מי שקונה בזול משלם ביוקר. המתווה שהציגו באוצר לחלוקת הקרן לעידוד תעסוקה הוא לא רק קמצני ומגיע באיחור, אלא גם דוגמה עצובה לאופי החשיבה קצרת הטווח של משרד האוצר במהלך המשבר הזה.
המתווה שיפצה מעסיקים על החזרת העובדים מחל"ת, כמו קרן הסיוע לעסקים וכמו המענקים לעצמאיים, מראה איך ההתחשבנות על כל אגורה בסיוע הממשלתי פוגעת בסופו של דבר בתכניות הסיוע, ובחילוץ המשק מהמשבר. הניסיון לייעל (ובמילה ״לייעל״, הכוונה שיעלה כמה שפחות) הופך את התכניות לחסרות תועלת.
במרבית מדינות העולם כבר הבינו, שכדי להתמודד עם המשבר יוצא הדופן הזה, צריך לנקוט בכלים לא רגילים. כלכלנים, קובעי מדיניות ונבחרי ציבור בכל העולם נוטשים את הנחות המוצא הישנות, ופועלים במהירות ובעוצמה כדי להחזיר את קטר הצמיחה למסילה.
בארצות הברית, לדוגמה, כבר במרץ יצאה לפועל תוכנית חילוץ בשווי של 2.2 טריליון דולר שהם כ-10% מהתוצר השנתי. כל אזרח אמריקאי קיבל צ'ק של 1,200 דולר בדואר. על כל ילד הוא קיבל 500 דולר נוספים. בימים אלה כבר מדברים בארה"ב על חבילת הסיוע השניה, שצפויה גם היא לעמוד על כ-2 טריליון דולר.
בגרמניה רוצים להגן על לופטהנזה, אז הלאימו 20% ממנה ב-8 מיליארד אירו. ביפן מממנים את השכר של העובדים בעסקים הקטנים, 100% ממנו. יש מדינות שהחליטו לתת לכלכלות שלהן סיוע ברמה של מחלקת עסקים. במשרד האוצר הישראלי המציאו סיוע לואו קוסט. איך אמר אתמול יו"ר ועדת הכספים, עודד פורר, לפקידי האוצר? ״חילקתם בוטנים ואחר כך אתם מצפים שישלמו מסים?״
איך שר אודי כגן ב״ארץ נהדרת״?
מתווה הסיוע שעליו הכריז שר האוצר אתמול, מבטיח למעסיק 7,500 שקלים – מענק על כל עובד שייקלט לעבודה החל מהראשון ביוני. נשמע לא מעט. אבל הסכום הזה ייפרס לארבעה חודשים, כלומר 1,375 שקלים בחודש שהם רק 35% משכר מינימום או 13% מהשכר הממוצע.
מי שכבר קלט את העובד, לפני הראשון ביוני, יקבל רק מחצית מהסכום. את המתווה הזה לקח לאוצר חודש ימים לגבש. לשם ההשוואה, בבריטניה, הממשלה מסבסדת את המעסיקים מאז תחילת משבר הקורונה ב-80% משכר עובדיהם כדי למנוע פיטורים.
איך שר אודי כגן במערכון המופתי של ״ארץ נהדרת״?
״טסנו בלואו קוסט….״
האמת שלא רק בעולם הבינו שמה שזול עולה ביוקר. גם בבנק ישראל הבינו זאת. גם שם, במוקד החשיבה הכלכלית השמרנית, מבינים שמדובר במקרה יוצא דופן. בתחילת השבוע חרג נגיד הבנק, אמיר ירון, ממנהגו והתבטא באופן בוטה וישיר נגד התנהלות האוצר ובעד הוצאה תקציבית רחבה. המסר של הנגיד היה ברור – להוציא עכשיו, להתמודד עם הגירעון אחר כך.
"המשבר יצר מציאות חדשה בה נכון להגדיל באופן זמני את הגירעון והחוב כדי למנוע נזק מתמשך לכלכלה בגין הפגיעה במשקי הבית ובשרידות העסקים. הרחבת ההוצאה התקציבית בשלב הנוכחי מסייעת להאצת היציאה מהמשבר, ולכן בנק ישראל תומך באישורה וביישומה", אמר ירון.
לקראת הגל השני, ״סיוע לואו קוסט״ לא יספיק
באוצר לעומת זאת שולטת גישה אחרת. בעוד שבעולם כבר זנחו את ההתעסקות הכפייתית בגירעון, מאז תחילת משבר הקורונה משרד האוצר עוסק בספירת הכסף שיוצא, בניסיון לצמצם הוצאות מדינה. כפי שאמר רועי כהן, נשיא לה"ב, ומוביל מחאת העצמאים "המדינה רוצה שעסקים לא ישרדו כדי שיהיה חיסכון למדינה".
"טסנו בלואו קוסט…"
תסריט לא מופרך שהולך וקורם עור וגידים הוא זה של הגל השני. בעוד מספר חודשים, אולי בסתיו, אולי בחורף, יגיע גל נוסף של משבר כלכלי. עסקים שלא יצליחו להתרומם חזרה, ייסגרו. חובות שהצטברו ונערמו יכריעו אנשים וחברות. האטה בהזמנות ובייצוא עשויה להביא לסגירת קווי ייצור. תיתכן עלייה במספר לוקחי המשכנתאות שלא יצליחו לעמוד בתשלומים. כל אלה יהיו בבחינת דוגמאות, ״תמרורים אדומים״, למיתון קרב.
את השבועות הקרובים אפשר יהיה אולי לצלוח עם סיוע ״לואו קוסט״ ולראות עלייה בצריכה, בתעסוקה ובביקושים. אבל אם החזרה הזו לא תישען על קרקע יציבה יותר, הסנטימנט יתהפך שוב, והמשבר יגיע. זה לא תסריט דמיוני, תראו את אירופה.
החשבון פשוט: כשהאוצר מצמצם את הסיוע שהוא נותן למשק, דוחה את היישום, ומשדר לעסקים חוסר ודאות, הוא מחריף את הפגיעה בעסקים בעקבות משבר הקורונה. העסקים האלו, שיצטרכו להתמודד עם ביקושים נמוכים בתקופה הקרובה, עלולים להחליט שהצעד העסקי החכם ביותר הוא דווקא לצמצם את ההוצאות עד שהמשק יבריא. העובדים יישלחו הביתה. ההיזון החוזר, של ההידרדרות למיתון, כבר מוכר.
"טסנו בלואו קוסט,
דחוסים כמו בקומפוסט…."
