דווקא בשבוע בו פלטפורמות קריפטו קורסות ומסמכי פשיטות רגל חושפים התנהלות מזעזעת של התעשייה, בחר משרד האוצר לפרסם מסמך שבולע את הנרטיבים השקריים של תעשיית הקריפטו, ומציע להטיל עליהם רגולציה. אבל קביעת רגולציה, במקום הטלת איסורים, עלולה להביא לתוצאה של נהירה פנימה במקום זהירות בהשקעות. למעשה, במקום להגן על הציבור הישראלי, הרגולטורים מקלים עליו ליפול בפח.
כלכלת הקריפטו חווה שני תהליכים מקבילים – מחד, בכל שבוע קורסת פלטפורמה אחרת ומודיעה למאות אלפי לקוחות שלא ניתן לחלץ ממנה יותר כסף או נכסי קריפטו, תוך חירוב עולמם הפיננסי של חלקם. באותו הזמן, הרגולטורים הישראלים, בהם גם בנק ישראל, הולכים ומסבירים פנים יותר ויותר לתעשייה שמבוססת על מגרש תרמיתי, שבו מתרחשות הונאות רב שכבתיות.
ייתכן שבאוצר ובבנק ישראל מכוונים לטוב, ורוצים באמת ובתמים להזהיר את הציבור מפני הסכנות בתחום. אך אסדרה שלו עלולה להעביר מסר הפוך, לפיו מדובר בתחום מוסדר שסביר להיכנס אליו. נכון, קשה להצטייר כ"מתנגד לחדשנות", אך כדי להגן על הציבור, מוטב להטיל איסורים על עצם השימוש בקריפטו. זה כמובן לא סותר בחינה של הקריפטו בניסויים מבוקרים (ארגז חול), בדיוק כפי שנעשה במהלכים חדשניים בתחומים נושאי סיכון אחרים, כמו כלי רכב אוטונומיים.
מיתוס שקרי #1: "לקריפטו יש תועלת חברתית"
הנקודה המרכזית שמכתיבה את היחס הרגולטורי לקריפטו היא התשובה לשאלה האם יש תועלת חברתית בהמצאה כמו מטבעות קריפטו, שבעבורה ראוי לספוג את הסיכונים הרבים שמלווים אותה?
לפי תעשיית הקריפטו, התשובה היא כמובן שכן. אבל רגולטורים שמאמינים לטענת השווא הזו לא יצליחו למלא את תפקידם כראוי בהגנה על הציבור.
על פניו, כל המידע המהותי על קריפטו והבעייתיות בו מופיע ב'מפת הדרכים' לרגולציה שפורסמה השבוע על ידי אגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר: הגניבות וההונאות מזנקות, והתעשייה נשלטת על ידי גופים ריכוזיים ומפרי חוק שעשקו ועושקים את לקוחותיהם; עשרות מיליארדי דולרים הושקעו בחברות הזנק בתחום בשנים האחרונות, ללא שום אימוץ נרחב של הטכנולוגיה; ו-13 שנה אחרי המצאת הביטקוין, עדיין מדובר על "ראשית הדרך", ו"פוטנציאל עתידי לתועלת". 13 עמודים ב'מפת הדרכים' הוקדשו לסיכונים בכלכלת הקריפטו, ועמוד אחד בלבד הוקדש לפוטנציאל שבה, שאולי, יום אחד יביא תועלת כלשהי.
אבל אולי מוטב לדייק ולשאול, תועלת למי? לפושעים, למלביני הון, למשטרים רצחניים תחת סנקציות כמו איראן וצפון קוריאה, לסוחרי סמים ולכנופיות האקרים, יש כבר כיום תועלת רבה מהשימוש בקריפטו. לציבור הרחב, לעומתם, כמעט ואין. המצב הזה איננו באג, אלא פיצ'ר מובנה ומכוון.
מיתוס שקרי #2: זו לא "חדשנות", זו רמאות טורפנית
מטבעות קריפטו לא הומצאו כדי לשפר טכנולוגיה ותיקה, אלא בשם אידיאולוגיה ליברטריאנית קיצונית, לפיה אין למדינה ולגופי הפיקוח מטעמה זכות קיום. טכנולוגיית הקריפטו נבנתה לא בשם יעילות או כדי להביא תועלת לציבור – תכונות שבאמת אין בה, אלא כדי להקשות על הטלת רגולציה, משימה שהיא די מצליחה בה עד כה.
נרטיבים כמו "זה העתיד של עולם הפיננסים" ו"הקריפטו כאן בשביל להישאר" מתנפצים מול מבחן פשוט מאוד: רוב הציבור עדיין לא מבין בשביל מה צריך קריפטו. ניתן רק לדמיין מה היו חושבים על האייפון, אם 13 שנים אחרי המצאתו, עדיין היה צריך להסביר מה הוא עושה ומה טוב בזה?
לאורך ההיסטוריה, חידושים פיננסיים שמביאים תועלת של ממש כמו שטרות, צ'קים, כרטיסי אשראי או אפליקצייות תשלום מיידי לא נזקקו להסברים מפותלים או לאידיאולוגיות בלתי קוהרנטיות. לעומתם, ההיסטוריה של תאוריות הקשר, הונאות ומזימות שיווק רב שכבתי (MLM) מסבירה את הקריפטו בצורה טובה בהרבה מנרטיב ה"חדשנות".
בפועל, שום תעשייה למעט הקריפטו לא אימצה את הבלוקצ'יין כטכנולוגיה, משום שאין בה מענה יעיל לשום בעיה שגרתית בעולם העסקי. היא איטית, יקרה ומסורבלת. הדרך היחידה לקיים אותה כלכלית היא במבנה תרמיתי, כמו בכלכלת הקריפטו, אך כמו כל תרמית, היא עתידה לקרוס לתוך עצמה כשהציבור יתפכח ממנה. אין חולק על כך שנכסי קריפטו אינם מייצגים פעילות כלכלית כלשהי, כמו שמניות של חברה עשויות לייצג.
במקום זאת, מטבעות הקריפטו הם מייצגים ללא מיוצגים, שיוצרים מערכת כלכלית טורפנית. הדרך היחידה להרוויח ממנה זה לקחת את הכסף שמישהו אחר כבר הכניס אליה. לכן המרוויחים הם מעטים, והרוב מוכרח בהגדרה להפסיד.
היעדר פעילות כלכלית מניבה ועלויות תפעול יקרות יוצרים בתעשיית הקריפטו אינטרס בסיסי: לספוג עוד ועוד כסף רגיל של אזרחים תמימים. גם אם פה ושם יש חברה שמספקת שירותים בקריפטו בלי לרמות, זה לא משנה את התמונה הכוללת: היא עדיין חלק ממבנה רב שכבתי שסופח ומשמיד הון בכסף רגיל.
הנרטיבים הסותרים – מיתוס #3: "כסף דיגיטלי", ומיתוס #4: "השקעה פיננסית"
למעט בשווקי הדארקנט הבלתי חוקיים, בקריפטו אין ומעולם לא היתה תועלת ממשית, ורק הנרטיבים משתכללים ומתחלפים. בתחילה ביטקוין הוצג כ'כסף מזומן דיגיטלי'. זה החזיק כמה שנים, עד שהתברר שהוא מסורבל וגרוע מאוד ככסף.
לאחר מכן, הנרטיב התחלף ל"השקעה פיננסית", למרות הסתירה בין שני הנרטיבים: מה שמוצלח ככסף, בהכרח גרוע כהשקעה, ולהיפך. לאף אחד אין אינטרס לשלם על ארוחה במסעדה באמצעות מניות או אג"ח, בדיוק כמו שלאף אחד אין אינטרס לקנות בשוק ההון שטרות של 50 שקל. קיומם של שני הנרטיבים רק ממחיש שלתעשיית הקריפטו אין מחויבות לספר סיפור קוהרנטי, אלא להשתמש בכל סיפור שגורם לאנשים לקנות קריפטו.
מיתוס #5: "בקריפטו אין צורך לתת אמון במוסדות פיננסיים"
הסרבול הטכנולוגי המובנה בקריפטו מביא לכך שמשקיעי הקריפטו נוטים שלא להשתמש כלל בטכנולוגייה עצמה, אלא לסמוך על גופים מתווכים שיחזיקו בקריפטו בעבורם. גופים אלו, מסתבר, גם הם בלתי אמינים בעליל. המונח מאידיאולוגיית הקריפטו Trustlessness, שנועד לתאר מערכת שבה אפשר לפעול מבלי שמוכרחים לתת אמון באף אדם אחר, קיבל טוויסט מבהיל – כלכלת הקריפטו היא זירה שכדאי מאוד לא לתת אמון באף אדם או מוסד שפועל בה.
אך למרות זאת, מכיוון שהיא נשענת על טכנולוגיה כה גרועה מבחינה פונקציונלית, רוב המשתתפים נותנים אמון במתווכים שמציעים שירות נוח, ומשלמים על כך מחיר כבד.
מיתוס #6: "בעתיד הקריפטו יהיה בטוח"
נרטיב נוסף שיוצרת תעשיית הקריפטו הוא "אולי הקריפטו מסוכן היום, אבל הטכנולוגיה מבטיחה". גם הנרטיב הזה שלא עומד במבחן פשוט ביותר – כל טכנולוגיה פיננסית שבה אפשר לאבד את כל רכושך בגלל שגיאת הקלדה או אבדן הסיסמה לארנק, היא בלתי אמינה בעליל. הקריפטו בנוי בכוונה כך שלא יהיה ניתן לבטל שגיאות, ומה שהלך לאיבוד מארנק קריפטו הוא אובדן אבסולוטי.
כשזה הבסיס המובנה של הטכנולוגיה, אין באמת מה לשפר בה, ובעיקר – אין סיבה לתשומת לב רגולטורית אינסופית לתחום זה. מנגד, כדאי להטיל עליו שורה של איסורים.
לרגולטורים כדאי להקשיב גם לקולות ביקורתיים, ולא לחתולים ששומרים על השמנת
מפת הדרכים של האוצר מאמצת מונחים שיווקיים של תעשיית הקריפטו באפס ביקורת. התעשיה מאכילה את המפקחים הפיננסיים בנרטיבים שקריים, אך חבורה הולכת וגדלה של חוקרים ומבקרים לא מפחדת לומר את האמת המרה – המלך הוא עירום.
אך כדי להבין את עולם הקריפטו, לא רצוי להסתמך על החתולים כדי שיספרו על טיבה של השמנת. אין גם צורך להישען על רגולטורים ממדינות לא דמוקרטיות כמו סין ורוסיה, שהטילו איסורים על קריפטו. העולם המערבי מתמלא בעצמו בקולות הביקורתיים, שאותם הרגולטורים נוטים להחמיץ.
מבקרי הקריפטו מספקים סדרה הולכת גדלה של ראיונות, מאמרים, ספרים ופודקאסטים שמפרקת לגורמים את כל המבנה של כלכלת הקריפטו ואת ההתנהגות של השחקנים בתוכה, חלקם בעלי עבר של הרשעות פיננסיות. פעילות ציבורית ותקשורתית בישראל כבר הביאה להטלת איסורים על תרמית האופציות הבינאריות, ובמקרה של קריפטו, מוטב מוקדם מאשר מאוחר.
המבנה הפיננסי התרמיתי של כל כלכלת הקריפטו מתועד אצל הבנקאית הבריטית פרנסס קופולה. התרמיות היום יומיות והכשלים בעולם הקריפטו מתועדות באתר web3isgoinggreat של המתכנתת מולי וייט. על המגרעות המובנות בטכנולוגיית הקריפטו אפשר ללמוד ממדען המחשבים ד"ר ניקולס וויבר מברקלי ומהמתכנת סטפן דיל, שכינס מומחים מתחומים רבים ושונים לועידה הקריפטוסקפטית הראשונה. התופעה התרבותית של הנהירה אחר של קריפטו נחקרת על ידי פרופסור דייויד גולומביה. ג'קסון פאלמר, ממציא הדוג'קוין, שנוצר כבדיחה, מכה על חטא ומצהיר ש"מטבעות קריפטו בנויים כמעט בכוונה כדי להעשיר את העשירים".
מבחינה רגולטורית, רצוי לשים לב לניתוח הביקורתי של הפרופסור למשפטים הילארי ג' אלן מאוניברסיטת וושינגטון. הטיעון שלה פשוט – המערכת הבנקאית רשאית ליטול סיכונים כי היא מביאה תועלת, ועל הסיכונים הללו יש לפקח באמצעות רגולציה. החלופה של הקריפטו לא הראתה שום תועלת, וכדי שתחום מסויים יזכה לאסדרה במקום לאיסור, עליו להוכיח תועלת, לא רק להבטיח שיום אחד תהיה כזו.
ללמוד את הלקח הנכון מהמשבר של 2008
מעשית, אלן מציעה הטלת איסור מוחלט על מוסדות פיננסיים להחזיק קריפטו, והטלת איסור על בפעילות ה"מטבעות היציבים" עתירי הסיכון – שמהווים את ליבת המסחר בקריפטו. אלו הצעות שיכולות לרסק בקלות חלק גדול מהשוק. היא לא מציעה שום קרש הצלה למי שכבר נכנס לתחום, אלא בעיקר דואגת להגן על הרוב שעדיין מחוצה לו.
לדעתה של אלן, המערכת הפיננסית לא למדה את הלקח ממשבר 2008, לפיו הסיכון החמור ביותר בקריפטו לא נובע מהפסדים של משקי בית, אלא מהסתערות עתידית של בנקים, חברות ביטוח וקרנות פנסיה. לדבריה, הדבר הכי גרוע שיכול להתרחש הוא שבשם הנרטיב המפוקפק של "חדשנות פיננסית" שמקדמת תעשיית הקריפטו, רגולטורים יסדירו את הקריפטו באופן שידחוף אל המערה הפיננסית האפלה הזו כספים בהיקף גדול מהמערכת הפיננסית הרחבה, וייצרו סיכוי גבוה למשבר פיננסי עולמי נוסף.
