מדוע תוך שנים ספורות התאגדו כמעט כל עובדי ענפי הסלולר, הביטוח, וכרטיסי האשראי ואילו  בענפים אחרים – דוגמת אבטחה, הניקיון, עמותות הבריאות והרווחה המפורטות – מתקשה ההסתדרות ליצור תנופת התאגדות דומה? השאלה הזו הניעה את יו"ר אגף כלכלה בהסתדרות שי בירן, לנסח מודל לבחינת הייתכנות של התארגנות עובדים במקומות העבודה השונים. השאלה גם חידדה עבורו את הצורך בחיזוק ההסכמים הענפיים במשק, לצד המשך הפעולה לאיגוד עובדים בכל חברה וחברה.

את המודל הציג בירן במסגרת כנס שערכו איגוד העובדים הסוציאליים ומכון גולדה מאיר, בבית ההסתדרות בתל אביב. שני הצירים שלדבריו משפיעים באופן אקוטי על היתכנות ההתארגנות הם שולי הרווח של הענף והפוטנציאל האירגוני שלהם. כדוגמה, השווה את ענף הסלולר לענף האבטחה. לדבריו, שולי הרווח פר עובד בענף האבטחה נמוכים ביותר ועומדים על כ-3%, ואילו בחברות הסלולר שולי הרווח גבוהים יותר ומאפשרים בחלק מהחברות אף הקצעת תקציב תוספות שכר שנתי של 3%.

שי בירן: "כל המדינות שבהן יש כיסוי של 60% ומעלה מהעובדים בהסכמים קיבוציים, הן מדינות שמתאפיינות בריבוי הסכמים ענפיים"

פוטנציאל הפעולה הארגונית, תלוי במספר גורמים: מקצב החלפת העובדים, הלכידות החברתית שלהם, פיזורם הגיאוגרפי ומנופי הלחץ אותם הם יכולים להפעיל באופן ארגוני. כך, בעוד שבענף הסלולר ישנו גרעין עובדים קבועים, שלעיתים קרובות עובדים שנים ארוכות בצוותא ומזוהים מאוד עם עבודתם בחברה, עם יחידות מטה גדולות הממוקמות לרוב במטה החברה הראשי – ענף האבטחה מתאפיין בתחלופת עובדים גבוהה יחסית, בעובדים המפוזרים על פי רוב ועובדים בבידוד יחסי, ויחידות מטה קטנות המהוות אחוזים בודדים של החברה. על פי בירן, אמנם שביתה בשני הענפים עשויה להיות מנוף לחץ רציני, אולם בשל יתר המרכיבים, הרבה יותר קשה לארגן שביתה שכזו בענף האבטחה על פני ענף הסלולר.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

כאמור, נתונים אלה מחדדים עבור בירן את חשיבותם של ההסכמים הענפיים וצווי הרחבה, לצורך שיפור תנאיהם של עובדים המתקשים להתארגן, בשל מבנה הענפים בהם הם מועסקים. "כל המדינות שבהן יש כיסוי של 60% ומעלה מהעובדים בהסכמים קיבוציים, הן מדינות שמתאפיינות בריבוי הסכמים ענפיים" הסביר, והציג נתונים מתוך דו"ח ה-OECD האחרון שיצא בנושא, "במדינות בהן יש בעיקר הסכמים ברמת המפעל, בקושי מגיעים ל-30% כיסוי".

מקור: מחקר ה-OECD: Negotiating Our Way Up

הסכמים ענפיים נחתמים בין ארגוני עובדים לארגוני מעסיקים. הם חלים על עובדי החברות המאוגדות בארגון המעסיקים, אך שר העבודה יכול להוציא עליהם צו הרחבה ההופך אותם מחייבים בענף כולו. לדבריו, הסכמים שכאלו נושאים ייתרונות הן לעובדים והן למעסיקים. כך למשל, באמצעות השותפות עם העובדים, יכולים המעסיקים לבוא ביתר קלות בדרישות כלפי הממשלה, לשינוי ולהגדלת תנאי המכרזים לדוגמה. ההסכם הענפי מאפשר למעסיקים לשפר את תנאי ההעסקה של עובדיהם – מבלי לפגוע ביכולתם התחרותית (בייחוד בענפים בעלי שולי רווח צרים). הוא מאפשר להם לעיתים גם לדרוש התאמות בסוגיות של שעות עבודה ומנוחה לעומת הנורמה הכללית, במסגרת משא ומתן. העובדים כמובן יכולים להינות משיפור תנאיהם, ומשירותיו של ארגון העובדים, על אף הקושי להתארגן ברמת מקום העבודה הספציפי בשל התנאים בענף.

פרופ' גיא מונדלק מהפקולטה למשפטים והחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב, שהשתתף גם הוא בכנס, חיזק את עמדתו של בירן. לדבריו, "בצרפת היום רק 6% מהעובדים חברים בארגוני עובדים, שיעור דומה לארה"ב אבל 95% מהעובדים מכוסים בהסכמים קיבוציים ענפיים. באוסטריה גרף החברות בארגוני העובדים ממשיך לרדת, אבל 99% מוגנים בהסכמים קיבוציים והאחוז הנותר בצווי הרחבה".

"את הסיפור של השוויון לא נמצא בליקוט העובדים אחד אחד, בלאגד את המלצרים בקופי-בין או את העובדות הסוציאליות בעמותות. לא שם נמצא הטיפול באי השוויון", הוסיף. המפתח לכך, לדבריו, מצוי בחיזוק השותפות המוסדית בין ארגוני המעסיקים, העובדים והמדינה במסגרת שולחן עגול.

פרופ' גיא מונדלק (צילום: Yaellew/ ויקימדיה)

עם זאת, הדגיש מונדלק את החשיבות שהוא רואה בכך שגם מערכת ההסכמים הענפיים תהיה מבוססת על שיתוף עובדים ונציגויות עובדים בתהליכי קבלת ההחלטות במהלך המשא ומתן. "העובדה שיש הסכם ענפי בענף הניקיון והשמירה היא נהדרת" הסביר, העובדה שלא כל אחד ואחד מהעובדים בענפים הללו מזהה את ההסתדרות כבית שלו היא בעייתית. בהולנד לדוגמה, בחרו מכל מקום עבודה נציגים ל'פרלמנט' ענפי- ואין משא ומתן ענפי בעמף הניקיון בלי נציגות של עובדות ניקיון במו"מ הענפי. זה עובד על פי העיקרון של 'שום דבר עלינו, בלעדינו'. לא ייתכן הסכם ענפי שיאבד את האנשים למטה".

לדבריו, על אף שאין בהכרח קשר ישיר בין מספר החברים באיגוד המקצועי להיקף הכיסוי של ההסכמים הקיבוציים הענפים, גיוס החברים הוא בכל זאת משמעותי. "בעיני, הסיפור של החברות הוא קריטי בשביל לגייס גיטימציה ועוצמה. ארגוני עובדים שונים מ'קו לעובד', ממפלגה סוציאל-דמוקרטית או משדולה. מה שמייחד אותם זה שהם מושתתים על חברים. לא שאין למפלגות חברים, אבל לא על זה הן נמדדות אלא בכמה מצביעים להם בכנסת. ארגון העובדים צריך לפעול לפי מה שהחברים בה רוצים, ויש לו אחריותיות כלפיהם".

מונדלק הוסיף כי הוא רואה חשיבות גם בהתארגנות המפעלית. "לשלב ידיים, ללכת יד ביד, להיות שם כשמאיימים על עובדים בפיטורין. אם אנחנו רוצים לעודד דמוקרטיה פעילה ברמת המדינה אנחנו צריכים לעודד אנשים להיות פעילים ברמת המפעל" טען, "אנשים שמאמינים שהם יכולים לשנות את המפעל שלהם הם אנשים שיאמינו שהם מסוגלים לשנות את החברה שבה הם חיים".

עם זאת, הדגיש כי תחת הכיסוי המפעלי, נוצרים "איים של התארגנות", ומעבר לאופן חשיבה ענפי דורש שינוי פאזה גם ברמה הארגונית. "צריך לחשוב איך אנחנו יוצאים מהפאזה של 'איים של התארגנות', ואיך אנחנו משדרים החוצה את ההישגים של המקום האחד, למקום האחר" אמר, "בעיניי יש מתח, ההתארגנות הענפית יכולה לבוא על חשבון המפעלית ולהיפך. צריך לזכור גם שהרעיון שאנחנו מאגדים אנשים ב'מקום עבודה' הולך ונעלם בעולם, כשיותר ויותר אנשים מועסקים ב'חברות פלטפורמה', והסדרי העסקה מגוונים וחלקיים אחרים".

"יש את אתגר הפחד, את אתגר המודעות ואת אתגר העסקנים"

הכנס נפתח בפאנל של ראשי ועדים ואנשי איגוד מקצועי, הפועלים בקרב אוכלוסיות מיוחדות שהחלו להתארגן בשנים האחרונות, אך מגלמות גם אתגרים הנצבים בפני העבודה המאורגנת.

כך לדוגמא, סיפרה אודליה מעודה מהאגף לאיגוד מקצועי, העוסקת בארגון עובדים בחברה החרדית, על הקשיים הייחודיים בהם היא נתקלת בעבודתה. "יש את אתגר הפחד, את אתגר המודעות ואת אתגר העסקנים" הסבירה, "העסקנים מעדיפים למצוא שכיר חרדי שקוף, שאפשר להשתמש בו אחר כך בבחירות. שיהיה לא מודע". כך, למשל, אמרה כי "לבלניות נדרש תהליך משמעותי להגיד שזה שיש להן זכויות ושזה לא פוגם בכך שעבודתן היא לשם שמיים".

פאנל אנשי איגוד מקצועי וראשי ועדים בכנס איגוד העובדים הסוציאליים. (קרדיט: ניצן צבי כהן)

לדבריה, על אף ניסיונות של עסקנים שונים לפעול בחצרות הרבנים כנגד התארגנויות עובדים, בסופו של דבר הרבנים קשובים לקולות העובדים, ומבקשים תמיד לרדת לחקר האמת ולסייע להם למצות את זכויותיהם. עם זאת אמרה שכאישה חרדית היא משלמת גם מחיר על עבודתה. "אני נחשבת לעיתים ל'פורצת גבולות' במגזר החרדי" סיפרה, "והגבולות הללו, שומו שמיים, זו המילה הגסה 'זכויות עובדים'".

מעודה הזכירה כי נרתמה לשליחות בהסתדרות בעקבות בקשתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, שביקש ממנה לפעול ולקדם את התארגנות העובדות החרדיות בהסתדרות, אחרי שנחשף לתנאי ההעסקה והניצול הנפוצים בחברה החרדית.

גד רביד, יו"ר ועד עובדי SAP ומשתתף נוסף בפאנל, דיבר על הקושי לארגן עובדים בענף ההיי-טק. "היה לנו טיימינג נכון" אמר, "ב-2014 היו פיטורים בחברה, ותוך יומיים הצלחנו להחתים 40% מהעובדים. אבל זה באמת אתגר גדול ולראייה אין באמת הרבה ועדים בהייטק. ציפיתי שיהיו הרבה ועדים בעקבותנו. ומה שכן התחיל, חלקו נכשל". לדבריו, רבות מההתארגנויות שהצליחו כבר לקרות, נתקלו בהתנגדות חריפה ביותר מצד המעסיקים, זאת לצד הסוציולוגיה התחרותית של העובדים, שמשתכרים על פי רוב שכר גבוה עם תנאי עבודה נוחים.

רק בתחילת השנה האחרונה, לדבריו, ישב לשיחה עם קבוצת עובדים שתהתה על הנחיצות של הוועד. אלא שעוד באותו היום התבשרו עובדי החברה כי המוקד הישראלי נדרש לפטר למעלה ממאה עובדים, גזירה שנמנעה רק בזכות פעילות הוועד, והמשא ומתן שנוהל מול הנהלת החברה בגרמניה שהביא להחלפת הפיטורים בתוכנית פרישה מרצון בתנאים מיטיבים לעשרות עובדים בלבד. "המצנחים המוזהבים שניתנו לעובדים הפורשים היו כל כך טובים" סיפר רביד, "שעד היום עובדים עוד שואלים אותי מתי תהיה שוב תוכנית פרישה מרצון".

משתתף נוסף בפאנל היה דן ורשבסקי, יו"ר איגוד המנופאים הארצי בהסתדרות עובדי הבניין והעץ, אחד הניסיונות החדשים בהסתדרות בהקמת ועדי פעולה ברמה הענפית ולא רק המפעלית, שאף הוביל חתימת הסכם ענפי וצו הרחבה. "קשה להתארגן כשמעל 80% הם עובדי קבלן" אמר, "הצלחנו להתארגן בעבודה מאוד קשה. זה דרש התמדה. להסביר כל הזמן שאנשים ירצו להצטרף, להגיע ללמעלה מ-1,200 אנשים שעובדים כל אחד בנפרד ולהסביר לכל אחד ואחד". לדבריו, אחד הגורמים שנתנו את הרוח הגבית להתארגנות הייתה החשיפה התקשורתית לה זכה המקרה של המנופאית קטי קרוקלוב, אשר פוטרה לאחר שסירבה לעבוד על המנוף במהלך סערת רוחות מסוכנת.

"כשזכויות העובדים נפגעות נפגעת גם הבטיחות" התייחס ורשבסקי לבעיה הבוערת ביותר בענף הבניין בישראל, "בטיחות זה לא רק פיגומים. כשעובד עובד במשכורת שחציה בתלוש וחלקה בשחור – זה פוגע בזכויותיו הבסיסיות. אז ייפגעו גם זכויותיו להכשרת בטיחות בסיסית. אנשים כדי להרוויח יותר מנסים לעבוד יותר, גם על חשבון הבטיחות". לדבריו כעת, לאחר חתימת ההסכם הענפי, פועל האיגוד הארצי לקידום הסכמים קיבוציים מפעליים גם בכל אחת מחברות כוח האדם. "רוב ההסכמים הללו לא יהיו על כסף אלא עם בטיחות, הדרכה, ואולי גם קצת רווחה" הסביר, "יש התעוררות גם בקרב המעסיקים כי ה'רעש' הזה לא עושה להם טוב".

"חצי מהעובדות הסוציאליות נמצאות בשירותים מופרטים"

את הכנס שנערך בבית ההסתדרות, יזם איגוד העובדים הסוציאליים. "כבר כמה עשורים השירותים החברתיים עובדים הפרטה, והיום חצי מהעובדות הסוציאליות נמצאות בשירותים מופרטים" אמרה מיכל מאיירס מתנועת מהאיגוד ומתנועת עתידנו, "חלק משמעותי מאוד מהסיפור של ההפרטה הוא לשבור את העבודה המאורגנת במגזר הציבורי, וזה עשה גם עבודה טובה. התדמית של העבודה המאורגנת בקרב העובדים גם היא נפגעה".

לדבריה, "אנחנו רואים צורך להגיע לכלל העובדים במעין אקט של 'ארגון מחדש'. גם העובדים שמאוגדים וחברים באיגוד – לא לקחת את זה כמובן מאליו. צו ההרחבה שהצלחנו להשיג עם ההסתדרות, שהשווה את תנאי העובדות בעמותות המופרטות לתנאי העובדות במגזר הציבורי, הוא כלי מאוד חשוב. הוא אפשר לנו גם להגיע לאותן עובדות, ולהסביר להן למה החברות שלהן באיגוד חשובה. זה עדיין אתגר גדול כי הן מועסקות בהמון גופים בכל רחבי הארץ שאליהם אנחנו צריכים להגיע".

ענבל חרמוני בכנס איגוד העובדים הסוציאליים. (קרדיט: ניצן צבי כהן)

יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים ענבל חרמוני אמרה כי "לאורך השנים הבנו, כעובדות ועובדים סוציאליים, שכוח ותמיכה פוליטית זה דבר חשוב, וכמה חשובה גם התמיכה של הבית הזה, של ההסתדרות. אבל הכי חשוב זה הכוח הארגוני שאותו אנחנו בונים מלמטה למעלה. בדצמבר שנה שעברה אלפי עובדות סוציאליות חסמו את תל אביב, והייתה לזה השפעה כי קיבלתי מיד טלפון משר האוצר כחלון וישבנו עם שר העבודה והרווחה דאז חיים כץ".

"הובטחה לנו פתיחה של הסכמי השכר. אבל תוך שבועיים הוכרזו הבחירות, שאז עוד לא ידענו שהן הראשונות מסבב" הוסיפה, "אנחנו נאלצים להיות סובלניים, אבל עם נושא המוגנות והביטחון אנחנו לא מחכים ונמשיך להיאבק. מדובר פה בחיי אדם. באשר למאבק על השכר והעומס, ברור לנו שברגע שתקום ממשלה נהיה שם. אם נצליח להגיע לשם בטוב או במאבק אני לא יודעת. אבל אנחנו מכינים את העובדים והעובדות שלנו היטב לקראת יום פקודה".