למרות הצורך שלה במשיכת מצביעים כדי לחצות את רף 61 המנדטים, האופוזיציה ברובה נמנעה, וסביר שתמשיך להימנע, מלפנות לאוכלוסיות מצביעות קואליציה דרך המצע הכלכלי. מדוע? בין השאר הצעות כאלו צפויות לספוג ביקורת מהעיתונות הכלכלית הליברלית, כך שהנזק האלקטורלי יהיה ודאי ואילו הרווח פוטנציאלי. התוצאה היא שכלי תקשורת שרבים מכותביהם וקוראיהם מעוניינים בהחלפת הממשלה עשויים, באמצעות הקונצנזוס הכלכלי שהם משמרים, לצמצם את מרחב הפעולה שבאמצעותו יכולה האופוזיציה למשוך אליה מצביעים חדשים.

תזכורת לחשיבות הצד הכלכלי מגיעה מקמפיין הבחירות של נתניהו ב-2022, שנגמר בניצחונו לאחר שורת מערכות בחירות ללא הכרעה ברורה בין הגושים. נתניהו הבטיח חינוך מגיל לידה עד 3, ארנונה ואגרות חוב צמודות למדד מחירי הדיור להבטחת תשואה למי שאינם בעלי דירה ולמתן את הביקוש לדיור, וכך את עליות המחירים. הוא גם הבטיח לעצור את רפורמות הייבוא של ממשלת השינוי ולהגן על החקלאות המקומית. בקמפיין 2020 ברקת ונתניהו דווקא תמכו בהורדת מכסים, אך הבטיחו שילוו ב'תמיכה מסיבית' בחקלאים.

התגובות בעיתונות הכלכלית-ליברלית המחישו את המחיר הצפוי למי שחורג מן הקונצנזוס הזה. כלכליסט קבע כי צעדי התוכנית, "למעט אולי חינוך חינם מגיל אפס", לא יחזקו את המשק בטווח הארוך; את אג״ח הדיור תיאר כרעיון שהוצג באופן "פופוליסטי", ואת ההצעה לחינוך חינם כמהלך "יקר מאוד" שעלול לעוות את שוק העבודה. בדה מרקר תוארה התוכנית כהבטחה לתשואה חלומית המסתירה את הסיכון, החינוך חינם הוצג כמהלך שייטיב במיוחד עם בעלי בריתו החרדים של נתניהו ואת עצירת הרפורמה בחקלאות כמניעת הוזלה לצרכנים.

חלק מהביקורת היה ענייני ומפורט, אך המסגור מלמד מה צפוי למפלגת אופוזיציה שתציע הוצאה ציבורית רחבה, שירות אוניברסלי או הגנה על הייצור המקומי: היא עלולה להיות מסומנת כפופוליסטית, בלתי אחראית ומשרתת קבוצות לחץ. בניגוד לנתניהו, שממילא מותקף מצד העיתונות הליברלית ושרבים מתומכיו מעניקים לה סמכות מוגבלת, מפלגות האופוזיציה נשענות על ציבור שמייחס משקל רב יותר לשיפוטם של כלכליסט ודה מרקר. לכן גם אילו ביקשו לפנות למצביעי הקואליציה באמצעות הצעות כלכליות לא-מגזריות ובעלות הצדקה מקצועית, היו מסתכנות בנזק מיידי בבסיס התמיכה שלהן תמורת רווח אלקטורלי לא ודאי מחוץ לגוש. במובן זה, היעדר הפלורליזם הכלכלי של כלי התקשורת הליברליים מקשה על פנייה למצביעים מגוש הקואליציה מחשש לזליגת קולות בתוך גוש האופוזיציה.

הסטנדרט המקצועי, הדורש לבחון הצעות גם על בסיס ההיגיון הכלכלי שלהן, יכול להישמר. לחלק מהצעות האפשריות יש היגיון כלכלי חזק. הרחבת החינוך חינם לגיל 3-2 למשל תגביר את ההשתתפות בשוק העבודה, בעיקר של נשים. הקלות מס או צעדים אחרים שיגדילו את ההכנסה של עשירוני הביניים ומטה צפויים להגדיל את הצריכה וכך את הצמיחה. בבחירות 2022 התמיכה בקואליציה הייתה חזקה במיוחד בקרב אשכולות 7-4, ובמקרה של המפלגות החרדיות באשכולות 3-1. רפורמת מס פרוגרסיבית, למשל הגדלת מס על הכנסות מהון בקרב עשירי העל שנהנים משיעור מס נמוך יחסית, יכולה להיות פופולרית ובעלת היגיון כלכלי חזק. בעיקר אם היא תשמש להגדלת המימון לתשתיות וחינוך ציבוריים, שעל פוטנציאל הצמיחה שלהן אפילו התקשורת הליברלית מסכימה.

סוגיית החקלאות המקומית היא דוגמה נוספת: רבים מהחקלאים, חלקם תומכי קואליציה, תיעבו את מדיניות ממשלת השינוי בהובלת שר האוצר דאז אביגדור ליברמן ושר החקלאות דאז עודד פורר, ונאבקו בה.

ד״ר לירון אמדור, חוקרת במכון דש״א באוניברסיטת תל אביב ומומחית לכלכלה חקלאית ולמערכות מזון, מסבירה במחקרים עבור מכון יסודות את היתרון והצורך בחקלאות מקומית, לצד ייבוא ומלאי חירום. אמדור טוענת שביטחון מזון מחייב שילוב מתוכנן של יבוא, ייצור מקומי ומלאי חירום. הסתמכות עמוקה מדי על יבוא חושפת את ישראל לריכוזיות בסחר העולמי, לשיבושים גאופוליטיים ולפגיעת שינוי האקלים במדינות היצוא. יכולת חקלאית שנשחקה אינה ניתנת להקמה מחדש במהירות בשעת משבר, ולכן המחיר הנמוך ברגע נתון אינו יכול להיות השיקול היחיד.

למעט הדמוקרטים, ספק אם בכלל קיימת מוטיבציה לערער על הקונצנזוס הכלכלי בקרב מפלגות האופוזיציה. ישר וביחד גייסו בכירים לשעבר במשרד האוצר שהובילו מדיניות של הפחתת הוצאה ציבורית ומזדהים לחלוטין עם הממסד הכלכלי. גישתם מתעלמת ממחקרים אמפיריים שמצאו שהוצאה ציבורית תורמת לצמיחה ושבממוצע קיצוצים, במיוחד תחת האטה, אינם משפרים את מצב החוב הציבורי.

ובכל זאת, לאופוזיציה יש אפשרות להלך בין הטיפות, בעזרת הצעה מתונה של המכון הישראלי לדמוקרטיה להעלאת מיסוי תוך הגדלת ההוצאה האזרחית. המחקר של פרופ' קרנית פלוג, לשעבר נגידת בנק ישראל, ורועי קנת פורטל, מציע להעלות בהדרגה את נטל המס ואת ההוצאה האזרחית, לצד קיצוץ בתקציבים מגזריים וקביעת סדרי עדיפויות חדשים. הגדלת ההוצאה האזרחית יכולה לסייע לגידול בצמיחה ולהיות בסיס לצעדי מדיניות נחוצים ופופולריים. המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא מוסד בעל מוניטין חיובי בקרב הציבור הליברלי ופרופ' פלוג מגיעה היישר מהממסד הכלכלי. נוסף על כך, ההצעה מגדילה את מרחב הפעולה הכלכלי בלי לחרוג מהקונצנזוס הכלכלי הליברלי.

מפלגות האופוזיציה נוטות להבטיח פחות שחיתות, פחות כספים קואליציוניים, מינויים מקצועיים וניהול יעיל יותר. אלה נושאים חשובים, אבל אינם עונים במישרין על מחיר המעון, המשכנתה, השכר או איכות השירותים הציבוריים. נתניהו הציע לבוחר תשובה מוחשית, גם אם חלקית או לא אמינה. האופוזיציה מציעה בעיקר לנהל טוב יותר את המערכת הקיימת.

כל עוד הסמכות הכלכלית במחנה הליברלי מצויה בידי מקהלה שמציבה גבולות צרים למעורבות המדינה, ומצביעי המחנה נענים לסמכות הזאת, מפלגות האופוזיציה יתקשו להציע חלוקה אחרת של משאבים ושירותים. בכך הן מוותרות על אחד הכלים האפשריים למשיכת מצביעים מהקואליציה.