כשהייתה שרת העלייה והקליטה הצליחה ח"כ פנינה תמנו-שטה להביא את הממשלה לאשר את עליית 'צור ישראל'. "הייתי צריכה להכשיר לבבות, גם במשרד הפנים, גם במשרד האוצר, גם בקליטה", אמרה ל'דבר' בראיון לפני 5 שנים, "מול האוצר היו לי שיחות קשות עם פקידים שבכלל לא הבינו מה צריך להביא אותם. קל מאוד להתבלבל בחדרים הסגורים והממוזגים ולשכוח את העובדה שיש פה אנשים, את הסיפור האמיתי עצמו, את הכאב. אני בעד להביא את זה כל הזמן לחדר, זה התפקיד שלי. מה היתרון שלי על פני אחרים כשרה? שאני מצליחה להביא את הקול הזה כנבחרת ציבור".

עם ההכרזה על כך ש'כחול לבן' לא תתמודד בבחירות התברר שתמנו-שטה לא תהיה בכנסת הבאה. בכנסת הנוכחית, ה-25 במספר, נרשם מספר שיא של חברות וחברי כנסת מהעדה האתיופית; לצד תמנו-שטה כיהנו גם צגה מלקו בליכוד והרב משה סלומון ב'ציונות הדתית', וגם שניהם לא יחזרו לכנסת הבאה. למרות ששניים מתוך השלושה היו חלק מהקואליציה, השפעתם, ככל שניסו, לא ניכרה במדיניות הממשלתית, שהרעה מאוד עם העדה.

"איך נערים עדיין לוקחים חיים?"

הילדה היימנוט קסאו נעלמה מביתה שבמרכז הקליטה בצפת לפני יותר מ-960 ימים, ואין קצה חוט שיביא לפתרון התעלומה קורעת הלב. ימנו זלקה נרצח באפריל האחרון מחוץ לפיצריה שבה עבד בידי חבורה צמאת דם, שייתכן ולא תשלם את חובם לחברה. הממשלה כמובן אינה אחראית באופן ישיר על שתי הטרגדיות האלו, אבל על המוסדות המתמודדים איתן – בוודאי ובוודאי.

הסיכה עם תמונתה של היימנוט, שהשר לביטחון הפנים הצמיד לדש חליפתו לצד הסיכה עם חבל התלייה המוזהב, ירדה מזמן. גם האקלים האלים שבו המשטרה מוחלשת, כל דאלים גבר וכל ילד עם קפוצ'ון שחור רוכב על המדרכה בלי דין ובלי דיין, הוא תוצאה ישירה של מדיניות.

היוצר והראפר הצעיר יוסף יצחק העלה סרטון לעמוד שלו ברשתות החברתיות שבו הוא מטיח בשר לביטחון לאומי את האמת בפרצוף. זעמם של רבים מהקהילה מופנה לעברו של בן גביר לאחר שביזה את ירוס זלקה, אחותו של ימנו זכרו לברכה, בכנס בחירות, והכריז שהוא זה שהעניק חנינה לעדה האתיופית.

"לא הייתי רוצה תמונה עם השר לבטחון ה.. / אבל הייתי רוצה לשאול שאלה", יורה יצחק את המילים המדויקות, "תגיד, איך זה שאתה מחזיק בטייטל הביטחון אבל אני מרגיש מופקר. למה? / אמרת שבקדנציה שלך גייסו מספיק שוטרים, וזה נכון / אבל איך זה שנערים עדיין לוקחים חיים, בביטחון? / ויש דבר אחד שפה אומר לזכותך / שבחו של אדם לא אומרים בפניו / אבל עדיין תודה /  כבוד השר שנתת לי ולעדה שלמה חנינה / תודה שבמשמרת שלך לקחו מאמא את הילדה / אני רוצה לחיות בלי פחד, בלי שתזרוק עוד סיסמא / ויש תקווה היא לא בך. רבנו תן אהבה / כי בבחירות, את זה קשה לראות / יש מי שדואג לשקר בביטחון / אבל לא בשביל זה / אמא שלי עשתה מסע מסודן, לא בשביל זה / סיכנה הכול בלי ביטחון ופה לבן שלה חסר? / למילים שלך יש כתובת / שתבין יש לי לב ציוני שכואב, ואמירות שאתה מזלזל וזורק".

מדיניות של אי תקצוב

מעבר לשתי הטרגדיות האלו והזעם עליהן, עומדת העובדה הפשוטה שהממשלה הפעילה מדיניות "ספר לבן" נגד המשך העלייה מאתיופיה. במשך 4 שנים שר העלייה והקליטה, אופיר סופר מ'הציונות הדתית', מנע בפועל, בהסכמת הממשלה כולה, עלייה לישראל. בזמן שהמשרד בהנהגתו עשה כל שביכולתו למשוך עולים מארצות עשירות יותר שבהן האנטישמיות משתוללת, בלי הצלחה יתרה עדיין, העלייה מאתיופיה פסקה. אלפי הממתינים נותרו באפילה, המשפחות שמחכות ליקיריהן עומדות שנים בלי תשובה והכל מתנהל בסחבת נוראית, משפילה ומתישה.

הסימנים הראשונים עלו כשהשר סופר, בתקציב הראשון עליו היה אמון כשר העלייה והקליטה, לא תיקצב את המשך העלייה מאתיופיה כלל. בתשובה לשאלת 'דבר', נמסר במאי 2023 כי "המשרד פועל לבחינה ממשלתית כוללת לבחינה וקידום האתגרים הנוגעים להמשך העלייה מאתיופיה", וכי "מאז כניסתו לתפקיד שר העלייה והקליטה ח"כ אופיר סופר חוקר את נושא הממתינים לעלייה מאתיופיה לעומק".

הארגונים השונים, בהם 'מטה המאבק למען עליית יהודי אתיופיה', קראו בשער כבר אז, והזהירו כי הבחירה לא לתקצב היא אידיאולוגית. גם אברהם נגוסה, יליד גונדר באתיופיה ובאותה התקופה ח"כ מטעם 'הליכוד', התבטא נגד מדיניות הממשלה. "אני מתבייש שהמפלגה שלי, שעומדת היום בראש הקואליציה, לא נותנת להמשך עליית יהודי אתיופיה להתקיים", אמר אז ל'דבר', "זו בושה לממשלה".

ביולי 2023 הגיע לארץ העולה ה-5,000 במסגרת עליית 'צור ישראל', מה שלפי ההגדרות שהתוו הממשלות הקודמות "סגר את הברזים". לצד השמחה, התגלה כי אמנם המכסה התמלאה, אך נותרו עוד כ-2,000 ממתינים הזכאים לעלייה, לפי  הקריטריונים שהמדינה עצמה קבעה. התקציב להשלמת העלאתם לא נמצא, עד היום.

באוגוסט באותה שנה התדרדר המצב הביטחוני באתיופיה, בעיקר סביב מחוז גונדר. למרות שמדינת ישראל סייעה בחילוץ מאות מטיילים, את הממתינים השאירה מאחור, בהם קרובים של חיילים בצה"ל.

הממתינים נשכחו במלחמה

הבדיקה של השר נמשכה, ובאוגוסט באותה השנה מינה את הראל כנפו להיות הפרוייקטור להמשך העלייה. את עבודותו של כנפו, תת אלוף במיל', קטעה המלחמה; הבדיקה נדחקה, כמו רוב הסוגיות האזרחיות. עם תום דיוני התקציב של אותה השנה התבררה התמונה, שוב לא הוקצו תקציבים להמשך העלייה. ביוני 2024 הציג כנפו לוועדת הקליטה והעלייה את המתווה שלפיו ישנן 4 חלופות להעלאת הממתינים. המתווה הונח על שולחן הממשלה, אך לא ידוע דיון שהתנהל עליו, עד היום.

ימי המלחמה התארכו, וסוגיית העלייה מאתיופיה נדחקה לשולי העיסוק של הגורמים המוסמכים. הסיגד, חגה של העדה האתיופית, נחוג באותה השנה, 40 ימים אחרי יום כיפור, גם במחנות הממתינים באתיופיה. סיסא בקל, חזן ומורה לעברית במחנות הממתינים בגונדר, אמר אז ל'דבר', "השנה במיוחד נתפלל לשלום המדינה, לשלום החיילים וצה"ל, לשלום כל עם ישראל ולחזרת היהודים לארץ שנהיה יחד. שהשם ישמור עלינו בכל עת".

לקראת דיוני התקציב התקיימה בינואר 2025 הפגנה בירושלים, באותו זמן שבו נערכה גם הפגנה להחזרת החטופים. ערבוב הסוגיות ומחירי המלחמה הקהו את עוקץ המחאה, והיא נשארה מחוץ לסדר היום הציבורי. החללים וימי המילואים הארוכים, הקהו שוב את העוקץ, והמחאה נשארה מחוץ לסדר היום.

"אין לי התלבטות אם להמשיך לשרת במילואים, אני אוהב את המדינה, גדלתי פה ואין לי מה להתלבט", אמר אז ל'דבר', דני בז'ה, שמצפה לעליית אחיו הממתינים באתיופיה. "אנחנו מבינים איך זה עובד במדינה – פעם זה העדר תקציב, פעם ספק ביהדות, פעם מלחמה, כל פעם תירוץ. תעשו צעד – תעלו אותם ותסיימו את את כל הסאגה הזו".

חוסר הרגישות של נתניהו, ההתעלמות של הרצוג

ביום העלייה באוקטובר 2025 המשיך השר סופר להבטיח כי העלייה מאתיופיה נמצאת בדיונים: "אנחנו נערכים לקליטה של גל עלייה נרחב של עולים חדשים בתקופה שלאחר המלחמה. ועדת קנפו הגישה ארבע אפשרויות להמשך העלייה מאתיופיה, אני פתוח לדיון על כל אחת מהאפשרויות ואני רוצה לקבל החלטה בתהליך משותף של הקואליציה והאופוזיציה. אנחנו רוצים לקבל החלטה שלא תוליד בעיות המשך בשנים הבאות".

בינתיים, בברכה שלו לכבוד הסיגד באותה השנה, השתמש ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלא הגיע לחגיגות הסגד בטיילת ארמון הנציב, בתמונה שצילם בשנים לפני כן באירועי יום הנספים לזכר היהודים שנפלו בדרכם לישראל. "זה לקחת תמונה של יום אֵבֶל לאומי, ולהפוך אותה ליום של שמחה", אמר אז ל'דבר' הצלם גדעון אגז'ה, "התמונה לא מכבדת את הסיגד, זו חוצפה וזלזול. במקום לבוא ולכבד את הקהילה, הוא לוקח תמונה מאירוע אחר, מהאסון הכי גדול של הקהילה, רק בגלל שבה הוא מופיע עם הקייסים. לא הצלחת להגיע? קח תמונה של קייסים ותציין את זה, אבל הוא רוצה רק להראות את עצמו, זה הרתיח לי את הדם".

בפברואר 2026 הכריז מבקר המדינה מתניהו אנגלמן כי הוא פותח בבדיקה על ההתנהלות המדינה בנוגע לעיכוב בעליית יהודי אתיופיה, "הביקורת שתיפתח תבחן את יישום החלטות הממשלה בנוגע לעליית שארית יהודי אתיופיה וזרע ישראל, מתוך מטרה להציג לכנסת תמונה מלאה ולהניע לפעולה", אמר אנגלמן\ שלא התחייב ללו"ח זמנים שבו יוגש הדו"ח. הוא עדיין לא הוגש.

אביחי כהנא, שכיהן אז כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה, אמר באותה ישיבה כי הסיבה שהשר סופר לא החליט על העלאת הממתינים שקיבלו אישור היא כי "זה לשים פלסטר. עמדת השר היא להביא להחלטה שתסיים את הסאגה". בביקורו באותו החודש באתיופיה התעלם נשיא המדינה הרצוג מהממתינים, ובשונה מביקורי נשיאים קודמים, נמנע מלבקר במחנות.

במקרה הזה אין תירוצים

כמעט 4 שנים כיהנה ממשלת ישראל ה-37. דברים איומים התרחשו תחתיה, חלקם באחריותה הישירה וחלקם באחריות משנית. בחירתה לסגור את שערי העלייה בפני האחים והאחיות  מאתיופיה, בזמן שעשתה הכול כדי לקרוץ לעולים ממדינות המערב, היא חרפה שלא תמחה.

במקרה הזה אין תירוצים: אי אפשר לומר שלא העירו, לא התריעו, לא משכו בדש המעיל. בסוגיה הזו הכול על השולחן, הכול ברור, את המספרים אי אפשר לעקם. העלייה מאתיופיה הופסקה, השערים נסגרו, הספר הלבן של ממשלת ישראל ה-37 חתום ונעול. זאת הייתה הממשלה הגרועה ביותר, מאז ומעולם, לביתא ישראל.