עולם הגיימינג סוער בימים אלה, בעקבות נסיונות הולכים וגוברים של חברות פיתוח משחקים לשלב אלמנטים של כלכלת הקריפטו במשחקים. עד כה, הגיימרים מתמרדים כנגד המגמה, שאותה הם מזהים פשוט כמזימה לסחוט מהם עוד ועוד כסף. בינתיים, מספר חברות משחקים נסוגו מהכוונה בעקבות המשוב השלילי שקיבלו מהשחקנים.
גם עורכי הויקיפדיה בחרו שלא להכיר באסימוני הקריפטו NFT, כיצירות אומנות, בעוד האינציקלופדיה עצמה הקפיאה זמנית את האפשרות לתרום לה באמצעות נכסי קריפטו.
למרות הבאזז הגדול, ומאות מיליוני דולרים בהשקעות של חברות בתחום, גם 13 שנים אחרי השקת מטבע הקריפטו הראשון שזכה לפופולריות – הביטקוין, לא נמצא שום שימוש מועיל לטכנולוגיה זו, למעט בעולם הפשע והלבנות ההון.
מודל שיווקי של פירמידה
לעולם הקריפטו יש מערכת שיווקית מעולה, שמבוזרת בין מספר לא ידוע של משפיענים מתלהבים, אשר מושקעים בעצמם בקריפטו. כדי להרוויח כסף, עליהם לשכנע אנשים נוספים להשקיע כסף אמיתי ברכישת נכסי קריפטו דיגיטליים, ולקחת את הכסף הזה תוך שהם מעבירים את נכסי הקריפטו לנכנסים הבאים בתור.
רוב רובם של התומכים מגזימים בתיאור הבעיות במערכת הפיננסית הקיימת, ומתארים בצבעים ורודים ומנותקים מהמציאות את כלכלת הקריפטו. בעוד קיימים גם מאמינים 'נאיביים' בטכנולוגיה של הקריפטו, רבים מ"המשווקים העצמאיים" של הקריפטו פשוט מעוניינים ברווח כספי מהיר.
אי אפשר ליצור נדירות דיגיטלית אמיתית
חלק מהבטחת השווא של עולם הקריפטו קשורה ליומרה הבלתי ניתנת למימוש ליצור נדירות דיגיטלית. מדובר באתגר מסובך, עוד מהימים בהם יצרנים התקינו באופן מיוחד שבבים בנגני קלטות וידאו וDVD, שהיו אמורים לסרב להקרין כהלכה או בכלל, עותקים פיראטיים של סרטים ומוסיקה. פיתוח הטכנולוגיה לפורמט ה-MP3 לפס קול, ופורמטים מקבילים לפס-וידאו, הפכו את המאמץ למיותר, כאשר הפצת תוכן פיראטי דיגיטלי, ללא כל הבדל בינו לבין התוכן החוקי, הפכה לקלה מאי פעם.
העולם הדיגיטלי מאופיין מטבעו בריבוי עותקים בהיעדר מקור ייחודי. כל תוכן שניתן להציג באופן דיגיטלי יכול לעבור גם פעולות 'העתק/הדבק'. כל הניסיונות עד כה לייצר נדירות דיגיטלית כשלו, כאשר תמיד נמצאו הפתרונות שאפשרו העתקה מדויקת של התוכן. במובן זה, אין כל הבדל בין צפייה בתכני וידאו פיראטיים לבין צילומסך מאתר ה-NFT המרכזי OpenSea, כולם משתמשים בעותקים חד ערכיים וזהים לתוכן שאותו העתיקו.
בדיוק בשל כך, הכין ג'ופרי האנטלי פרויקט שהוא בין בדיחה להצהרה "המלך הוא עירום" לגבי NFT. באתר האינטרנט שיצר, בשם הNFTBAY, ניתן לבצע חיפוש פיראטי של תמונות אליהן מצביעים NFT שאותן סרק בשיטתיות והעתיק, ומסתכמות ב15 טרה-בייט. האנטלי קיבל את הרעיון לאחר שהשתתף במפגש וירטואלי בו המארח המליץ לאחרים לקנות NFT, כדי לעורר באזז ברשת, למכור אותם במהירות ברווח. "בעיני זו תרמית שמקודמת ברשתות חברתיות", אמר לאתר VICE. "התמונות לא מאוחסנות בבלוקצ'יין, אלא באתר אחסון שיום אחד בעתיד יציג 'שגיאה 404', כך של-NFT יש אפילו פחות ערך", הוסיף.
גם מטבע הביטקוין התיימר ליצור נדירות דיגיטלית מסוימת – בכך שמספר הביטקויינים מוגבל ל-21 מיליון מטבעות בלבד, שיונפקו בקצב שהולך ומאט למשך כ-4 שנים. לטענה זו יש שני פגמים: האחד, שגיאת תכנות שאפשרה יצירת עוד ביטקוינים, תוקנה על ידי המפתחים. הפגם השני מהותי יותר, ואין איך לתקנו: לקוד של ביטוקין אפשר לעשות 'העתק/הדבק/ ולייצר מטבע קריפטו דומה, אקט שנעשה כבר אלפי פעמים. כלומר, נדירות מטבעות הקריפטו כתופעה בפני עצמה דועכת ככל שנוצרים עוד סוגי מטבעות וההיצע בפועל איננו מוגבל, בדיוק כמו כל סחורה דיגיטלית אחרת.
בלוקצ'יין הוא לא פתרון מעשי לכלום
רשתות בלוקצ'יין פועלות באורח בזבזני שיטתי במכוון. כל מידע שמאוחסן בהן נשמר בעותקים רבים, ומשתתפי הרשת מתחרים זה בזה על בזבוז חשמל, רק בשביל הזכות לקבל את מטבעות הקריפטו הבאים שמונפקים. בשל כך, אין יישום מסחרי בעולם העסקי לבלוקצ'יין כטכנולוגיה, למעט מטבעות קריפטו.
ג'קסון פאלמר, שהמציא את מטבע ה-DOGECOIN כבדיחה, רואה כיום את כלכלת קריפטו כתופעה רעילה, שנועדה להעשיר את העשירים ממילא על חשבון מי שמתפתה להעביר להם את כספו האמיתי.
במטבע הביטקוין המידע הדל שנשמר הוא כמה שילם כל ארנק לארנק אחר. בפרויקט אית'ריום, ניתן גם לאחסן בבלוקצ'יין תוכנות פרימיטיביות ולהנפיק NFT. עדות לחוסר היעילות המשווע של שיטה זו חושב על ידי המתכנת ניקולס וויבר שמצא כי "אית'ריום מציע עוצמת מחשוב קטנה פי 5,000 ממחשב רספברי פי 4, אבל עולה 250 דולר לשנייה, ואותה עלות כדי לאחסן רק 3 קילובייט של מידע".
How bad a fraud is "web3"?
Ethereum is 1/5000 of a Raspberry Pi 4 but costs roughly $250 a second to use as a "World computer". And also costs that to store just 3kB of data.https://t.co/vxhtEDCAQc— Nicholas Weaver (@ncweaver) December 17, 2021
בתנאים כאלו, אין סיבה מעשית לאחסן אפילו ארכיון תמונות צנוע בעלות סבירה בבלוקצ'יין, כאשר אותו דבר ניתן לעשות בשבריר המחיר באתר מסחרי רגיל.
הסיקור התקשורתי משתנה
אם בהתחלה, סיקור הביטקוין והבלוקצ'יין זכה אך ורק למסגור חיובי בבסיסו של "חדשנות טכנולוגית ופיננסית" וכאתגר לבעיות של המערכת הפיננסית הקיימת, כיום כבר ניתן לראות ניצנים של סיקור 'קריפטוסקפטי' הולך ומתרחב.
באתרי החדשות הגדולים הדיון עדיין מתבסס לרוב על נקודת המוצא שיש פוטנציאל כלשהו לשימושיות בתחום הקריפטו, אבל בתקשורת העצמאית יותר ויותר כבר טוענים שמדובר בתרמית, מקצה לקצה.
הפודקאסט "כשהמוסיקה תיפסק" של אביב מילנר, כולל משדרים ארוכים מאוד המנתחים לפרטי פרטים את פרויקטי הקריפטו השונים ומארח תומכים ומתנגדים כאחד. הפודקאסט CRYPTO CRITICS CORNER של בנט טומלין וקאס פיאנסי, עוקבים אחר תרמיות ופגמים רבים בעולם הקריפטו, אף שעמדתם העקרונית על קריפטו איננה שלילית במיוחד. בפודקאסט TECH WONT SAVE US של פאריס מרקס מקנדה, יש שני פרקים שמוקדשים לאשליות שביסודן של תופעות הקריפטו והבלוקצ'יין.
אינדקס מאמרים קריפטוסקפטים עלה לאחרונה לרשת, אך גם יותר ויותר גופי תקשורת מתחילים להציג שאלות יסודיות לגבי עולם הקריפטו: מדוע טכנולוגיה בת 13 שנה לא מצאה אף שימוש מסחרי מחוץ למטבעות קריפטו ? איזו לגיטימיות יש לטכנולוגיה שמבוססת על השמדת משאבים כ'פתרון אבטחה' וגורמת לשיבושים קשים ברשתות חשמל ברחבי העולם ? מדוע הקריפטו מכונה 'טכנולוגיה מבוזרת' ללא שליטה מרכזית, אם פלטפורמות מרכזיות בכל זאת שולטות בה למעשה ?
If centralized marketplaces can flag & block “stolen” NFTs—effectively delegitimizing the ledger—then what’s the point of the blockchain?
The end state of decentralized protocols will likely be the same system we have today: banks reversing transactions they deem illegitimate. pic.twitter.com/dUDNKu0cja
— NikitaBier.eth (@nikitabier) January 4, 2022
כלכלת הקריפטו ריכוזית ובעייתית עוד יותר מהעולם הפיננסי של הכסף האמיתי, רצופה רמאויות, נתוני מסחר מזויפים ומעניקה פרסים כספיים על בזבוז אנרגיה – פעולה הפוכה לחלוטין מזו שהאנושות נדרשת לבצע על מנת למתן את משבר האקלים. נראה שלאחרונה, יותר ויותר אנשים ומוסדות מתחילים לראות מבעד לתדמית הנוצצת שלה.
