גרינפיס מציינת שבע שנים לקמפיין Detox (ניקוי מרעלים) הקורא למותגי האופנה להוציא משרשרת הייצור שלהם כימיקלים רעילים הפוגעים בסביבה, בעובדים ובתושבים המקומיים. דו"ח מיוחד שהוציא השבוע הארגון הסביבתי העולמי בוחן את השפעת הקמפיין שהיה בין הראשונים שחיבר בין המפעלים, הממוקמים לרוב במזרח ומייצרים את הבגדים בשיטות ייצור בעייתיות לרוב, לבין המותגים ש"רק מוכרים" את הבגדים ומסירים אחריות משרשרת הייצור שלהם ועימת את המותגים הגלובליים באופן אישי עם בעיות שהתגלו במפעלים שמייצרים עבורם את הבגדים.

"עשינו התקדמות מצוינת בהוצאתם של כימיקלים מסוכנים המזהמים את המים והסביבה", אמרה באני מדיארמיד, מנכ"לית גרינפיס העולמית. "יש שינוי פרדיגמה אדיר ממדים בתעשיית הביגוד שהחל בקמפיין דיטוקס ובו התעשייה לוקחת כעת אחריות על היצור במקום רק על המוצרים", הוסיפה.

רבים מאותם כימיקלים מסוכנים נאסרו לשימוש בתעשייה ברחבי האיחוד האירופי כבר ב-2001 במסגרת אמנת שטוקהולם, עשור לפני תחילת הקמפיין

לפי הדו"ח, כל 80 המותגים המשתתפים ב'ניקוי הרעלים', החל ממותגי אופנת הספורט והרחוב 'פומה' ו'נייקי', דרך מותגי האופנה המהירה הענקיים 'H&M' ו'זארה' ואפילו עד מותגי יוקרהף מראים התקדמות רבה בהפסקת השימוש ב-11 קבוצות הכימיקלים המסוכנים שזוהו על ידי גרינפיס. 72% מהמותגים כבר הספיקו לחלוטין את השימוש ב-PFC, קבוצת רעלנים אורגנית המשומשת לרוב בתעשיית הטקסטיל כחומר דוחה מים, ושאר המותגים מצביעים על התקדמות בדרך לשם.

חלק מרכזי בקמפיין ניקוי הרעלים הוא ביצירת שקיפות בשרשרת האספקה של המותגים, כאשר מרבית השימוש בכימיקלים מתבצע בתהליכי יצירת הסיב והבד ותהליכי האשפרה שלו, במפעלים המספקים את חומרי הגלם עבור המתפרות עימם עובדים המותגים. על פי הקמפיין 72% מהמותגים בקמפיין מבצעים צעדים לחשיפת שרשרת הייצור בקרב המפעלים המספקים את חומרי הגלם.

ב-2011 החל ארגון גרינפיס בקמפיין דיטוקס הקורא לניקוי רעלים בתעשיית האופנה. פעילי הארגון ששמו לב לזיהום מים בארצות ייצור רבות כגון סין, אינדונזיה, הודו מקסיקו. אלו מדינות בהן פעלו מפעלים רבים לסלק כימיקלים רעילים וצבענים המשמשים בתהליכי ייצור הבד וצביעתו ומפונים על די שפיכתם למקורות מים בקרבת מקום. במקומות רבים בסין ובארצות נוספות ניתן היה באותם שנים "לחזות" את הצבע השולט של העונה על פי צבע הנהר המקומי. אותם כימיקלים מגיעים בסופו של דבר למזון לקרקע ולמי השתייה של התושבים, שהם או בני משפחתם עובדים במפעלים ותלויים בהם לפרנסתם. חומרים אלו עלולים לגרום למגוון מחלות ועלייה בשכיחות של גידולים סרטניים שונים.

מים שחורים עם כימיקלים וצבע זורמים לנהר הגדול באינדונזיה מאזור התעשייה הסמוך. מרץ 2013 (צילום: Andri Tambunan / Greenpeace)

פעילי הארגון עקבו אחרי הצינורות השופכים את הכימיקלים וביצעו בדיקות להימצאות חומרים מסכני חיים בהם ומשם עקבו אחר הצינור למפעלים עצמם. אך הפעילים לא עצרו שם וניסו, לא תמיד בהצלחה, לקשר בין המפעל המזהם לבין המותג שרוכש ממנו את המוצרים. ייחודו והצלחתו של הקמפיין של גרינפיס נבע מהתמקדותו במותגים עצמם ובאחריות הרבה שיש למודל האספקה שלהם על יצירת לחץ על הספקים השונים לייצור יותר מהר ויותר בזול תוך פגיעה בזכויות עובדים תנאי עובדתם ובטיחותם, וקידום "עיגול פינות" המוביל לפגיעה באיכות הסביבה.

תעשיית האופנה מבוססת כיום על שיטת המותגים: החברות הגדולות משווקות למעשה את שמן, אך לא מייצרות את הבגדים שנושאים אותם. את הייצור הפיזי מבצעים קבלנים וקבלני משנה. השיטה הזו מאפשרת לחברות להסיר מעצמן את האחריות במקרים של ניצול עובדיםעבודת ילדיםמפגעי בטיחות או מקרים של זיהום סביבתי, ולהשאיר את המותג שלהן נקי בעיני הצרכן. חברות רבות מסרבות לחשוף את שמות וכתובות המפעלים המייצרים עבורם בטענה לסודיות מסחרית ופגיעה בתחרות/

עובד צובע בדים במפעל באזור תעשייתי בסין. מאי 2012 (צילום: Lu Guang / Greenpeace)

דבר נוסף אותו מזכירים בגרינפיס הוא כי רבים מאותם כימיקלים מסוכנים נאסרו לשימוש בתעשייה ברחבי האיחוד האירופי כבר ב-2001 במסגרת אמנת שטוקהולם, עשור לפני תחילת הקמפיין. מגמת נדידת תעשיית האופנה מן מהערב למזרח הובילה למצב בו מותגי האופנה בוחרים לייצר במדינות אשר הרגולציה הממשלתית על שימוש בחומרים מסוכנים היא חלשה מאד, ועל כן קוראים בארגון למאבק עולמי בו יאסרו הכימיקלים האלה בכל העולם ולא רק במדינות שיכולות להרשות זאת לעצמן.

למרות ההצלחה של הקמפיין הן בניקוי הרעלים בקרב המותגים והחברות שבחרו להצטרך אליו והן בהעלאת מודעות הציבור לבעיה והתמודדות עם שיטת הייצור החדשה של תעשיית האופנה, מדגישים בגרינפיס כי החברות המשתתפות בקמפיין מייצגות רק 15% אחוז מתעשיית הטקסטיל העולמית. כלומר, הרוב המוחלט של התעשייה- 85%, עדיין לא הראו צעדים ממשים מספקים דיים להוצאת רעלים מסוכנים משרשרת הייצור שלהם. בארגון קוראים לקובעי מדיניות ורגולציה, מקומיים ועולמיים, לקחת אחריות ולפעול בנושא ביתר שאת. עוד קוראים בארגון לתעשיית הכימיקלים בעזרה במציאת תחליפים בטוחים יותר בעבור הכימיקלים הנחוצים בייצור הבגדים.

דבר נוסף ממנו מזהירים בגרינפיס הוא טרנד 'סגירת הלולאה' שצובר תאוצה בתעשיית האופנה היום. תעשיית האופנה פועלת במודל ייצור לינארי, כלומר חד-כיווני, ורק כאחוז אחד בלבד מהתוצרים של התעשייה חוזר לשימוש כחומר גלם ,בעוד 99 האחוזים הנותרים נשרפים או נטמנים. זה כמובן יוצר נזק סביבתי רב. הרעיון העומד מאחורי 'לסגור את הלולאה' הוא ליצור מודל ייצור מעגלי בו כלל התוצרים חוזרים להיות משומשים כחומרי גלם במקום להפוך לפסולת. בארגון מזהירים כי 'סגירת הלולאה' ללא ניקוי הרעלים והוצאתם מתהליכי הייצור יוביל לשימוש חוזר גובר בהם.

"בעוד שאנחנו מאד שמחים לראות את ההתקדמות של חברות בקמפיין דיטוקס אל עבר ניקוי שרשרת האספקה שלהן, 85% מתעשיית הטקסטיל עדיין לא עושה מספיק כדי להפסיק שימוש בכימיקלים מסוכנים ושיפור תנאי העובדה במפעלים" אמרה קריסטין ברודל המובילה את קמפיין. "זה לא מקובל. הגיע הזמן שקובעי מדיניות יצטרפו ויהפכו את ניקוי הרעלים לסטנדרט עולמי" סיכמה ברודל.