון החל"ת מימי הקורונה, אלא שיש הבדלים משמעותיים בין רשת הביטחון שיש לעובדים המוצאים לחל"ת כיום, לזו שהייתה קיימת בתקופת הקורונה.

חל"ת הם ראשי תיבות של 'חופשה ללא תשלום'. חשוב לדעת שמעסיק לא יכול להוציא עובד לחל"ת באופן חד צדדי. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אם מעסיק כופה על עובד חופשה ללא תשלום לזמן ארוך ובלתי מוגבל, הדבר נחשב כפיטורים, ועל המעסיק לערוך קודם לכן שימוע לעובד ולשלם לו פיצויי פיטורים. בכל מקרה, חל"ת כפויה מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, ועובד שמתפטר בשל הוצאתו לחל"ת יהיה זכאי לפיצויים כאילו פוטר. במקרה כזה, על העובד חלה חובה ליידע את המעסיק על כוונתו להתפטר עקב ההרעה בתנאי העבודה, ולאפשר לו לחזור בו מכוונתו להוציאו לחל"ת.

ההבדל המרכזי בין תקופת הקורונה לתקופה הנוכחית ביחס לחל"ת נעוץ בתנאי הזכאות לדמי אבטלה. על פי חוק, עובד שהוצא לחל"ת כפוי למשך 30 יום לפחות זכאי לדמי אבטלה, בתנאי שהוא עומד בשורת תנאים מזכים. בתקופת הקורונה קבעו הממשלה והכנסת שורת הקלות שהרחיבו את התנאים המזכים, הקלות שכיום אינן קיימות.

כך לדוגמה, אחד התנאים לקבלת דמי אבטלה בתקופת חל"ת הוא שעל העובד לנצל תחילה את מלוא מכסת ימי החופשה שצבר לפני יציאתו לחל"ת. משמעות הדבר היא שעם חזרתו לעבודה לא ייזקפו לזכותו עוד ימי חופשה, והוא למעשה 'משלם', על חשבון זכויותיו הסוציאליות, חלק מעלות החופשה הכפויה שנכפתה עליו. בתקופת הקורונה נקבע שעובדים שהוצאו לחל"ת כפויה למשך 30 יום לפחות יהיו זכאים לתשלום כבר מהיום הראשון, שלא על חשבון ימי החופשה הצבורים שלהם, כך שלזכותם של עובדים ששבו לעבודתם בתום החל"ת נותרו ימי החופשה שהיו זכאים להם קודם לכן. החלטה זו לא תקפה כיום.

הבדל נוסף הוא תקופת האכשרה הנדרשת לקבלת דמי האבטלה. בחוק נקבע שלדמי אבטלה זכאי רק מי שעבד לפחות 12 חודשים מתוך 18 החודשים הקודמים. בתקופת הקורונה נקבעה הקלה שאפשרה גם לעובדים שעבדו 6 חודשים בלבד לקבל דמי אבטלה. גם הקלה זו לא קיימת כיום, והמשמעות היא שכיום ישנם יותר עובדים שלא יהיו זכאים לדמי אבטלה אם יוצאו לחל"ת.

עובדים שמיצו את ימי האבטלה בקורונה לא יקבלו דמי אבטלה

גם ביחס למספר ימי האבטלה שזכאי להם כל עובד, המדינה לא מפעילה את ההקלות מתקופת הקורונה. מספר ימי האבטלה שזכאי להם עובד משתנה בהתאם לגילו ולמצבו המשפחתי, ונע בין 50 ל-175 יום. בימי הקורונה, הוארכה הזכאות אוטומטית עד סוף יוני 2021, וכיום אין מנגנון הארכה כזה.

יתרה מכך, עובד בן פחות מ-40 שמיצה את ימי האבטלה שהיה זכאי להם בארבע השנים האחרונות, ויצא שוב לאבטלה, יהיה זכאי למכסה קטנה יותר של ימי אבטלה, ואף לדמי אבטלה נמוכים יותר. היות שעדיין לא חלפו 4 שנים ממשבר הקורונה והשלכותיו, יש להניח שיש במשק הישראלי מאות אלפי עובדים שזכאותם לדמי אבטלה פחתה.

ציבור עובדים נוסף שלא זכאי לדמי אבטלה כלל, הוא עובדים מגיל 67. בימי הקורונה נקבעו להם מענקי הסתגלות אם הוצאו לחל"ת או פוטרו. פתרון זה לא קיים כיום, ועובדים אלו לא יהיו זכאים לכל פיצוי אם יוצאו לחל"ת.

הקשחה נוספת של תנאי החל"ת חלה ביחס לחובת ההגעה ללשכות התעסוקה. דורשי דמי אבטלה נדרשים להתייצב בשירות התעסוקה מדי שבוע עד תום תקופת החל"ת לצורך קבלת דמי אבטלה, וכן קבלת הצעות עבודה חלופיות ובחינתן. בתקופת הקורונה המדינה הסתפקה בהתייצבות בשירות התעסוקה רק פעם בחודש, ובחלק מהזמן איפשרה התייצבות דיגיטלית כחלופה לנוכחות הפיזית, הקלות שכיום לא קיימות. עובדים שיוצאו לחל"ת יידרשו להתייצב בלשכות התעסוקה מדי שבוע, גם בזמן מלחמה ותחת ירי טילים ברחבי הארץ, ולבחון הצעות עבודה שיופנו אליהן.

האוצר מעודד הוצאת עובדים לחל"ת

התוכנית הכלכלית שהציג משרד האוצר בפני ועדת הכספים של הכנסת לא כוללת שיפוי מעסיקים בגין שכרם של עובדים שהתייתרו, ולא מציעה כל פיצוי לחברות גדולות שמחזור העסקים שלהן מעל 400 אלף שקלים. משמעות הדבר היא שהתוכנית מעודדת מעסיקים להוצאת עובדים לא נחוצים בתקופה זה לחל"ת. לפיכך, הבהירה ההסתדרות כי היא מתנגדת למודל, ודרשה מהמדינה לגבש מודל שמעודד שמירה על יחסי העבודה.

גם ארגוני המעסיקים כבר הבהירו לממשלה שהם לא מעוניינים להוציא את עובדיהם לחל"ת, ומעדיפים מנגנונים גמישים יותר של שיפוי חלקי בגין שכר העובדים, שיאפשר להם גם יותר גמישות. כך למשל, במתווה שהציג שר הכלכלה ניר ברקת בשיתוף עם חלק מארגוני המעסיקים, הוצע מנגנון חלופי לחל"ת במסגרתו יקבלו העובדים שכר והפרשות סוציאליות בגין ימים בהם לא עבדו, מאת המעסיק – שישופה על ידי המדינה ב-70% משווי השכר (כשבהמשך ייקבע על ידי הממשלה, ההסתדרות וארגוני המעסיקים לגבי ה-30% הנותרים, כמה מהם יספוג העובד וכמה המעסיק). לעת עתה, תוכנית זו עדיין לא זוכה לתמיכת הממשלה כולה והיא מנוגדת לעמדת האוצר, שהתנגד למנגנונים דומים גם בתקופת הקורונה.

המנגנון הגמיש נועד גם לשמור על יחסי העובד-מעביד בין המעסיק לעובדיו, במטרה לשמר עובדים במקומות העבודה ולצמצם את תקופת ההחלמה של המשק מהמשבר. מנגנונים דומים נהוגים ברבות ממדינות אירופה, כאמצעי התמודדות עם משברים.