שר התקשורת דודי אמסלם הכיר בכך שהמדינה היא האחראית לפריסת סיבים, אך תמך במדיניות המשרד של הקלות ותמריצים במקום פריסה כלל ארצית. "בזק היא לא קרן לגמילות חסדים", אמר השר. יש לציין כי עיקר ההשקעה ברשת בזק נעשתה כאשר החברה פעלה כחלק ממשרד התקשורת, טרם ההפרטה. עוד הוסיף השר כי הוא שוקל לחייב כל בניין בהתקנת אנטנה סלולרית, לשם הפחתת החשיפה לקרינה ממכשירי הסלולר.
"בזק היא לא קרן לגמילות חסדים, מדובר בחברה פרטית שפונקציית המטרה שלה היא להרוויח. אי-אפשר לדרוש מבזק לפרוס סיבים אופטיים היכן שזה לא כלכלי לה ולכן אני חושב שהמשרד גיבש רעיון מאד חשוב ומתקדם שאנחנו בוחנים אותו בימים אלה במסגרת שימוע ציבורי. האחריות לפריסת סיבים בפריפריה היא של המדינה. היא לא של בזק", אמר שר התקשורת דודי אמסלם אתמול (רביעי) במליאת הכנסת, במסגרת הצעה דחופה לסדר היום שהגיש חבר הכנסת יזהר שי (כחול לבן) בנושא פריסת סיבים אופטיים ומדיניות משרד התקשורת בנושא.
במסגרת הדיון, אמר ח"כ שי כי המתווה החדש שהוצע על-ידי משרד התקשורת לפריסה אוניברסלית של תשתיות חדשניות, מאפשר לחברות התקשורת להחליט בעצמן היכן לפרוס סיבים אופטיים על בסיס כדאיות כלכלית וזה עלול להיות פתח לקיפוח הפריפריה. "ברור לכולנו שפחות כדאי להשקיע בפיתוח תשתיות בבית שאן ובעראבה מאשר ברמת השרון ובתל אביב. ברור לחלוטין שאם השיקולים הם עסקיים בלבד, הרי שיש כאן סכנה לעוד פגיעה ארוכת טווח בפריפריה – זו שחשופה לטילים מצפון ומדרום, זו שסובלת מנחיתות בשירותי רפואה, מכשל תחבורתי ומאתגרים רבים אחרים. מדובר בהרחבה אפשרית של הפערים הגדולים הקיימים כבר עכשיו בין המרכז לבין פריפריה. יש סיבה לכך שחובת האוניברסליות נהוגה במדינות נאורות. יש תחומים בהם המדינה חייבת להיות מיוצגת, עמדתה חייבת להישמע ואני טוען שאף במקרים הנכונים, עליהם צריך להתקיים דיון מקצועי ומעמיק, המדינה בהחלט גם צריכה להתערב בשיקולים המסחריים של מי שקיבלו ממנה את הרישיון להרוויח הרבה מאוד כסף", דברי שי.
אמסלם השיב לטענות ואמר כי המושג פריפריה איננו מדויק. בתחום פריסת תשתיות תקשורת, דווקא בתים צמודי קרקע הם הכי פחות משתלמים, ולכן הם יהיו האחרונים ברשימה לחיבור. כך למשל, בכפר שמריהו הכדאיות נמוכה, אבל מגדלי מגורים בעיירות פיתוח יכולים להשתלם. בהצבעה במליאה הוחלט פה אחד להעביר את ההצעה הדחופה לדיון במליאת הכנסת.
ההפרטה ששינתה את המציאות
לחברת בזק יש נכס ייחודי שאין לאף חברת תקשורת – רשת ארצית של תעלות תקשורת המכונה תשתית פאסיבית. רשת זו מארחת גם חלק ניכר מהתשתית הקווית של חברות תקשורת מתחרות. בדרך כלל, לא משתלם לשום חברה להקים עוד תשתית כזו, בדומה לכך שבכל תחום התשתיות אין כדאיות כלכלית בהקמת רשת נוספת למים, חשמל וכבישים. החריג היחידי הוא תחום רשתות הסלולר, שעלותן נמוכה יחסית, ואין הן סובלות מהיעדר ביקוש במצב של ריבוי תשתיות. מה שאמסלם לא ציין הוא שרשת בזק הוקמה בעיקר במימון ציבורי, וההפרטה התרחשה בהדרגה והסתיימה בשנת 2005.
בסופו של דבר, רק רשת בזק מגיעה לכיסוי ארצי קווי מלא. הוט לא עשתה זאת למרות שהייתה חייבת לפי רישיונה, עד שקיבלה לאחרונה פטור מלא מהשלמת הפריסה, כולל פטור מלא מיישובי יהודה ושומרון. החובה שהוטלה עליה, היא חובת שירות נחות באמצעים אלחוטיים, ביישובים בהם איננה פרוסה. הנזק ביחס להוט משפיע ישירות על יישובי הפריפריה, בהם רק בזק פורסת רשת. לפרטנר אין שום חובת פריסה ואילו ל-IBC, שבבעלות חלקית של סלקום, יש חובה להשלים פריסה ל-40% ממשקי הבית תוך 10 שנים. במשרד התקשורת פרסמו סדרה של שימועים, שמהווים פלונטר של החלטות על יעדים שסותרים זה את זה.
התחרות החריפה בסלולר, סותרת את היעד של תחרות בין קבוצות תקשורת, שגם היא לעולם לא תוכל להיות הוגנת, היות ורק לבזק יש רשת פאסיבית כלל ארצית. במקביל, המשרד משמר הפרדה של פעילות ספקיות אינטרנט (ISP) מתשתית אינטרנט ומתכוון להמשיך אותה גם על גבי סיבים אופטיים. מדיניות זו נועדה לסייע דווקא לחברות תקשורת קטנות, וסותרת את יעדי ההתכנסות לקבוצות גדולות, אך גם היישום שלה לוקה, כאשר המשרד איננו אוכף הפרדה כזו על הסיבים של פרטנר, בניגוד לכתוב ברישיון הקווי שלה, שכלל איננו כולל היתר לפרוס סיבים.
בתמצית, המשרד ויתר על השגת יעדים למען הציבור באופן ישיר, ומתמקד ביצירת מנגנונים מאוד מורכבים וסותרים הדדית של תמריצים לחברות תקשורת פרטיות, בתקווה כי אלו יספקו את המבוקש. מדיניות זו נכשלת פעם אחר פעם.
כך למשל, המשרד מונע מחברת בזק להוריד את מחירי הטלפון הקווי, בתקווה כי הציבור ירכוש קווי טלפון מהמתחרות. בפועל, הציבור מעדיף ברובו להישאר לקוח של בזק, או להימנע מהשירות בכלל. שירות הטלפון הקווי של החברה הינו שירות מפוקח, ומשרד התקשורת מונע מהחברה להוזיל מחירים בכך שהוא נמנע מהשלמת השימוע לגבי הפיקוח על מחירי בזק שנערך כבר בשנת 2017. החלטה שרירותית זו גורמת לבזק להרוויח הרבה יותר כסף משאר חברות התקשורת בישראל בתחום הקווי ואפילו יותר מרוב חברות התקשורת בעולם, על בסיס מדיניות שהייתה אמורה לפגוע בבזק ולהועיל לציבור. המשרד גם קבע שיטה חסרת תקדים ברמה העולמית, בכך שמנע מבזק לשפר את מהירות הגלישה בתשתית האינטרנט שלה ל-200 מגה, וקיבע אותה לטכנולוגיה הכי מיושנת שמסוגלת לספק לכל היותר 100 מגה, ובאזורים מסויימים רק 40 מגה או אפילו 15 מגה בלבד. בזמן הזה הוט מספקת 500 מגה, ואילו סלקום ופרטנר, יכולות לספק 1,000 מגה בסיבים אופטיים.
אמסלם בעד הפחתת החשיפה לקרינה, אך האם ביכולתו לבצע?
השר אמסלם שחרר בדיון הודעה מעניינת, כשאמר שהוא שוקל לחייב התקנת אנטנה סלולרית בכל בניין חדש. לאחר מכן אמר כי "אולי לא בכל בניין, אבל בכל קבוצת בניינים, זאת במטרה להקטין קרינה ולאפשר תקשורת סלולרית מתקדמת".
אמסלם אמר כי במשרד התקשורת חושבים כיצד להגביר את הכיסוי הסלולרי שיביא להפחתת הקרינה הסלולרית. ספק אם הוא מדוע להקלות שקבע המשרד לגבי היקף הכיסוי הסלולרי, והיעדר כל יכולת פיקוח ואכיפה של המשרד בתחום זה, שהתגברו לנוכח הגדרות הכיסוי העדכניות.
אמסלם הסביר כי הקרינה הסלולרית מהמכשירים עולה כשיש מחסור באנטנות, למשל בגלל שריפת אנטנות שמתרחשת לעיתים ביישובים ערביים. למרות זאת, אמסלם מכהן כשר תקשורת חדש בממשלת מעבר, וספק אם יכהן בתפקיד די זמן בכדי לחולל שינוי מהותי בפריסת האנטנות בישראל. עם זאת, השר כן מסוגל לגרום למשרד התקשורת לבדוק את איכות הכיסוי הסלולרי ברחבי הארץ ולפרסם נתונים לגביו, מה שכיום לא קיים.
