הנשיא הנבחר ג'ו ביידן קיבל אתמול חלון הזדמנויות של שנתיים לתקן את העולם. לא בטוח שהוא יעשה זאת. ביידן לא נבחר בתור מהפכן אלא כדמות ממלכתית שאמורה להחזיר "סדר והגינות" לבית הלבן, צורך שמתחדד על רקע התפרעות תומכי טראמפ מחוץ לקונגרס אמש (רביעי). אבל הצורך בתיקון עמוק גדול, ויש תנאים שיאפשרו לנשיא הנבחר לממש אותו.

מאז עלייתו של טראמפ מתקיים שיח ער על נזקי הגלובליזציה הניאו ליברלית, שהרחיבה פערים, חיזקה את אליטות ההון על חשבון מדינות, פירקה את העבודה המאורגנת והביאה ליצירת תנועת נגד פופוליסטית מימין. אחרי שהעשן יתפזר מגבעת הקפיטול יצטרך ביידן להחליט: האם הוא מתמודד רק עם מורשת טראמפ, או עם התנאים העמוקים שיצרו אותה?

כל הקלפים אצלו

בזמן ההתפרעות חסרת התקדים בגבעת הקפיטול כבר הכריזו רשתות הטלוויזיה כי הנציג הדמוקרטי ג'ון אוסוף זכה במרוץ השני שנערך בג'ורג'יה באותו יום. בכך השיג הממשל הדמוקרטי שליטה בשני בתי הקונגרס ובבית הלבן, מצב שמאפשר להעביר חוקים גם בלי הסכמת הרפובליקנים.

מצב פוליטי זה מאפשר מרחב גדול לדמוקרטים לניהול הכלכלה האמריקנית לפחות בשנתיים הקרובות, אז יתקיים סבב בחירות נוסף לבית הנבחרים ולסנאט. ערב הבחירות קיוו בוול סטריט לניצחון לביידן ולקונגרס מפוצל, תוצאה שמשלבת שיבה לנורמליות עם תקיעות פוליטית שתמנע זעזועים גדולים מידי. כעת יגלו אם החשש שלהם היה מוצדק.

דרכו של ביידן לא סלולה. הוא יצטרך לתמרן בתוך מציאות מורכבת גם בתוך המפלגה הדמוקרטית, שנקרעת בין ממסד אליטיסטי לאגף שמאל לוחמני ולא תמיד פרגמטי. הרוב בסנאט שביר, ואישור החלטות ידרוש הרבה עבודה. אבל מדובר עדיין בתנאים פוליטיים בהם אפשר לעבוד.

מגיפה על הקרקע ורעיונות באוויר

כמו מדינות רבות בעולם,  ארה"ב סובלת מאחד המשברים הכלכליים העמוקים בתולדותיה. הדרך בה תצא מהמשבר תגדיר אותה מחדש: האם יהיו 'ניו דיל' חדש בין האזרחים למדינה, או שהיציאה תתבסס על השוק הפרטי בלבד?

האם מערכת הבריאות הפרטית והלא יעילה תשתנה? האם אי השוויון, המתקרב לשיא של כל הזמנים, ימשיך לגדול בחסות המגיפה? האם ארה"ב תשנה את הבסיס הכלכלי שלה כדי להתמודד עם משבר האקלים ותפתח תשתית אנרגטית ברת קיימא? האם ישתנה המאזן בין אליטת ההון לבין העובדים וארגוני העובדים?

הקמפיין של ביידן הבטיח התקדמות משמעותית בנושאים אלו. בין השאר הובטחו בו השקעה של 2 טריליון דולר בתשתיות, ובהן פיתוח אנרגיה ירוקה והצבת יעד למאזן של אפס פחמן עד לשנת 2050. תכנית כזו גם תהיה זרז דרמטי ליציאה ממשבר הקורונה ותייצר מקומות עבודה חדשים בשכר גבוה.

ביידן גם הבטיח לעלות את שכר המינימום הפדרלי, ולגבש תכנית מיוחדת להגדלת מספר החברים באיגודים המקצועיים. זאת לצד העלאת מיסים שתגביר שוויון, ביניהם מס חברות והמיסוי על הון, חיזוק רשת הביטחון החברתית והרחבת ביטוח הבריאות הממלכתי.

צעדים אלה נתמכים ברוח גבית של שינוי השיח במוסדות הכלכליים העולמיים. ה-OECD, קרן המטבע והבנק העולמי, שלושה גופים שתיפקדו כסוכני המהפכה הניאו ליברלית החל משנות השמונים, החלו לאחרונה להשמיע מנגינה חדשה. הולך ומתהווה קונצנזוס חדש שמעדיף פיתוח בר קיימא על פני חנק תקציבי, משלב אמות מידה סביבתיות וחברתיות בכלכלה, ומעריך מחדש את תפקידם של איגודי עובדים.

גם בשדה הכלכלי מתהווה חלופה לשיח השמרני, חלופה שזכתה לדחיפה משמעותית בצל משבר הקורונה. הספר "מיתוס הגרעון" של כלכלנית "התאוריה המוניטרית המודרנית" (MMT) סטפני קלטון הפך לרב מכר. במרכז הספר מתקפה על עקרון 'אי הדפסת הכסף', לב ליבו של הקונצנזוס הניאו ליברלי, והטענה כי מגבלת הכסף היא איבוד ערכו (אינפלציה). טענה זו מקובלת על לא מעט כלכלנים, גם אם הם דוחים את המסקנות שלה.

קלטון עצמה כבר הייתה בתפקיד רשמי בוועידת התקציב של הסנאט, תפקיד שסיימה מתוסכלת בגלל "חוסר ההבנה" של הפוליטיקאים את הדרך בה המערכת הכלכלית "באמת עובדת". היא מבקרת את כהונת אובמה, ובפרט את השנתיים הראשונות שלו בתפקיד, כשזכה לתמיכת הקונגרס אחרי המשבר הכלכלי של 2008, אך הגיב בצורה מהוססת מבחינה פיסקלית. האם הפעם הרעיונות שלה יזכו לאוזן קשבת?

חידת ביידן

שאלה גדולה שנותרה פתוחה היא מה יעשה ביידן. כפוליטיקאי ותיק שנכנס למשרד הסגלגל בגיל 78, הוא אינו נושא את עיניו לתפקיד הבא, אלא למורשת שישאיר אחריו. אחרי כהונת טראמפ הסוערת, רבים יעדיפו שיסתפק בתפקיד האדם שיחזיר את ההגינות והשקט למשרד הסגלגל.

ביידן מצדו משדר ממלכתיות ופונה למרכז, אך הוא גם מבהיר שבכוונתו לערוך שינויים. המינויים עליהם הכריז עד כה משקפים תמהיל זה. בתפקידים ביטחוניים ומדיניים נתן ביידן מרחב גדול לדמויות מרכזיות מהמפלגה הדמוקרטית. בכלכלה הוא מינה את נגידת הפד לשעבר ג'נט יילן, מועמדת מרכזית עם נטייה קלה שמאלה, לתפקיד שרת האוצר. לצידה הוא מינה צוות של כלכלנים, חלקם מזוהים עם הרחבה תקציבית, סביבה ועבודה מאורגנת. מבקריו משמאל טוענים שמדובר במינוי שמרני. תומכיו מסבירים שהוא מינה אנשים שיודעים להעביר החלטות, ולא רק לשרטט תכניות.

ביידן צריך להתמודד עם מצב מורכב. מבית, הוא יאלץ להתמודד עם המתח בין אגף פורגרסיבי לוחמני במפלגה הדמוקרטית, לבין ממסד מפלגתי שזוכה לביקורת על היותו מאובן. מחוץ, הוא יצטרך לאסוף מחדש את האומה המפולגת ולתקן את משבר האמון שיצר ממשל טראמפ, להלחם במגיפה שהשליטה עליה כבר אבדה מזמן, להתמודד עם מתח גובר עם סין ועם איראן שחוזרת להעשיר אורניום, ועם אין ספור בעיות פנים.

לצד זאת, מדובר בתזמון כמעט מושלם לשינוי פרדיגטמי. הריביות נמוכות באופן היסטורי, השיח הכלכלי זז, ויש צורך קריטי ברחבי העולם בחבילות השקעה גדולות אחרי משבר הקורונה. שינוי פרדיגמה בוושינגטון צפוי להתאים בדיוק לצרכים של ממשלות ברחבי העולם, ואפשר לקוות שהתפיסה הכלכלית הזו תזלוג, לפחות במידה כלשהי, גם לישראל.

ביידן יושבע ב-20 לינואר, ואת התכניות המרכזיות שהוא רוצה להעביר ודאי יתחיל לקדם כבר בימים שאחרי כן. בהיסטוריה הוא יכול להירשם כפוליטיקאי חסר ייחוד שכל מטרתו הייתה להוריד את טראמפ מכיסאו, או כמתקן גדול של השיטה הכלכלית וכמי שהשיב את השמאל לעמדת השפעה. מי הוא יבחר להיות? התשובה לשאלה זו תתגלה כנראה כבר בזמן הקרוב.