משק החשמל בישראל נעשה נקי יותר בשנת 2018 – כך עולה מהדו"ח השנתי של רשות החשמל, שפורסם בחמישי האחרון. לפי הדו"ח, השימוש בגז להפקת חשמל עלה בעוד השימוש בפחם ירד, והפליטות לאוויר של חומרים מזהמים וגזי חממה ירדו אף הן. למרות ההישגים, הביקורות על מדיניות רשות החשמל או היעדרה בקרב פעילי הסביבה רק מתגברות.

לפי הדו"ח, קצב כניסת האנרגיות המתחדשות (רוח, שמש, ביו-גז ועוד) למשק החשמל גדל במהירות בשנים האחרונות – מפוטנציאל של 1.1% מכלל צריכת החשמל ב-2012 ל-4% מהצריכה בשנת 2018 (ע"פ ההספק שחושב בסוף השנה). ברשות מתכננים להעלות את חלקן של האנרגיות המתחדשות ל-10% עד 2020, כלומר גידול של לפחות פי 2.5 בתוך שנתיים (מאחר שגם הצריכה צפויה לגדול). לאחר 2020 הקצב אמור להאט, אך לפי עלאא פחורי, ראש האגף לאנרגיות מתחדשות ברשות, מדובר בהספק שיוכפל בפי 4 עד סוף העשור הבא.

קצב כניסת האנרגיות המתחדשות (מתוך דוח רשות החשמל ל2018)

מנגד, יש לציין שהשימוש הנוכחי והמתוכנן באנרגיות מתחדשות בישראל רחוק מלמצות את הפוטנציאל שלו. את הצלילה במחיר של אנרגיה סולרית, שהופכת ליותר ויותר כלכלית, ובניגוד לגז, למשל, יש לה עוד הרבה לאן להתפתח, בעיקר לשילוב עם אגירה, ולניצול שטחים מופרים רבים, שלא מקובל כיום לייצר בהם חשמל – למשל שטחי חקלאות, חניונים, גגות, מחצבות, מאגרי מים וגם כבישים וקירות בניינים. עם זאת, בינתיים, המחירים הזולים ביותר מושגים דווקא באמצעות שדות סולריים גדולים, המפרים שטחים פתוחים, משאב יקר יותר במדינת ישראל, בעוד הגגות הקטנים מקבלים סבסוד בדמות היכולת למכור חשמל בתעריף המלא של חברת החשמל או קרוב לכך.

כמה חשמל צריך בישראל?

ברשות החשמל הציבו יעדים גבוהים לסך ההספק המותקן במשק החשמל בישראל  – צמיחה של 900 מגה-ואט ב-2019, ו-400 מגה-ואט ב-2020. בשנים האחרונות ספגה הרשות ביקורת על בניית יותר מדי תחנות כח ממה שמשק החשמל זקוק לו. ב-2010 קבע שר האנרגיה דאז עוזי לנדאו יעד של 20% להספק המותקן מעל שיא הביקוש השנתי הצפוי. מבקר המדינה העריך שהחריגה כלפי מעלה עולה מאות מליוני שקלים מדי שנה, המושתים על תעריף החשמל שמשלמים כולנו. ברשות ענו למבקר כי מדובר בהתנהגות אחראית מצידם, לאור החלטת הממשלה להפריט את הייצור. חברת החשמל תבנה תחנות ככל שיורו לה, אך יצרן פרטי יעשה זאת רק אם זה ישתלם לו. מכיוון שהליך הקמת תחנה יכול להימשך עשר שנים, ברשות העדיפו להיות בעודף מאשר במחסור.

הספק מותקן לעומת שיאי ביקוש (מתוך דוח רשות החשמל ל2018)

מדיניות הרשות להגדלת כושר הייצור אכן הובילה לרזרבות גדולות בשנים האחרונות – יחס גבוה בין ההספק המותקן לבין שיאי הביקוש בפועל. עם זאת, ה"גיבנת" הגדולה בגרף של השנים האחרונות אמורה להיעלם עד שנת 2025.

רזרבת החשמל במשק (מתוך דוח רשות החשמל ל2018)

יש לציין כי בכל התחשיבים הנוגעים ליכולת המשק לייצר חשמל, האנרגיות המתחדשות מחושבות בפקטור של כ-30% בלבד, בשל זמינותן המוגבלת. הוספת מתקני אגירה בכל נקודה ברשת, ובייחוד ליד מתקני האנרגיות המתחדשות, יכולה לייצר חישוב שונה שיגביר את האפקטיביות של האנרגיות המתחדשות, ויפחית את הצורך בבניית תחנות כח חדשות המבוססות על גז טבעי. שר האנרגיה יובל שטייניץ אינו ממהר לאמץ בישראל שימוש במתקני אגירת אנרגיה בהיקף משמעותי, למרות שהתחום הזה נמצא בתנופת פיתוח.

כבר כיום משמשים מתקני אגירה בעולם לדחיקת תחנות הכח בגז מסוג "פיקריות". מדובר בתחנות שאינן עובדות במרבית ימי השנה ונועדו להפעלה בשעות השיא, וגם כאשר הן עובדות הן פועלות ביעילות נמוכה. יתרונן היחידי הוא יכולת התנעה מהירה לעומת תחנות כח רגילות – אך גם בכך מתקני האגירה עולים עליהן, ומצליחים לספק חשמל במהירות גבוהה עוד יותר. לכן ברור שהעתיד שייך לאגירה, אך לא ברור מתי יוחלט לעשות את השינוי בישראל. ברשות החשמל בוחנים את האפשרות להוציא מכרזים להקמת תחנות בנייטרליות טכנולוגית – כלומר, לאפשר ליצרנים פרטיים בגז להתחרות על אותו הספק מול יצרנים פרטיים באנרגיות מתחדשות בשילוב אגירה, בניגוד למצב כיום, בו שני התחומים מתנהלים תחת אסדרות שונות ובשווקים מופרדים לחלוטין.

משק החשמל פולט פחות מזהמים

ברשות החשמל מתגאים בכך שהצליחו להפחית את הפליטות ממשק החשמל, הן בכמות זיהום האוויר, והן בפחמן דו חמצני, שמהווה 'גז חממה' ותורם למשבר האקלים. לפי הדו"ח, השימוש הכולל בפחם במשק הוא כ30%, לעומת 45% בשנת 2015. ברשות מציינים כי העומס הממוצע של הייצור בפחם בשנת 2018 עמד על כ -2,400 מגה-ואט בלבד, מתוך הספק מותקן של 4,800 מגה-ואט.

פליטות מזהמים במשק החשמל (מתוך דוח רשות החשמל ל2018)

 

הירידה הושגה בעיקר בשל הפחתת השימוש בפחם בשנים האחרונות. על פי מדיניות משרד האנרגיה, השימוש בפחם אמור להיות המינימום בכל שעה, תוך התחשבות באילוצים של שמירה על תקינות יחידות הייצור הפחמיות, שמחייבת את הפעלתן בהיקף מסוים. חיבור מאגר 'לוויתן' הצפוי בחודשים הקרובים יאפשר להגדיל את אספקת הגז למשק בשעות השיא, ובכך להפחית בהיקף קטן נוסף את השימוש בפחם. בשנים הבאות השימוש יוסיף לרדת, לאור התכנית להשבית יחידות פחמיות במתחם אורות רבין בחדרה, החל מאמצע 2022.

פליטות פחמן דו חמצני במשק החשמל לנפש (מתוך דוח רשות החשמל ל2018)

השיפור בהשפעה הסביבתית של ייצור החשמל נזקף לכמה גורמים: הפחתת השימוש בפחם, התקנת מסנני ענק (סולקנים) בחלק מהיחידות הפחמיות, וכניסת אנרגיות מתחדשות למשק. שר האנרגיה שטייניץ נוטה לכנות את הגז "דלק נקי", קביעה שגורמת לתרעומת בקרב פעילי הסביבה, אשר מדגישים כי הליך ניקוי הגז הוא הליך מזהם ביותר, ושריפתו עדיין מזהמת ואף פולטת פחמן דו חמצני, התורם להתחממות הגלובלית. תכנית משרד האנרגיה, היא לגמול את ישראל מסולר ובנזין בשנת 2030, באמצעות מעבר לרכבים חשמליים. אך מעבר כה מהותי מדלקים נוזליים לחשמל מגביר את חשיבות תמהיל הדלקים במשק החשמל עצמו, ורק מחזק את חשיבותן של אנרגיות מתחדשות. האנרגיות מתחדשות ואגירתן הן מה שיאפשר למקסם את התועלת הסביבתית של רכבים חשמליים ורכבות חשמליות.

שינוי כיוון בחברת החשמל

חלקם של יצרני החשמל הפרטיים המשתמשים בגז טבעי (ולא באנרגיות מתחדשות) מתוך כלל ייצור החשמל בישראל הוכפל בארבע השנים האחרונות – מ-14% בשנת 2014 ל-28% ב-2018. ברשות החשמל מכוונים להכפלה נוספת עד שנת 2025, אז צפוי חלקם של היצרנים הפרטיים לעמוד על 48%. הנתח של חברת החשמל בייצור החשמל צפוי לעמוד ב-2025 על 39% בלבד – צמצום של פי 2 משנת 2014, אז עמד חלקה על 84%.

נתח שוק החשמל בישראל (מתוך דוח רשות החשמל ל2018)

השינויים בנתח שוק החשמל הם תוצאה של הרפורמה במשק החשמל, שהוסכמה בסוף 2018. לצד ספק גדול האם ההבטחות ל'תחרות' שליוו את הרפורמה אכן יתממשו בפועל, עצם ההסכמה עליה יכולה לפנות את חברת החשמל מייצור רוב החשמל בישראל לפיתוח רשת החשמל והתאמתה לשינויים במשק האנרגיה.

רשת החשמל כיום סובלת מארכיטקטורה ישנה שאינה מתאימה לכניסה משמעותית של ייצור מבוזר ודינמי. להמשך הפיתוח שלה, עליו אחראית חברת החשמל, יש חשיבות עליונה על מנת לאפשר ביזור בייצור. הרפורמה במשק החשמל שאושרה בשנה שעברה מבוססת על הפרטת מרבית ייצור החשמל, והתמקדות של חברת החשמל בפיתוח הרשת. התהליך הזה החל ב'רפורמה זוחלת' בה קיבלו יצרנים פרטיים תנאים מיטיבים שהפכו למקור רווחים מובטח, כמעט ללא סיכון, רק מכיוון שהם אינם חברת החשמל. ברפורמה המוסכמת, חברת החשמל מוכרת את תחנות הכח שלה, והן עוברות לפעול תחת הסדרה חדשה שאמורה להיות תחרותית – תחנות כח באותו אזור יתחרו ביניהן על ייצור החשמל במחירים הזולים ביותר, וחברה ממשלתית חדשה בשם 'מנהל המערכת' תבחר בכל פעם מי מתוכן תזכה לייצר את החשמל בכל פרק זמן.

קשה להעריך באיזו מידה ההסדרה ה'תחרותית' של משק החשמל המופרט תהיה יעילה. נכון להיום, אילוצי ההפעלה של מנהל המערכת הם רבים מאוד: הריחוק הפיזי בין תחנות הכח, העובדה שלוקח זמן להתניע תחנות כח ועצירתן במהלך היום פוגעת ביעילותן, העדיפות המובנית לאנרגיות מתחדשות, שהספקן דינמי ותלוי בגורמי טבע, אילוצי ההפעלה המינימלית של הייצור בפחם, מגבלות רשת החשמל והיעדר מתקני אגירה. להערכת גורמים בכירים במשק החשמל, בתוך עשר שנים מהיום רק שליש לכל היותר מתוך משק החשמל יתנהל בשיטה תחרותית של הצעות מחיר חצי-שעתיות. גם אז, לא ברור עד כמה זה ישתלם לאזרחים, בשל הצורך בכושר ייצור עודף על מנת שתוכל להיות תחרות.

מפת משק החשמל הפרטי העתידי, ע"פ הרפורמה בחשמל (גרפיקה: אידאה).

הרפורמה נחקקה לראשונה בשנת 1996 והחלה להיות מיושמת רק השנה, בשל התנגדות חברת החשמל ובייחוד התנגדות עובדיה להפרטה ופירוק החברה, כפי שהוצע לראשונה. ייתכן שחלון ההזדמנויות לממש ייצור תחרותי בגז, שעמד במוקד הרפורמה, כבר לא כל כך אטרקטיבי כיום לעומת השימוש בייצור סולרי בשילוב אגירת חשמל, הנהנה מאסדרה של רכישת חשמל מובטחת. עם זאת, סיום הסכסוך בין ממשלת ישראל לעובדי חברת החשמל, ועצם ההסכמה על הרפורמה הן בעלות תועלת גדולה – הן שיחררו את 'פקק ההחלטות' שנוצר ואפשרו אישור של הרבה מהלכים נלווים – הסדר נכסים בחברת החשמל, החלטה לסגירת תחנות פחמיות ב2022, ותכנית פיתוח רשת חדשה, מוכוונת לשיטות ייצור מבוזרות יותר.