בעיירה חאריס שבדרום לבנון, זוג שנישא לאחרונה מתגורר באחת מהדירות של סאפי פאקיח בחינם. הוא מעולם לא פגש אותם, והם גם לא מבלים שם את ירח הדבש. הדירה שלהם בביירות נחרבה כשהפיצוץ האדיר זרע הרס ברחבי הבירה בשבוע שעבר. פאקיח הוא רק אחד ממאות לבנונים שפתחו את בתיהם לניצולי הפיצוץ ב-4 באוגוסט.
הפיצוץ בנמל ביירות, שהיכה בבירה כולה, הותיר כרבע מיליון עם בתים לא ראויים למחיה. אבל הם לא נאלצו להצטופף במקלטים המוניים או לישון בגנים הציבוריים. כי שכשהמדינה לא סייעה, הלבנונים התגייסו לעזור זה לזה.
חלקם הזמינו את קרובי משפחתם, החברים והשכנים שלהם לגור אצלם. אחרים, כמו פאקיח, הרחיקו לכת עוד יותר ונעזרו ברשתות החברתיות כדי להפיץ את הבשורה שהם מוכנים לארח אנשים בביתם בלא תשלום.
הזוג הטרי נתקל בהצעה של פאקיח לשכן חינם את אלו שנפגעו מהאסון בדירה שבבעלותו בחאריס, כ-80 קילומטרים מדרום לביירות. פאקיח, בן ה-29, אמר שהם יכולים להישאר בדירה כמה שיצטרכו, ושיש לו דירה נוספת שזמינה לכל מי שצריך. "זו לא עזרה, זו חובה", אמר לסוכנות הידיעות AP.
כשפאקיח היה נער, בית משפחתו נפגע במלחמת לבנון השנייה. אז, ב-2006, נאלצה המשפחה לעבור לבית בטריפולי, בקצה השני של המדינה. עכשיו הוא מחזיר את אותה הטובה לאחרים. "עברו עלינו כמה מלחמות, והם (אנשים אחרים) אירחו אותנו," אמר פאקיח.
מניקיון בתים שנפגעו ועד ניתוחי פנים קוסמטיים לקורבנות
העזרה שנותנים הלבנונים היא הרבה מעבר ממקום לינה. מאות מתנדבים, חמושים בקסדות ובמטאטאים, התפזרו ברחבי השכונות בביירות שספגו נזקים כבדים, ניקו את בתיהם של אנשים וביצעו תיקונים בסיסיים בחינם, ברוב המקרים במידה מספקת כדי שהדיירים יוכלו להישאר בהם.
הפיצוץ הותיר שורות שלמות של בניינים הרוסים, רחובות מכוסים בזכוכיות שבורות, מתכת מעוקמת וקירות לבנים שהתפרקו. ובכל זאת, בתוך ימים, חלק מהרחובות היו נקיים, וההריסות נערמו בערימות מסודרות. זאת הודות למתנדבים, שבהרבה מקרים עשו שימוש ברשתות החברתיות כדי לארגן את מקום הפעילות.
בכמה מקומות, הם טאטאו רחובות וסילקו הריסות, בזמן שכוחות ביטחון או חיילים עמדו בקרבת מקום וצפו בהם.
המצב הזה רק חידד עבור הלבנונים את הכישלון של הממשלה לספק להם שירותים בסיסיים, קל וחומר לתת מענה לאסון. רבים כבר מאשימים בפיצוץ את אוזלת היד, הניהול הכושל והשחיתות של הממשלה ושל האליטה השלטת.
הרשויות הניחו ל-2,750 טונות של אמוניום חנקתי נפיץ לשבת במחסן בנמל, בלי פיקוח, במשך שבע שנים, למרות התרעות חוזרות ונשנות על הסכנה, עד שהחומר התפוצץ כשבא במגע עם דליקה. הפיצוץ הרג מעל 170 איש, פצע אלפים וזרע הרס ברחבי העיר.
הממשלה הותירה את הציבור כמעט לחלוטין לבדו בהתמודדות עם תוצאות האסון. מחוץ לנמל ההרוס לא פעלו שום צוותי ניקיון של הממשלה ברחובות, ונעשה מעט מאוד מאמץ מצד בכירים לסייע מעבר להבטחות לשלם פיצויים למי שבתיהם או העסקים שלהם נפגעו.
רשימת השירותים שאנשים פרטיים מציעה רק הולכת ומתארכת. כעת היא כוללת הרכבת זכוכיות בחינם למכוניות שניזוקו בפיצוץ, תחזוקה בחינם למכשירי חשמל וניתוחים קוסמטיים בחינם לאנשים שנפצעו בפניהם. בפייסבוק נפתחה במהרה קבוצה בשם "בונים את ביירות מחדש". המתנדבים שפועלים בקבוצה עובדים במלוא המרץ ועוזרים לנקות בתים ולחבר בין שורדי הפיצוץ לבין תורמים שיכסו את הוצאות התיקונים.
הסולידריות שמפגינים אזרחי המדינה מרשימה עוד בהתחשב בכך שעוד לפני האסון לבנון כבר הייתה שקועה במשבר כלכלי הולך ומחריף, שהביא מאות אלפים לעוני, והותיר בתי אב ועסקים כמעט ללא כל מזומנים עודפים.
ממלאים את החלל שהשאירה המדינה
"אני כל כך גאה בעם הלבנוני", אמרה קים סאסי, סטודנטית בת 19, "אין מדינה, אין אף אחד, אין כלום… אנחנו עושים הכל בשטח".
סאסי, סטודנטית באוניברסיטה צרפתית, הייתה אמורה ללמוד השנה בשוודיה, אבל הקורונה השאירה אותה בלבנון. כשהתרחש הפיצוץ היא הייתה מחוץ לביירות, בנהיגה בדרך הביתה. היא לא הרגישה אותו, אבל כשהגיעה לשכונת מגוריה אשרפייה, שבמזרח הבירה, מצאה אותה הרוסה. "כאן חייתי כל החיים שלי", אמרה.
בית משפחתה נפגע בעצמו, אבל היא בכל זאת רצתה לסייע לאחרים. "זה לא חשוב. אני מרגישה שהיה לי מזל", הסבירה, "כל עוד המשפחה נמצאת יחד, כל מקום הוא הבית". לדבריה, כמה מבני משפחתה נפצעו בפיצוץ, אבל עכשיו מצבם טוב.
סאסי החלה לאסוף מזון ופריטים אחרים לחלק לנזקקים. כ-25 משפחות פנו אליה כדי לתרום. את חלקן היא מכירה, אבל מחציתם זרים. בשבוע האחרון, הסתובבה ברחבי ביירות במכונית שלה כדי לאסוף ריהוט שתרמו אנשים, ערכות עזרה ראשונה, סדינים וכלי מטבח, אותם היא נותנת לארגון לא-ממשלתי כדי שיחלק אותם לאנשים. כשהיא לא עוסקת באיסוף התרומות, היא עושה ניקיונות ברחובות, ואף ניקתה תחנת כיבוי אש.
מורשת מלחמת האזרחים הארוכה
רוח הסיוע העצמי הזו נולדה הוא במלחמת האזרחים הארוכה של לבנון, שהחלה ב-1975 והסתיימה רק ב-1990, במהלכה התמוטט השלטון המרכזי והאזרחים נאלצו להתמודד לבד כדי לשרוד.
בשנים האחרונות, גלים של מחאות נגד הממשלה הדגישו את רוח ההתנדבות והחובה האזרחית, רגשות שהועצמו על ידי הרשת החברתית, שאפשרה יצירת קשרים קלים יותר תוך עקיפת מעורבות המדינה.
ההלם שגרם הפיצוץ, והטראומה של פציעת קרובי משפחה או הרס ביתם הטילו על תושבי ביירות משא רגשי כבד, במיוחד בתקופה בה רבים מהם סבלו כבר ממצוקה כלכלית.
מרכז הרווחה הנפשית 'בית אינסאן' מציע לתושבי ביירות, בחינם, שירותים שיסייעו להם להתגבר על הטראומה שאולי נגרמה להם מהפיצוץ. המרכז גם מעודד אנשים שהפרוטה בכיסם לסייע לאחרים ולכסות את עלויותיהם של אנשים שזקוקים לעזרה פסיכולוגית.
"אנחנו יודעים שעם כל האירועים שקרו לאחרונה, שלפחות ופחות אנשים יש כסף לטפל בבריאות הנפש שלהם", אמר ד"ר סמאר זביאן, ממייסדי ומנהלי המרכז, "ואנחנו עסק חברתי".
__
מאת: הנד קורטאם
