לשר האנרגיה יובל שטייניץ יש חלק משמעותי במאבק להפחת זיהום האוויר בישראל, הן בהצהרות והן במעשים. יחד עם זאת, בדיקה של המספרים חושפת שיש עדיין לאן להתקדם בהפחתת התלות בפחם, וגם השימוש שעושה שטייניץ ברטוריקה הסביבתית בתגובה למחאה נגד אסדת "לוויתן" לא תואם את כל העובדות.
ממשלת ישראל אישרה אתמול (ראשון), בישיבתה השבועית, את הצעת ההחלטה של משרד האנרגיה, בהובלת השר שטייניץ, לגבי התנאים להפחתת השימוש פחם במשק האנרגיה. על הדרך, ההחלטה משריינת את החשיבות בפיתוח מאגר "לוויתן", במקביל למחאה ציבורית כנגד מתכונת הפיתוח הנוכחית. עשרות המפגינים שהתכנסו אתמול מחוץ למשרד ראש הממשלה לא שינו את ההחלטה, אבל יש להם כמה תובנות חשובות על מדיניות האנרגיה בישראל.
ההצעה שאושרה אתמול על ידי הממשלה קובעת כי תחנת הכוח הפחמית בחדרה תיסגר בתוך ארבע שנים ותוחלף בכזו הפועלת על גז טבעי. את הנימוקים הסביבתיים להחלטה ציין השר בהודעתו: "הפחם מזהם את האוויר שאנו נושמים בערך פי 30 מאשר הגז הטבעי, ותחנת הכוח הפחמית בחדרה היא תחנת הכוח המזהמת ביותר במדינת ישראל מזה עשרות שנים. אנו יוצאים לדרך חדשה, ותושבי נתניה, חדרה, אור עקיבא, פרדס חנה והסביבה יזכו סוף סוף לנשום אוויר צלול, בריא ונקי יותר".
חלק מאותם התושבים, שבוודאי ישמחו להפחתת הפחם, מתנגדים לתחליף שאושר במשרד האנרגיה: אסדת טיפול בגז ממאגר "לוויתן", במרחק של כ-10 ק"מ מהחוף, מחשש לזיהום האוויר, הים והיבשה. לפי שטייניץ, מדיניות משרד האנרגיה תובעת שהשימוש בפחם יוקטן למינימום האפשרי, תוך שמירה על מקסימום ביטחון אנרגטי.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין, פירגן למשרד האנרגיה, אך הקפיד לציין שניתן להפחית בשימוש בפחם גם במציאות הנוכחית של משק האנרגיה, ללא קשר למצב הפיתוח של מאגרי הגז. "החלטת הממשלה מהיום מבטיחה לציבור כי אכן תופסק הפעלת היחידות הפחמיות המזהמות בלוח זמנים קצר ככל האפשר, ומדגישה את המחויבות להפחתת שיעור התחלואה והתמותה כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר ממקור הזיהום הגדול במדינה" אמר, "סגירת התחנות הפחמיות תוביל גם לחיסכון כלכלי למשק בהיקף של מיליארדי שקלים, ותצעיד את משק החשמל למאה ה-21 כפי שנעשה במדינות המפותחות בעולם".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר שיחידות 4-1 הן היחידות הישנות ביותר והמזהמות ביותר בישראל ובשנת 2016 תרמו למעלה מ-25% מכלל פליטות המזהמים העיקריים במשק. כל קילוואט המיוצר בהן מזהם פי 1,000-10 מקילוואט שמיוצר בתחנת כוח המופעלת בגז טבעי, ופי 8-3 מייצור הקילוואט בתחנה פחמית שהותקנו בה סולקנים (מערכות סינון להפחתת פליטות).
![הסולקנים בתחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה צילום: דבר ראשון](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2016/08/030816_orot_rabin2.jpg "הסולקנים בתחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה צילום: דבר ראשון")
לכן, קידום הפעולות שיבטיחו את סגירת היחידות במועד שנקבע, בנוסף לבחינת דרכים נוספות לצמצום השימוש בהן עד למועד הסגירה, כגון הפעלה עונתית, יביאו להפחתה מיידית בזיהום האוויר ובפגיעה הבריאותית בתושבי חדרה וסביבתה.
אפשר לחסוך פגיעה בחיי אדם, אבל זה עולה כסף
לשאלת "דבר ראשון" מדוע כבר היום לא מפחיתים למינימום את השימוש בפחם, למשל בעזרת שימוש מלא במצוף ה-LNG (גז טבעי נוזלי) מול חופי חדרה, השיבו במשרד האנרגיה שמדובר בעלויות כלכליות מהותיות. כיום, השימוש במצוף משמש כגיבוי חלקי למאגר "תמר", בעיקר בשעות צריכת שיא, ולעיתים רחוקות במקרים של השבתה עקב תחזוקה או תקלה. הממשלה יכולה להורות לחברת החשמל לרכוש מטעני גז בהיקף הרבה יותר גבוה מהנעשה כיום, ובכך להוריד את השימוש בפחם למינימום כבר עכשיו.
לפי נתוני משרד האנרגיה השימוש במצוף ה-LNG עמד על כ-0.5 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) בשנת 2017, בעוד המתקן יכול לספק 2.5-2 BCM בשנה, ואולי גם יותר מכך, כלומר פי 5-4 מהכמות הנוכחית.
למתקן יש עלויות קבועות של כ-90-80 מליון דולר בשנה, בשל הצורך להחזיק באופן קבוע אנייה מגזזת שכורה, שמחממת את ה-LNG, והופכת אותו בחזרה מנוזל לגז ואז דוחסת אותו בצינור ההולכה התת-ימי.
על פי הדו"ח השנתי של חברת החשמל ל-2017, אלה עלויות הדלקים לפי אגורות לקוט"ש (קילוואט-שעה):
עלות ה-LNG, הגז הנוזלי, גבוהה פי 1.7 עד 2.7 מזו של הפחם, אלא שלפחם יש עלויות חיצוניות רבות, כתוצאה מזיהום אוויר מוגבר, והן לא נכללות בנתונים הכספיים של חברת החשמל. אלו הן עלויות שמתפזרות בגין תחלואה, ימי אשפוז, אבדן ימי עבודה ומוות מוקדם – ובעיקר נבלעות בעלויות של מערכת הבריאות.
לפי דו"ח מבקר המדינה מ2017, רק הפחמן הדו-חמצני הנפלט בישראל מוערך בעלות שנתית של כ-4.5 מיליארד שקלים, ללא התייחסות לפליטות של חומרים אחרים. לפי הערכת המשרד להגנת הסביבה, שבוע של אי-אספקת גז ממאגר "תמר" בשל תקלה ב-2017, גרמה לנזק היקפי של עלויות חיצוניות בגובה 40 מליון שקלים. גם אם לא ניתן להעריך במדויק את העלויות החיצוניות, הרי ברור ששימוש בגז טבעי על פני פחם עשוי להציל חיי אדם, פשוטו כמשמעו. המשמעות הכלכלית של שימוש מוגבר ב-LNG לא תהיה הכפלה של עלויות הדלקים, אלא של אחוזים בודדים, בשל תמהיל הדלקים, והיא תחסוך את העלויות החיצוניות.
החלטת הממשלה מאתמול לא פוסלת את המשך ההפחתה, ומציינת כי השר יכול לפעול להפחתת השימוש בפחם גם לפני 2022. עם זאת, המצוף הזה קיים כבר יותר מחמש שנים, ומינואר 2017 יש היתר להפעיל אותו באופן רציף, על ידי הטענת האנייה המגזזת בלב ים בעזרת מיכלית, ולמנוע את ההכרח להפסקת פעילות של 7-3 ימים לצורך הפלגת הטענה ושיבה למצוף, כפי שהיה קודם לכן.
זה כלי שכולנו משלמים את העלות הקבועה של האחזקה שלו, כאשר הניצול שלו הוא בערך 20% מהיכולת. אם השר ימתין לחיבור "לוויתן" בסוף שנת 2019, הרי שמדובר בעוד שנה וחצי בערך ללא הפחתת פחם, אף שהיא זמינה למימוש. אפשרות נוספת להפחתת פחם, מסובכת יותר, אך לא פחות חשובה, היא לתת תאוצה גדולה להקמת מתקני ייצור חשמל סולרי.
השר שטייניץ חתום גם על הישגים
ברמת ההצהרות, שטייניץ הוא השר הראשון שהכניס יעדים סביבתיים ובריאותיים למטרות של משרד האנרגיה. הוא מקדם את גמילת ישראל מדלקים פוסיליים (סולר, בנזין ומזוט) עד 2030 – יעד שאפתני ביותר, בכדי להחליפם בגז טבעי ובאנרגיות מתחדשות.
ברמת המעשים, השר אחראי להחלטה על הביטול הסופי של הקמת עוד תחנת כוח פחמית באשקלון, ההחלטה לאי-הארכת חייהן של היחידות הפחמיות4-1 במתחם "אורות-רבין" בחדרה, ולהחלטה להפחית עוד יותר את השימוש בפחם ב-2018 לטובת שימוש בגז טבעי. הפחתת השימוש בפחם נעשית תוך לקיחת סיכון משמעותי, שגדל ככל שישראל נסמכת על גז טבעי ועל מקור אספקה בודד – מאגר "תמר".
אספקת הפחם ודאית יותר, פשוטה יותר, ניתנת לאגירה נוחה, אך גם הנזק הנגרם משימוש בפחם גדול הרבה יותר. הסיכון הזה התממש, כאשר פעילות תחזוקה באסדת "תמר" התפתחה לתקלה גדולה ולהשבתה שלה למשך שבוע. משק החשמל נכנס למצב חירום והחל לשרוף סולר ומזוט במקום גז. צה"ל גויס להובלת הדלקים לתחנות הכוח, וחלק מהמערך הלוגיסטי שלו הוצא מכשירות לפעילות ביטחונית, וזה חמור במדינה בה צורך בטחוני גדול יכול להתעורר בהפתעה. בדיון מעקב בכנסת, השר ביטא שביעות רצון גדולה: "לא היה כל שיבוש במשק – חשבתי שאתם מביאים לנו את המשאית עם הצל"שים".
אם יחידות הייצור בפחם יעברו למצב שימור, לא יהיה ניתן להפעיל אותן בעת תקלה, אלא רק לאחר תהליך שיימשך בין שבוע לשלושה. בסופו של דבר, שר האנרגיה אחראי קודם כל על כך שמשק האנרגיה יתפקד ללא הפסקות חשמל, ולכן ההחלטה על סגירת היחידות הפחמיות אינה החלטה פשוטה.
ניתן לשער שלהחלטה לא היו רק מניעים סביבתיים מחד, או שיקולי בטיחות אספקה מנגד, אלא גם רצון לפתח כמה שיותר את הביקוש לגז טבעי בישראל, ובכך לסייע לבעלי המאגרים הפרטיים להתקדם עם הפיתוח שלהם. הפחתה בשימוש בפחם היא האמצעי היעיל ביותר להגדיל בבת אחת את הביקוש לגז טבעי, באופן אוטומטי. בתקופתו ירד השימוש בפחם מ-45% מתמהיל הדלקים במשק ל-32.4% בלבד, ואילו הגז הטבעי עלה מ-53% ל-63.6% ומגמה זו ממשיכה גם ב-2018.
![מתוך דו"ח מצב משק החשמל 2017 – רשות החשמל](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2018/07/300718_electric.jpg "מתוך דו"ח מצב משק החשמל 2017 – רשות החשמל")
לצד ההישגים, המאבקים שינהל שטייניץ מול עובדי חברת החשמל, ולמען הפרטת משק החשמל גרמו בעצמם לעיכובים בהחלפת יחידות 4-1. בסופו של דבר התקבלה ההחלטה ההגיונית מבחינה סביבתית וחברתית – להתיר לחברת החשמל להפעיל בחדרה תחנות כוח מונעות בגז, שיחליפו את היחידות הפחמיות, אלא שהמאבקים גרמו ללוח זמנים מאוד צפוף.
הטריק הרטורי הזול מול המאבק הציבורי
בשנה האחרונה התעורר מאבק ציבורי כנגד תכנית הפיתוח של מאגר "לוויתן". יש טענות רבות בעלות משקל כנגד המחאה הזו. למשל, שהוא הגיע באיחור של ארבע שנים אחרי קבלת ההחלטות התכנוניות בנושא, שהוא מתייחס לנזק פוטנציאלי מפיתוח אסדות גז כנזק ודאי, שהוא תובע תביעות חסרות תקדים עם עלויות כלכליות ודיפלומטיות כבדות, והטענה הקשה מכולן – אם יבוטל הפיתוח הנוכחי, ייתכן שלא יהיה פיתוח לוויתן בכלל, משום שמאגרי הגז פועלים במתכונת מופרטת, ודחייה משמעותית בפיתוח יכולה ליצור תגובת שרשרת של ביטול החוזים העתידיים ואיתם ביטול הסדרי המימון, עד לביטול אפשרות הפיתוח עצמה.
אפשר לטעון טענה מינורית הרבה יותר, לפיה הפיתוח דחוף ביותר כדי לגבות את מאגר "תמר" למקרה של תקלות. ניתן לטעון שכל הנזקים הצפויים בפיתוח הנוכחי כבר היו אמורים להתבטא באסדת "תמר", וגם הביטוי שיש להם – זיהום מסיבי של האוויר – לא מגיע לחוף.
ארגון אדם טבע ודין, טען שהמיקום הנוכחי, הקרוב לחוף, עדיף כי חלים עליו חוקי התכנון והבניה, שלא יחולו על אסדה בלב ים, מעל הבאר עצמה. כל אלו טענות רלוונטיות, אבל ניתן להתווכח עליהן.
השר שטייניץ ובכירי משרדו, ממעטים להשתמש בטענות הללו, ודווקא מנסים להישען על טענה חריפה מאוד של צביעת משתתפי המאבק כאנטי סביבתיים, וככאלו שתומכים בהמשך הזיהום מפחם. הטיעון הזה חלש כמעט מכל זווית.
לפי החלטת הממשלה, יש פער של שנתיים וחצי לפחות בין חיבור "לוויתן" לחוף לבין סגירת היחידות הפחמיות ב"אורות רבין" ביוני 2022, וזה בתרחיש הטוב ביותר. עיכוב של שנתיים בפיתוח "לוויתן" לא ישפיע על תאריך הסגירה של היחידות הפחמיות. המודעות הגוברת לסוגיות של איכות הסביבה בציבור עוזרת למשרד האנרגיה להשיג תמיכה בעמדתו באמצעים בעייתיים. קיימת אפשרות להפחית את השימוש בפחם כבר עכשיו באמצעות מצוף ה-LNG, והאצת פרויקטים סולריים. ככל שזה אכן יקרה, החשיבות של השבתת היחידות הפחמיות 4-1 תרד במקביל.
עננה של מידע חסוי ומבלבל
כל הוויכוח הציבורי מתרחש במקביל להודעות תמוהות של דובר צה"ל על העדפה ביטחונית לאסדה קרובה ולהצהרה כתובה של שר הביטחון לשעבר יעלון, שסותרת לחלוטין את הודעת דובר צה"ל.
בצה"ל לא הביעו שום התנגדות לפיתוח של המאגר הקטן יותר "כריש" בלב ים, ויעלון עצמו קשור להחלטה לקנות ספינות לחיל הים לשם הגנה על המים הכלכליים – החלטה שנויה במחלוקת בשל מחירה הגבוה, כמיליארד וחצי שקלים לתאגיד טיסנקרופ, ובשל הקשר שלה לפרשת הצוללות, וזאת לפני שהיה צפי ברור להיקף השימוש הנדרש בספינות הללו. בפרשה זו נחקרו גם מקורבים לשר שטייניץ כמו דוד שרן.
לא קל להבין בוודאות, מדוע בדיוק הסכימו במשרד האנרגיה להחלפת תכנית הפיתוח המקורית בלב ים, בתכנית הפיתוח הנוכחית, הקרובה יותר לחוף. אבל ניתן לצפות מרשויות המדינה שיחשפו את המידע המלא לגבי ההחלטות הללו, ולא יעקמו את העובדות לפי הצרכים החולפים שלהם.
