קרן העושר של ישראל נולדה בחטא. תיקוני הגביה לטובת הקרן, שמקדמת הממשלה כעת, הן מעט מדי, מאוחר מדי, למפעל מיותר. בזמן שבו המדינה מייחלת לכספי השקעה, היא מתכוונת להוציא מאות מיליונים בשנה מהכסף לחו"ל. את האבסורד הזה אפשר לקטוע בקלות יחסית, ברגע שהממשלה תחליט שהקרן לאזרחי ישראל תפעל בהתאם לשמה – לטובת אזרחי ישראל.
בשבוע שעבר פורסמו תיקונים בשיטת הגביה, שמתכנן האוצר לעשות ל"קרן העושר" – קרן אזרחי ישראל, שהייתה אמורה תיאורטית להשקיע בחו"ל את הנתח העיקרי של רווחי המדינה ממשאב הגז.
הפנטזיה שהניעה את מהלך החקיקה היו החלומות הוורודים של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, על "מאות המיליארדים" שיגיעו מרווחי הגז.
נתניהו לא התכוון לממש את ההבטחה להשקעה בחינוך וברווחה, משום שהוא דאג לחקיקה שתנטרל כל זיקה בין הנתח העיקרי מרווחי הגז לבין אזרחי ישראל.
כך ההבטחה להשקעות, התכופפה בפני ההפחדות – הזרקה של כל כך הרבה כסף לכלכלה הישראלית בבת אחת ולמשך 5 עשורים בלבד תהווה "סימום כלכלי", שיפגע בשער החליפין ודרכו בתחרותיות של תעשיות אחרות, שלא נשענות על משאב טבע חד פעמי, אלא על שכל, יזע ויכולות עסקיות רב תחומיות.
לכן נוצר במכוון מנגנון שירחיק את כספי הקרן מישראל. בשנה שעברה התברר שראש הממשלה דאז נתניהו התעקש להחמיר את התקנון שלה, למקרה שממשלה בעתיד תרצה ללוות כספים מהקרן.
כעת ברור לחלוטין שחלום ה"יותר מדי כסף" לעולם לא יקרה. נתח כספי הגז שמיועד לקרן העושר יגיעו מאוחר מדי, לאט מדי ומעט מדי מכדי להוות איום. חלק משמעותי מנתח המדינה ברווחים יגיע ישירות לתקציב המדינה, בתור תמלוגים מהמכירות ומס חברות על הרווחים, וחלק אחר, ממס שמכונה "היטל רווחי יתר" יופנה לקרן. קרן העושר תשאר די עניה, ובלי יכולת של ממש להיטיב את חייהם של אזרחי מדינת ישראל.
האבסורד זועק לשמים, אך לא מטריד איש: בזמן שממשלת ישראל מגייסת כספים בארץ ובחו"ל כדי לממש תכניות בישראל, היא תשתמש בתקבולי קרן העושר כדי להשקיע בפרויקטים עסקיים בחו"ל בעבור רווח כספי. לא כך אמורה ממשלה לפעול.
קרנות עושר של מדינות אחרות, דוגמת נורבגיה, מבוססות על מצב תנאים שונה לחלוטין, שבו היקף התקבולים ממכירת גז ונפט מגיע לנתח גדול לעומת כל שאר הכלכלה. היא מכילה כיום קרוב לטריליון דולר ורווחים חלומיים של 90 מיליארד דולר רק בשנת 2020.
בנורבגיה, הקרן היא מנגנון שמווסת את השינויים התכופים במחירי הדלקים ומבטיח הטבה ברמת החיים דרך הזרמת הון מתוכננת מראש לתקציב המדינה, שנשענת על מדיניות השקעות ארוכות טווח. ח"כ אבי דיכטר (הליכוד) עסק בכך לעומק בשנה שעברה, אבל קיבל לבסוף את טיעוני יוגב גרדוס מאגף התקציבים, כאילו ישראל היא כן נורבגיה. ( מסקנה שהקדימה את הקונספציה העדכנית, לפיה "ישראל היא לא ארצות הברית")
בקרן הישראלית יש מעט יותר מ-500 מליון ש"ח. לפי רשות המסים, כבר היו אמורים להיות בה בסוף השנה כמיליארד. הכסף שוכב כאבן שאין לה הופכין באוצר וממתין להקמת המנגנון הניהולי של הקרן שימתין גם הוא להקמת ועדת ההשקעות של קרן, בטרם יצא ממנה שקל. סכומים כאלו, שנשמעים חלומיים למשק בית, אינם כה מהותיים למשק מדינה מפותחת בת 9 מיליון אזרחים.
בשבוע הבא תוציא רשות המסים תחזית מעודכנת ומשונמכת משמעותית לכספי קרן העושר. אם בשנת 2011, חשבו מתכנני מודל המיסוי שמאגר גז ישיא 52-62% מרווחיו למדינה לאורך כל תקופת פעולתו, היום כבר ברור שמדובר באחוזים נמוכים יותר. כשמוסיפים עליהם נוסחת היוון, שמתחשבת בדחיית נתח התשלומים הכי גדול לסוף חיי המאגר, הרי שהנתח קטן עוד יותר.
חברי הכנסת יכולים לטפל במצב בקלות ב-2 צעדים פשוטים :
- לחוקק חוק שמבטל את קרן העושר וקובע שהכספים שמיועדים לה ילכו ישירות לתקציב המדינה ביחד עם שאר רווחי הגז.
- להעלות את המס על הגז, באופן שיביא בפועל לנתח סביר של 52-62%, ברגע שכל הפרמטרים שהוצבו במתווה הגז בשנת 2015 יכנסו לתוקף והמתווה יפוג.
זרם כזה של מאות מליוני דולרים בשנה, ואולי אפילו 2 מיליארד דולר בעתיד הוא כן מקור משמעותי להשקעות שהממשלה צריכה להוביל כאן ועכשיו. ואין כל סכנה ש"יסמם" את המשק, בעיקר אחרי ההוצאות הגדולות של שנת הקורונה. ממש פשוט, וממש מהפכני: 'קרן העושר' של אזרחי ישראל, תגביר את העושר של אזרחי ישראל.
