הממשלה והאוצר פועלים לפי סדר עדיפויות מעוות, והתקשורת הכלכלית משתפת פעולה ותומכת במהלכים ההרסניים. בכל החודשים האחרונים מתקיים יישור קו הרסני בין כלל גורמי הכלכלה – האקדמיה, היועץ הכלכלי לממשלה, שהוא נגיד בנק ישראל, צמרת האוצר, השר והעיתונות.

המסר הערכי הוא ברור: לשכוח מכלכלה של ממש ולדבר על פסיכולוגיה. "צריך לשדר רצינות", "להפגין אחריות תקציבית", ועוד מגוון מסרים חינוכיים שלא מיועדים חלילה לממשלה עצמה או לציבור, אלא לקבוצה עלומה ונסתרת שנקראת "השווקים".

מדובר בניגוד גמור לתודעה השלטת באולפנים, שלפיה על ישראל להתקדם במלחמתה בחמאס ללא פשרות, תוך דחיית סייגים והגבלות של ידידים ואויבים גם יחד. אלא שכשעוברים לשדה הכלכלי, כאן נעלמת הגאווה הלאומית והצרכים הדוחקים, וכל העצות פירושן למכור את אזרחי ישראל ואת ריבונותה, להעלות אותם לעולה למולך השווקים, ולהיכנע ללא תנאי לתכתיבים מבחוץ.

"חברות הדירוג זה מה שאומרים לילדים קטנים בלילה כדי להפחיד אותם"

לפי דיווח בחדשות 12, הדרג המקצועי באוצר ונגיד בנק ישראל סבורים ש"כבר עכשיו צריך להחליט על קיצוצים לשנה הבאה כדי לשדר מסר מרגיע לשווקים ולסוכנויות הדירוג הבינלאומיות". לא כדי לטפל בבעיה כלכלית, אלא כדי "לשדר" ו"להרגיע".

הגזירה על כל העובדים במשק: לפי הסיכום בין האוצר להסתדרות כל עובד במשק "יתרום" יום הבראה שערכו יותר מ-400 שקלים – כדי לסייע במימון המלחמהhttps://t.co/iVXTEKGP7N | @KerenMarc pic.twitter.com/JpcwPWOhxt

— החדשות – N12 (@N12News) January 10, 2024

ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, אמר שאין לשמוע לעצה זו: "חברות הדירוג זה מה שאומרים לילדים קטנים בלילה כדי להפחיד אותם". משרד ראש הממשלה הכחיש את הדברים, אבל תוכנם אמיתי ונכון ביותר ממובן אחד. השימוש של התקשורת הישראלית בנושא חברות הדירוג הוא התמכרות לניפוח של מיתוס מזיק.

ראש המועצה הלאומית לכלכלה, אבי שמחון. משרד ראש הממשלה הכחיש את דבריו, אבל תוכנם אמיתי ונכון (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

העובדות הן שכמעט כל החוב שמדינת ישראל מגייסת הוא חוב לא מדורג ונקוב בשקלים, ואילו הדירוג רלוונטי אך ורק לאגרות חוב במטבע חוץ. לשוק המקומי יש יכולת לספוג עוד גיוסי הון אדירים, וההון שגויס עד כה התקבל "בתיאבון גדול" עם ביקוש גבוה משמעותית מההיצע.

במציאות, כשם שעליית דירוג לא חוסכת שום סכום כסף משמעותי בגיוסי חוב, כך גם ירידת דירוג לא ממש מייקרת אותם בהם. המשקיעים בשוק, בייחוד הגדולים, יודעים לנתח סיכונים בכוחות עצמם, בלי דירוגים. וכך, עלות הגיוס אכן התייקרה, בלי שהדירוג של ישראל השתנה. אבל גם אחרי שעלתה, היא דומה כעת לריבית שמשלמת מדינה עלומה בשם ארצות הברית, אחרי שנים שישראל נהנתה מעלויות גיוס מוזלות באופן יחסי. מה שמשפיע יותר מכל דירוג על עלות החוב הוא ריבית בנק ישראל. יותר מזה, כשרוב החוב הלאומי הוא לציבור הישראלי, מה שעולה כסף לקופה הציבורית בתשלומי ריבית מכניס כסף לציבור דרך החסכונות שלו, ולכן הפאניקה בנושא חסרת ביסוס.

דרדור אמצעים – מאזהרות הנגיד להתפרעות של הצעות האוצר

במכתב ששלח אתמול (רביעי) נגיד בנק ישראל אמיר ירון לראש הממשלה בנימין נתניהו, יש כמה אבחנות מעניינות. ראשית, הוא מסכים שלא נדרשת שום תגובה מיוחדת להוצאות המלחמה בפני עצמן, הגם שהן אדירות. "גידול חד-פעמי בגירעון וביחס שבין החוב לתוצר בגלל הוצאות המלחמה, הוא במידה רבה תוצאה טבעית וצפויה. הדבר לא פוגע באופן מהותי בהקצאת המשאבים במשק על פני זמן". מה שמטריד את הנגיד הוא הגידול הצפוי בתקציב הרגיל לשנים הבאות – כ-20 מיליארד שקלים למערכת הביטחון, 7 מיליארד שקלים תשלומי ריבית ו-3 מיליארד שקלים לשיקום חבל התקומה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, נגיד בנק ישראל אמיר ירון, נשיא המדינה יצחק הרצוג, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' (צילום: דוברות ראש הממשלה)

ביחס לגידול זה, הנגיד נוקט טון חריף שתובע "התאמות תקציביות מקיפות שכוללות צעדים של ממש להקטנת הוצאות או הגדלת הכנסות בתקציב 2024 ובתקציב 2025, וליישם חלק מהותי מהן באופן מיידי", ומדגיש: "יש למקד את ההתאמות בסעיפים בעלי השפעה מועטה על הצמיחה במשק".

הנגיד מציין את האפשרות להעלות את המע"מ ולבטל את תוספת נקודות הזיכוי ממס להורים עובדים כדוגמאות למה שרצוי לעשות, אף שצעדים כאלו יפגעו בכלל הציבור. הנגיד לא מציע להטיל מסים דווקא על אוכלוסייה עמידה, ואף מביע התנגדות להגדלת המס על הבנקים, למרות רווחיותם החריגה. גם הוא משתף פעולה עם הגישה של "קבלת החלטה על ביצוע התאמות תקציביות ויישום של חלק מהותי מהן כבר כעת, יהיו 'דמי רצינות' כלפי השווקים" – בחזרה נוספת למסר 'חינוכי', שמתעלם מההבדל בין שוק ההון העולמי למקומי, ביחס לחוב ממשלתי ישראלי.

הנגיד רק התעלם מהשלכות חברתיות שליליות של הצעותיו והגזים בחשיבות השווקים. אבל ההצעות המעשיות של משרד האוצר מוסיפות עליהן חגיגה של עיוורון והיעדר מחשבה כלכלית.

הצעות האוצר להתאמות נמוכות בהרבה מ-30 מיליארד שקלים, אך התוכן שלהן נראה מאולתר, מופרע, וממוקד בהצעות שיפגעו בהכרח בצמיחה במשק.

כך למשל, ההצעה לחסל בפועל את משרד החקלאות, כולל פיטורי 300 עובדים, שתפגע ביכולת להצמיח את החקלאות בישראל. גם ההצעה לחסל את כל יחידות המדען הראשי במשרדי הממשלה מתעלמת מתרומתם המשמעותית לצמיחה של תעשיות חדשות. ההצעה לקצץ 50 משרות בתחום ההכשרות המקצועיות תפגע בצמיחה הכלכלית באופן מיידי, וההצעה לקיצוץ בשעות ההוראה בבתי הספר תפגע גם היא בצמיחה, רק בטווח ארוך יותר.

ההצעה להפריט את התעשייה האווירית, חברה ממשלתית רווחית במיוחד שמתחרה בהצלחה בשוק העולמי, היא תבוסה לראייה לטווח הארוך. מדובר בהכנסה חד-פעמית תמורת ויתור על מקור הכנסה קבוע – בדיוק מה שחשוב להתמודדות עם גידול קבוע בהוצאה.

את הכישלון של השר לביטחון לאומי בן גביר בגיוס שוטרים חדשים מציע האוצר לקבע בעזרת קיצוץ של 430 מיליון שקלים, רק שלמדינה עדיין חסרים שוטרים, ואת הכסף שלא נוצל רצוי לייעד להעלאת שכרם, או שמגמת הפרישה מהמשטרה תימשך והסדר הציבורי ייפרע עוד יותר. אז, כמובן, תיפגע גם הכלכלה, וארגוני הפשיעה יתחזקו. השכר הנמוך לא מקשה רק על גיוס שוטרים, אלא גם על גיוס עובדים לרשות המסים במשרד האוצר עצמו. חיזוק רשות המסים הוא כנראה האופציה הכי משתלמת לקופת המדינה, אבל אפילו שם אין שום הצעה לתוספות שכר.

גם ההצעה לקצץ פרויקטים בתחבורה ולא להוסיף קווי תחבורה ציבורית לא תבטל את הנזק של הצפיפות הנוכחית בכבישים, אלא תחמיר אותו.

יישומן של הצעות אלו ואחרות צפוי להכניס את החברה הישראלית לסחרור כאוטי, בלי לסגור את הגירעון בתקציב. כל שקל שייחסך צפוי לעמוד מול שקלים רבים יותר שייעלמו בגלל הפגיעה במגזר הציבורי והתשתיות שרק הוא מסוגל לייצר למגזר הפרטי. באופן אירוני לחלוטין, ההצעות שנועדו לסחרר ולדרדר את החברה והכלכלה מכונות "תוכנית מאזנת".

אחריות תקציבית נראית הפוך לגמרי

גישה אחרת, שמגלה אחריות אמיתית לכלכלה ולחברה, אפשר למצוא בביקורת של חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי: "הצעת תקציב 2024 היא ההפך הגמור ממה שמדינת ישראל צריכה עכשיו. הממשלה מתעלמת לחלוטין מצו השעה ומציגה ניתוק. במקום שהאוצר יציג תקציב שמתמקד בתחומים האזרחיים הקריטיים ביותר בזמן מלחמה, שיקום ופיתוח, הוא בחר לפגוע באוכלוסיות שהכי נזקקות לתמיכה והשקעה.

חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי. אחריות אמיתית לכלכלה ולחברה (צילום: הדס פרוש/פלאש 90)

"בתקופה הכי קשה שידעה המדינה, בזמן שהביטחון האישי והחוסן הלאומי נסדק, ואלפי תושבים ובני נוער מהצפון ומהדרום מנותקים מביתם, נושרים מבתי הספר ומסתובבים ברחובות ללא מעש, הממשלה בוחרת לקצץ בתוכניות חינוכיות קריטיות, לפגוע בתקציבי הרשויות בפריפריה, בערי הפיתוח, ובמגזרים השונים, הערבי, הדרוזי, הצ'רקסי והבדואי, ולצמצם את שירותי הרווחה והיכולת לתת מענה נפשי למשפחות. פגיעה במערכת החינוך, בשירותי הרווחה ואוכלוסיות נזקקות, בצעירים שלנו, דור הניצחון שמחזיקים את המדינה, היא פגיעה ישירה באזרחים".

באוצר מקווים לקרבות בוץ בין המשרדים במקום דיון עקרוני

כשהצעות האוצר כוללות קיצוצים כמעט בכל חלקה בתקציב המדינה ופיטורי אלפי עובדים, אפשר להניח שמאחורי הדברים לא עומדת מחשבה כלכלית, אלא פוליטית – לסכסך בין שרי הממשלה, כדי שכל אחד ינסה למנוע דווקא את הקיצוץ של המשרד שלו, בלי לערער על המדיניות העקרונית, שתובעת קורבנות עכשיו ומייד כדי להגן על שלום הקופה ועל חשבונו של הציבור. לכן יש לקוות שמול התוכנית תיפתח בממשלה חזית אחידה שדוחה אותה מהיסוד ומבקשת תוכנית שונה לחלוטין.

המדיניות הרצויה היא הפוכה. ראשיתה בתפיסה ערכית, שלפיה קופת המדינה נועדה להגן על הציבור ולא להפך, והמשכה בחשיבה כלכלית אחרת. במקום לקצץ, צריך לחזק את המגזר הציבורי ולדחות את ההתמודדות עם הגירעונות הגדולים לטווח הבינוני. החשוב כעת הוא לא מה עולה כסף, אלא מה הכי תורם להצמחת המשק. המחקר והפיתוח של יחידות המדען הראשי במשרדים הם קריטיים לשם כך, והמגזר הציבורי בכללותו זקוק לעיבוי ולחיזוק, ולו רק כדי למנוע קריסה.

במקום לפגוע בכלל הציבור באמצעות העלאת המע"מ, רצוי לדחות אותה ולכוון בצורה ממוקדת למקומות הכי מוצפים בכסף: מיסוי משאבי טבע, מיסוי הבנקים, משכירי דירות מרובות ובעלי הון רב. את קרן העושר הריבונית – שמחויבת כיום אך ורק להשקיע בחו"ל, אפשר להסב לקרן השקעות בתוך ישראל.

המדינה צריכה להגדיל את ההשקעה ביעילות התחבורה הציבורית, בהכשרות המקצועיות, בהשכלה היסודית והגבוהה, בבריאות וברווחה, לא לקצץ בהן.