עשן הקרבות עוד לא התפזר, ונראה שהראשונים להתעשת הם אנשי משרד האוצר. בלי להתבלבל מהמלחמה, מאבקי הסחר, התזוזות בכלכלה העולמית, והשינויים בסביבה הגיאו-פוליטית של ישראל – הם הוציאו מהקפאה עמוקה את מתווה התקציב וחוק ההסדרים. אותו מתווה שנועד להחזיר את ישראל למסלול שהתווה חוק ההסדרים הראשון ב-1985, ומאז אושרר שוב ושוב מדי שנה: העברת עוד ועוד חלקים מהמדינה למנגנון השוק של היד הנעלמה.
למרות אירועי השנתיים האחרונות, ועל אף שבשם מפלגתו של שר האוצר מופיעה המילה 'ציונות', נראה שהחלשת המדינה חזרה – ובגדול. אחרי תקציב מתון יחסית בשנה שעברה, חוק ההסדרים של שנת 2026 כבר מסמן חזרה להסתערות: הוא כולל הפרטות ענק, נסיגת המדינה מתחומים שלמים, קיצוצים ושינויים משמעותיים במשק הישראלי.
המשוואה האמיתית
יש נטייה לזהות בראייה סוציאל-דמוקרטית כמיהה סמויה למשק אוטרקי, והתנגדות מוחלטת לסחר בינלאומי. זה כמובן לא נכון. אף אחד לא מתכחש לעובדה שהחלפת סחורות ומוצרים בין מדינות היא חלק מהחיים הכלכליים. הרעיון הסוציאל-דמוקרטי רק מבקש להתייחס לשאלות של סחר כעניין של מדיניות, ולא אך ורק לפי עיקרון השוק. כלומר, לא רק מנגנון מחירים שמנווט את הכלכלה במעין מרוץ לתחתית, אלא גם התייחסות לאינטרסים ארוכי טווח, והחלטה לעצב את המציאות הכלכלית לכיוון מסוים.
אפשר לקחת כדוגמה את פירוק משק החלב הישראלי המובא בחוק ההסדרים. הנימוק שמוביל אותה הוא הוזלת המחיר לצרכן. הציפייה שהרפורמה בחלב תביא לירידת מחירים היא מפוקפקת, כפי שהוכיחו הרפורמות הקודמות בענפי המזון. העלויות לישראל, כמדינת אי, שוק קטן, שומרת כשרות ועם מספר מצומצם של רשתות שיווק, הן פשוט אחרות מהשוק האירופי המשותף. מנגד, הרפתות בישראל הן מהיעילות ביותר בעולם.
אבל גם אם מקבלים את הטענה המפוקפקת שמחיר החלב ירד בשקל-שניים, צריך להתייחס גם למשמעות הממשית של המהלך, שהיא ויתור על נכס אסטרטגי – כושר ייצור החלב העצמאי של ישראל. זו אינה סכנה אפשרית, אלא מטרת המהלך. במשרד האוצר עצמו מעריכים שחצי מהרפתות מישראל ייסגרו, כדי לממש את הרפורמה.
ראייה סוציאל-דמוקרטית תוסיף עוד כמה משתנים למשוואה: לדוגמה, העובדה שכיום ישראל יכולה לספק את צרכי החלב שלה ללא חשיפה לסנקציות בינלאומיות, לשינויים גיאו-פוליטיים, או לתנודות אחרות בשוק העולמי. זה לא רק תרחיש האימים של בידוד מוחלט. אלו גם תרחישי הביניים: איומים בסנקציות, שיבושים בקווי אספקה, מגפות בקר.
עוד משתנה הוא העובדה שהרפתות מספקות פרנסה לאלפי משפחות בפריפריה, מחזיקות יישובים שנמצאים על קו הגבול, ומהוות מרכיב חיוני באסטרטגיה ההתיישבותית של ישראל.
בסך הכול מדובר באמירה די טריוויאלית: המחיר הוא חלק ממכלול, ובניגוד לראייה הניאו-ליברלית, אנשים הם לא רק ארנק מהלך עם תיאבון בלתי מוגבל. הם קונים ועובדים, הם חלק ממדינה, הם רוצים ביטחון פיזי ותזונתי. הם צריכים חלב בסופר, וגם את קיבוץ איילון בצפון, ואת רפת כיסופים שהופצצה וחזרה לעבוד בדרום.
מכירת חיסול לתשתיות חיוניות
מתוך אותה תפיסה מקדמים באוצר מקדמים גם הפרטה של הרכבת. במסגרת המהלך מוצעת החלפת רכבת ישראל בחברה פרטית, סביר להניח עם בסיס בינלאומי, שתיגש למכרז כדי להפעיל ולתחזק את קווי הרכבת. מעבר לכך שהדבר יפגע באלפי עובדים ויוריד את רמת השכר בתחום (שוב – זו לא סכנה אפשרית, זו מטרת המהלך), מהלכי הפרטה דומים שנעשו בכל העולם התגלו ככישלון קולוסאלי – יעיל פחות ומסוכן יותר.
הדינמיקה המוצעת היא 'מרוץ לתחתית': את מחיר קווי הרכבת קובעת הממשלה – כך שצד ההכנסה הוא מעגל סגור. המאבק בין הזכיינים יהיה באופן טבעי ניסיון לחתוך בעלויות ככל האפשר על מנת להשיג רווח גדול יותר. זה אומר – באופן מובנה – שהאינטרס שלהם הוא עובדים בשכר נמוך יותר, פחות טיפולים ותיקונים, וצמצום כוח האדם ככל הניתן. ואחרי כל זה, במקום חברה ממשלתית, הרווח ילך לבעלי הון פרטיים. הטיעון שמנגד להפרטה הוא לא שמרני, אלא רציונלי לחלוטין: רכבת היא תשתית חיונית וריכוזית מאד באופן יסודי, וראוי שתנוהל על ידי המדינה. ההתייעלות בעיקרה תהיה על חשבון הנוסעים והציבור הרחב. כך גם לגבי פתיחת שדה תעופה פרטי על ידי זכיין.
להפרטת תשתיות חיוניות לישראל יש גם היבט של ביטחון לאומי. מה המשמעות של החזקת שדה תעופה בידי חברה סינית או ספרדית? מה יקרה אם אחת המדינות תחליט להקפיא את מערכת היחסים שלה עם ישראל? איך היא תגיב למצב חירום, והאם היא יכולה להפוך למנוף לחץ נוסף? אפשר לראות בכל אלו תרחישים מרחיקי לכת, אבל צריך להודות שהשנתיים האחרונות הוכיחו שגם מה שנראה רחוק, יכול להתגלות כקרוב.
צ'ופר לטייקונים מחו"ל
גם הצעד הפופולרי ביותר שמקדם סמוטריץ', הרחבת הפטור ממסים לקניות באינטרנט ל-150 דולר, מעלה שאלות. מזווית צרכנית אין ספק שמדובר בהחלטה משמחת. אבל אם מסתכלים במבט רחב על מיסים כמנגנון של חלוקה מחדש, כדאי לשאול בעבור מה מקבלים אתרי הקניות הסינים את הפטור ממע"מ, ולא בעל עסק במרכז המסחרי? ומהצד השני: למה אנשים בעלי אוריינות טכנולוגיות שמורגלים בקנייה אונליין מקבלים הטבה מיוחדת? האם זו התנהגות שיש למדינה אינטרס כלשהו לקדם?
את המהלך הסביר סמוטריץ' בכך שיוקר המחייה נגרם מכך ש"סקטורים שלמים מוחזקים בידי מונופולים וטייקונים, שמנצלים את המשק הסגור כדי לגבות מחיר יקר ולא מוצדק מהצרכן הישראלי". לא ברור כיצד הטבת מס למונופולים וטייקונים זרים פותרת את הבעיה.
לאן הולכים מכאן
מעל הכול מרחפת בעיה גדולה ועמוקה יותר. ספר התקציב הוא התשובה הממשית והקונקרטית ביותר לשאלה איך תיראה מדינת ישראל בעוד עשור או שניים. מי שיקרא אותו מתחילתו ועד סופו ויעצום עיניים, לא ידמיין בראשו מדינה עם שירותי בריאות, חינוך או רווחה טובים יותר. מלבד תוכניות מינוריות בתחום הדיגיטציה וה-AI, הוא גם לא יבין כיצד ישראל מתכננת להמשיך לבנות את עצמה כמשק יצרני מפותח ומוביל.
זו אינה החלופה היחידה. במקום דת השוק החופשי, ישראל צריכה לאמץ ראייה כלכלית עמוקה וריאלית יותר. לעצב את הכלכלה מתוך האינטרסים החיוניים וארוכי הטווח לקיומה ושגשוגה של מדינה במרחב עוין ברובו, שגם אהדת העולם המערבי אליה אינה תמיד מובטחת. אבל הראייה הזו נעדרת לחלוטין מהתקציב הנוכחי.
בשעה שישראל צריכה לכתוב פרק חדש בפרויקט הציוני, האמת העצובה היא שקברניטי הכלכלה יוצרים מדינת ישראל פחות טובה.
