העיכוב האחרון בדיוני תקציב 2024 נגרם בשל רצונו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להעביר תקציבים מגזריים, אך במשרד האוצר ניצלו אותו, ואת העיכובים הקודמים להם גרמו ישירות, והחזירו בשקט את שיטת 'חוק ההסדרים' האנטי דמוקרטית. זאת בהמשך ל-550 עמודי החקיקה שעברו במאי 2023 כחלק מהעברת התקציב הדו-שנתי.
'חוק ההסדרים' הוא כינוי למקבץ גדול של החלטות ממשלה, שעוברות ב'מכה' ביחד עם התקציב, לצד תיקוני חקיקה הנגזרים מהן. על פי חוק, כישלון בהעברת תקציב מפרק אוטומטית את הממשלה. ללכן הצמדת ההחלטות לתקציב מהווה 'שוט' ומאפשרת להעביר רפורמות רבות בקלות יחסית. כחלק מדיוני התקציב, השרים מתבקשים לתמוך בשורת הצעות במגוון תחומים, ללא דיון או לאחר דיון קצרצר, כשעצם כהונת הממשלה בה הם חברים כרוכה בכך.
שיטה זו, שנולדה בזמן משבר כלכלי חריף כחלק מתכנית הייצוב של המשק בשנת 1985, הפכה מצעד לשעת חירום לאירוע שגרתי. היא מגדילה מאוד את כוחו של אגף התקציבים במשרד האוצר על חשבון נציגי הציבור בממשלה ובכנסת. לפי היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אליקים רובינשטיין, שיטת חוק ההסדרים "הופכת את הכנסת ללהקת מעודדות של הממשלה".
קידום חיסול 'טיפת חלב' וסיכון יציבות המערכת הפיננסית
דוגמה עכשווית לכך היא החלטה 1284 להגברת היעילות הממשלתית, שכרכה ביחד שורת נושאים בלתי קשורים, בהם איחוד המשרדים שמחזיקים משרדי ממשלה ברחבי הארץ לחיסכון הוצאות נדל"ן; העברת המוסד לבטיחות ולגיהות מהביטוח הלאומי למשרד העבודה; קיצוץ ברשות הלאומית לביטחון קהילתי; והקמת צוות שתפקידו לחסל את מוסד 'טיפות חלב', דרך הטמעתן בקופות החולים, ללא דיון של ממש על מצב המוסד והמשמעויות של סגירתו.
ישיבת הממשלה על התקציב כללה גם את החלטה 1308 ל"קידום הסדרת האיגו"ח בישראל", שמטרתה "להרחיב את היצע האשראי לעסקים קטנים ובינוניים". המטרה הזו לא קשורה לתקציב, ובעייתית בפני עצמה. עסקים קטנים ובינוניים לא סובלים ממחסור בפתרונות אשראי, אלא מהעלות שלהם. גם הפתרון מפוקפק: הסדרת האיגו"ח (מנגנון להפיכת חובות לא סחירים לסחירים) עלולה לאפשר לבנקים להציע הלוואות מסוכנות יותר, ובכך לערער את יציבות המערכת הפיננסית בדומה למה שקרה בארצות הברית ב-2005-2008.
בחינת כלל ההחלטות צמודות התקציב כוללות עוד נושאים בלתי קשורים לתקציב כמו צמצום בירוקרטיה בהליכי אפוטרופסות והמשך תכנון שני אתרים שונים לשדה תעופה משלים לנתב"ג. לעומת זאת, ההצעות שפורסמו תחת השם "התכנית המאזנת" דווקא מצומצמות יחסית, וקשורות ישירות להכנסות המדינה והוצאותיה כמו – הטלת מס מוגדל על הבנקים לשנתיים, העלאת מסים על הציבור הרחב והגדלת מסגרת התקציב.
השעון מתקתק לקיצוץ של 67 מיליארד ש"ח
לפי חוק משק המדינה המתוקן, הצעת התקציב המעודכנת לשנת 2024 הייתה אמורה להיות מוגשת לכנסת כבר ב-20 בינואר. זה לא קרה. במשרד האוצר עיכבו זאת לפחות עד יום שני השבוע. כעת העיכוב הוא באחריות שר האוצר, ששואף להטמיע כמה שיותר סעיפים מגזריים דרך הכספים הקואליציוניים, מה שמצריך חוות דעת משפטיות מיועצי המשרדים אליהם הכספים מיועדים.
קיצוץ רוחבי ואכזרי בכל משרדי הממשלה צפוי להיכנס לתוקף ב-19 בפברואר, אם הכנסת לא תאשר עד אז תקציב חדש עם מסגרת מוגדלת, זאת בהתאם למועד שנקבע בחוק התקציב. במקרה כזה, ההוצאות העצומות הנובעות מהמלחמה יחייבו קיצוץ בלתי נתפס של כ-67 מיליארדי שקלים, שיביא לשיתוק פעולת הממשלה.
באוצר לא מתרגשים, ומניחים שהכנסת תאשר את התקציב סביב 1 במרץ. קיצוץ רוחבי ענק ל-12 יום יהיה המשך טבעי למצב הנוכחי, בו החשב הכללי מעכב העברות נדרשות לגופים נתמכים לפחות עד מרץ.
שליטת הממשלה והאוצר בתוכן התקציב המתוקן, והאיחור בהגשתו, הופכים את הכנסת מגורם מפקח לחותמת גומי. זו פגיעה דרמטית בעקרון הכרעת הרוב ובכוחם של נבחרי הציבור, דווקא בממשלה שנתלתה בעקרונות אלו כדי לקדם את השינויים המשפטיים השנויים ביותר במחלוקת בתולדות המדינה.
בפועל, הממשלה שוב ושוב מבצרת את כוחה על חשבון הכנסת, והופכת את מערכת המשפט לגורם היחיד שמתאגר אותה. השיח הפורמלי על שלוש רשויות הופך לבדיחה, והכנסת, הרשות היחידה שנבחרת ישירות על ידי ציבור הבוחרים, לא מסוגלת לממש את תפקידה המייצג ולהגן על הציבור מפני שרים ופקידים אטומים.
