שנת הלימודים תשפ"ו הנגמרת היום (שישי) בבתי הספר העל יסודיים, בדומה לשתי שנות הלימודים הקודמות לה, התאפיינה בניסון ליצור שגרה בזמן מלחמה. היא התחילה בסוף המאבק להשבת החטופים, המשיכה במבצע 'שאגת הארי' שהתחיל בפברואר, לצד לחימה מתמשכת בגבול הצפוני לאורך רוב שנת הלימודים.

מלבד ההתמודדות של המערכת עם איומים מבחוץ, השנה נאלצה המערכת להתמודד עם מקרים קשים של אלימות מבפנים: מקרי רצח של נערים על ידי בני גילם, ותקיפות של אנשי צוות חינוכי על ידי הורים ותלמידים. לצד כל זאת השנה הייתה בסימן מאבקים פוליטיים: ביניהם הבחירות ליו"ר הסתדרות המורים, כמו גם השימועים וההפגנות שנערכו לעובדי הוראה עקב אמירותיהם הפוליטיות והמשבר סביב אי תפקודה של וועדת החינוך.

שנה שלישית של מלחמה

מערכת החינוך מקיימת את פעילותה זו השנה השלישית במסגרת "שגרת חירום" במלחמה. יש לציין כי במחצית הראשונה של השנה, עד פברואר, ישראל לא הייתה במלחמה פעילה. שקט יחסי זה נתן למערכת את היכולת לחזור לשגרת לימודים ולהתחיל להתמודד עם ההשלכות של שנתיים של מלחמה. למעשה הסוגייה המרכזית הנוגעת למלחמה שתפסה את תשומת הלב הציבורית עד אוקטובר, הייתה המאבק להשבת החטופים. תלמידי היישובים הצפוניים החלו בפעם הראשונה מזה שנתיים את שנת הלימודים בבתי הספר ביישוביהם.

בפברואר הכל השתנה: מבצע 'שאגת הארי' פרץ והירי מאיראן ומלבנון חודש. המערכת המתורגלת חזרה לרוטינה הידועה: היערכות ללמידה פיזית ומרחוק בהתאם למדיניות פיקוד העורף ומשרד החינוך, חלוקת הגנים ובתי הספר לקפסולות בהתאם ליכולת להתמגן, יצירת חלופות עבור מוסדות חינוך שנפגעו על ידי רקטות וטילים, מענה חינוכי בבתי המלון של המפונים מבתיהם והפעלת שמרטפיות לילדים לעובדים חיוניים.

נזקי המלחמה ואיומיה עוררו דילמות גם בקרב הורים, לגבי שליחת ילדיהם למסגרות נוכח הסכנה הביטחונית. בגבול הצפוני הדילמות האלו קיבלו ממד מרתיע במיוחד נוכח זמן ההתגוננות האפסי.

אלימות מחוץ לבית הספר ובתוכו

ימנו בנימין זלקה ז"ל ודסטאו צ'קול ז"ל נרצחו השנה על ידי בני נוער. שני מקרי הרצח שהתרחשו בהפרש של 3 ימים אחד מהשני, לצד מקרים נוספים של תקיפה שבוצעו על ידי בני נוער בסביבות חודש אפריל, הציתו דיון ציבורי על מקומה של מערכת החינוך במניעת מקרים אלו ועל מצבם הנפשי של בני הנוער לאחר שש שנים בהן היו מגפת הקורונה ומלחמה.

האלימות גאתה גם בתוך מערכת החינוך: הסתדרות המורים קיימה לא פחות מ-24 שביתות מחאה בבתי הספר נוכח מקרי אלימות וארגון המורים גם הוא קיים שתי שביתות דומות. שביתות אלו גרמו לביטול השעתיים הראשונות של יום הלימודים, בהן התקיימה פעילות הספרה נגד אלימות. גם בני הנוער מחו נגד האלימות: בין אם בהפגנות, או בביקור בבית ספר בסכנין שתלמידיו הותקפו על ידי תלמידים אחרים במהלך טיול שנתי.

שימוע למורים ודחיקת ארגוני אופוזיציה מהכיתות

בעקבות המלחמה המתמשכת והמתחים בתוך החברה הישראלית, השיח הפוליטי היה נוכח השנה גם בתוך מערכת החינוך.

שר החינוך יואב קיש הצהיר כי מערכת החינוך לא צריכה להיות פוליטית, אך נראה שעסק בעצמו בקידום האג'נדה הפוליטית של הממשלה בתוך בתי הספר. הביטויים לכך היו קיום שימוע למורים שביקרו את המלחמה בבית הספר או בחשבונם ברשתות החברתיות, ובדחיקת ארגונים המבקרים את מדיניות הממשלה כגון 'אחים לנשק' ו'שוברים שתיקה' ממאגר התוכניות של גפ"ן.

מלבד מאבקים אלו קיש מצא את עצמו במאבק פנימי, ספק פוליטי ספק ארגוני, שתוצאותיו אינן ברורות עוד, מול ראמ"ה (הרשות הארצית למדידה וההערכה) סביב סוגיית המבחנים הארציים באנגלית.

במישור של הכנסת, וועדת החינוך לא פעלה במשך חודשיים מכיוון שלא מונה לה יושב ראש לאחר התפטרותו של יוסף טייב (ש"ס), שהתפטר במחאה על חוק הגיוס. מצב זה השתנה עם מינוי של ח"כ צבי סוכות (עוצמה יהודית) ליו"ר הוועדה בדצמבר.

במישור של איגודי העובדים של המערכת, נערכו השנה בפברואר בחירות לראשות הסתדרות המורים, בהן נבחרה שוב יו"ר ההסתדרות המכהנת יפה בן דויד.