תעריף החשמל יתייקר באוגוסט ב-8.6% ויגרור שורה של השלכות רוחב יחד איתו. עלות החשמל לצרכן תעשייתי תגדל מעט יותר ומחירי המים צפויים להתייקר בהתאם, לאור השימוש הגדול בחשמל במשק המים. להתייקרות הייצור התעשייתי יש השלכות רוחב במשק.
לפי החלטת רשות החשמל, מאז תחילת השנה התייקר הפחם ב-140%. אותו הפחם משמש לייצור של יותר מ-20% מהחשמל בישראל, מה שמחייב ייקור בתעריף באמצע השנה. בנוסף, שער הדולר עלה כ-12% ומדד המחירים לצרכן ב-3%. בסך הכול, ייצור החשמל עולה לחברת החשמל כ-20% יותר מהצפוי, נכון לחודש יולי.
לאחר בדיקות שונות נמצאה דרך להפחית במעט את השימוש בפחם, כך שהתעריף יעלה רק ב-8.6% לצרכן ביתי טיפוסי. מכיוון שהשימוש בפחם עתיד לפחות בעקביות ולהיפסק לחלוטין ב-2026, כך ייחסך כסף בשנים הבאות, שיפצה על ההתייקרות החלקית כעת, במקום 20% בפעימה אחת. אבל הסיפור הזה הוא רק חלק קטן מהתמונה הגדולה.
- ההתייקרות הבאה בדרך ובקרוב
כבר בינואר 2023 צפויה הרשות לייקר שוב את מחירי החשמל, כדי להשלים את ההתאמה בין התעריף לעלויות. כל עוד תימשך התלות בפחם תמשך, והמלחמה באוקראינה תמשיך לדחוף את מחירי האנרגיה למעלה, המחירים לא צפויים לעצור.
- ייקור תעריפי החשמל מרפד את כיסי היצרנים הפרטיים וחברות הגז
מעבר להשלכות הרוחב של "מכת החשמל" שיש בהחלטת התעריף, יש לה גם מרוויחים שלא מופיעים בשימוע, שכן הוא נוגע רק לסכומים שגובה חברת החשמל, ולא לכל משק החשמל.
יצרנים פרטיים שמוכרים חשמל ללקוחות גדולים נוהגים לקבוע את תעריף החשמל בהצמדה לתעריף חברת החשמל, מה שאוטומטית יגדיל את הכנסותיהם, ללא שינוי כה משמעותי בעלות התפעול מצידם. מנגד, גם חוזי הגז נוטים להיות מוצמדים במידה מסוימת לאותה עלות ולכן תעריף הגז בישראל צפוי לעלות.
בכך, רשות החשמל מגדילה את הכנסות היצרנים הפרטיים וחברות הגז בשיעור גבוה משמעותית מהשינוי בעלויות התפעול שלהם, אם שינוי כזה מתקיים בכלל, וזאת על חשבון שאר המגזר העסקי בישראל ומשקי הבית. הרווחיות של יצרני חשמל פרטיים בישראל גבוהה גם עכשיו; במיוחד הוותיקים שביניהם, שנהנים מתנאים מועדפים עד שנת 2028. גם חברות הגז נהנות מרווחיות גבוהה.
מצב זה יכול היה להיות מניע מצוין לממשלה להחזיר למשק החשמל כספים שייגבו על חשבון חברות הגז ויצרני החשמל הפרטיים, בדומה למהלך שנרקם בספרד. "אנחנו מבקשים מהחברות הגדולות לוודא שכל הרווחים החריגים אשר הושגו בנסיבות הנוכחיות ינותבו חזרה לעובדים", אמר ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ז, "המסים והצעדים החדשים נועדו להגן על העובדים ועל החלשים ביותר". בישראל, ראש הממשלה רק מעכב את התייקרות הלחם ומסכים להוצאתו מפיקוח תוך שנה. למרות סמליות הנושא, מבחינה כלכלית מחיר הלחם הוא נושא שולי. בסוגייה הכבדה של מחירי החשמל, אין שום פוליטיקאי מהימין או מהשמאל שאפילו מעלה דרישה להתערבות כדי להוריד את המחיר.
- התעשיינים בבעיה
התייקרות צפויה של 20%-25% בשנתיים בעלות החשמל היא בעיה משמעותית לתעשייה. בהתאחדות התעשיינים דרשו מרשות החשמל לקבוע תקרה להתייקרות התעריף של כ-5%, גם במחיר של פריסת ההתייקרות על פני יותר שנים ותשלומי ריבית על החוב שחברת החשמל תיאלץ לגייס. מהלך דומה נעשה בשנת 2012, אז נפסק זרם הגז ממצרים וחברת החשמל נאלצה לשרוף דלקים מזהמים ויקרים בהרבה.
בנוסף, דרשו התעשיינים לקבוע בהערכה סכום מינימלי שחברת החשמל תקבל על מכירת תחנת אשכול הגדולה, ולבצע מהלך של הקדמת הכנסות מבחינה חשבונאית, כך שניתן יהיה למתן את העלייה. ברשות החשמל לא קיבלו את הדרישות.
ההכנסות הצפויות ממכירת תחנת אשכול ב-2024 לא הוכרו מראש, וההתייקרות לא נפרסה לשנים הבאות, מה שאומר שב-2023 תתקיים העלייה השלישית ברציפות בתעריף החשמל, חלק מגל עליות שאיש לא נערך אליהן מראש. לשינויים מהירים ודרמטיים בתעריף בשני הכיוונים יש גם "עלות זעזוע" שמקשים על תכנון תקציבי פעילות לכל רוחב המשק.
- ממשלת ישראל מפקירה את האזרחים ליוקר החשמל
למעט ויתור על מס בלו על פחם (כחצי מיליארד שקל), ממשלת ישראל לא עשתה דבר כדי לנסות להשפיע על יוקר החשמל, שמתגלגל ליוקר המים וליוקר המחיה באופן כללי. הידיעה שהפחם מתייקר באורח עצום איננה חדשה והחלה עוד בשנה שעברה. גם הדחיה בהקמת תחנות בגז שיכולות להחליף תחנות פחמיות איננה חדשה.
מחדל הזנחת הטיפול בנקודה הכואבת של תעריפי החשמל לא מגיע בהפתעה, והיה צריך להיות מטופל מזמן, ולא כעת, בממשלת מעבר, הנמצאת תחת ביקורת משפטית. חוקית, הממשלה יכולה להחליט להעביר כסף מתקציב המדינה למשק החשמל ובכך להוזיל את התעריף. להזזה שכזו מכיס לכיס יש כמה יתרונות – היא מונעת רווחים עודפים לחברות הגז ויצרני חשמל פרטיים שנהנים בעקיפין מעליית התעריף. מנגד, היא בעצמה מהווה פריסה של ההתייקרות ומהלך של צמצום פערים בעת ובעונה אחת. הסיבה היא שתקציב המדינה ממומן מגיוס חוב וממסים, כך שהחזקים כלכלית נושאים בנטל מוגבר לעומת החלשים.
בנוסף, כשיש רצף של 3 התייקרויות בעלות הפקת החשמל, חיתוך ההתייקרות עצמה ב50-70% לא מהווה סבסוד שיעודד צריכה מוגברת של חשמל, אלא רק יסייע לשמור על רמות הביקוש הקודמות במשק.
- אפשר היה לחסוך הרבה יותר חשמל, אבל זה לא נעשה
לישראל יש תכנית לאומית להתייעלות אנרגטית, אבל היא מקרטעת. התקצוב שלה לא מבוסס על כסף חדש, אלא על הסטת תקציבים מסעיפים אחרים. תחום ההתייעלות האנרגטית הוא תחום בעייתי. לא קל למדוד אותו במדויק, ובדומה לייצור חשמל סולארי, הוא מצריך השקעות גדולות בהתחלה והחזרים קטנים לאורך שנים רבות. אף על פי כן, הוא חשוב מבחינת ביטחון אנרגטי, הוא חשוב מבחינה סביבתית וכיום – כשהחשמל עומד להתייקר בשנתיים בכ-25%, גם הכלכליות שלו עולה. התכנית הזו נכתבה ואושרה רק אחרי שארגון "אדם, טבע ודין" סביבה עתר לבג"ץ בנושא. לצידה, קיימת האפשרות של בניה ירוקה, שגם היא יקרה יותר ב10%-15%, אך בניה כזו חוסכת יותר כסף באופן משמעותי לאורך השנים הבאות על הוצאות חשמל.
בשני התחומים ישראל לא מובילה, בלשון המעטה. בשניהם דרושה התערבות של המדינה, בעיקר במתן ערבות להלוואות ומענקים הנדרשות בתחילת התהליך (התייעלות בחשמל ועלויות בניה ירוקה), כדי להזניק את התחום, אך במקום לתת מספיק תמריצים חיוביים הממשלה מייצרת את הכלכליות בדרך ההפוכה – בעזרת ה"מקל" בלבד – יוקר החשמל.
מכיוון שתעריף החשמל אינו מיוצב לטווח ארוך, זה תמריץ לא אפקטיבי כדי לעודד השקעה. אין כיום אפילו שום פרויקט לאומי "רך" להסברה ועידוד של החיסכון בחשמל, למרות פיילוטים מוצלחים שנעשו, למשל באילת, וקמפיינים מוצלחים מהעבר לחיסכון במים.
- תעריף החשמל כולל בתוכו סבסוד ליצרנים והעברות כספים להשקעות בחו"ל
תעריף החשמל מוגדר כמשק סגור, שבו הצרכנים משלמים רק על עלות אספקת החשמל, לפי גודל החיבור שהם מקבלים ולפי כמות הצריכה. בפועל, זה איננו המצב. בתעריף מוטמעים מאות מליוני שקלים של סבסודים ליצרני חשמל פרטיים – הן ב'הגנות' ליצרנים בגז והן בתעריפים גבוהים מאוד של 200 אגורות ויותר לקוט"ש, ליצרני חשמל באנרגיות מתחדשות במתקנים מהעשור הקודם. מכיוון שבעבר מתקני האנרגיות המתחדשות היו יקרים בהרבה להקמה, לא מדובר ברווחיות יוצאת דופן, אך במקרה של יצרני חשמל פרטיים ותיקים, מדובר בשיפור ישיר לרווחיות וזה בנוסף לרווחיות המוגדלת של מכירת חשמל ללקוחות פרטיים מחוץ לתעריפים של חברת החשמל.
במקביל, לממשלה יש הכנסות של מיליארדי שקלים בשנה מ'מס רווחי יתר' על גז, שמתועלים כולם ל"קרן אזרחי ישראל" שמחוייבת על פי חוק להשקיע הכל בחו"ל. המס משולם על ידי חברות הגז, אבל מגולם במלואו בחשבון החשמל של האזרחים ובחשבון הגז של כמה לקוחות תעשייתיים גדולים. מדובר באבסורד, לפיו העול שמוטל על האזרח הקטן מוכבד, כדי שהממשלה תוכל להפנות כספים להשקעה בשווקי ההון ברחבי העולם. אם לא לשם סבסוד החשמל המזהם, לכל הפחות קיים צידוק להקדיש את רווחי הגז לטובת גמילה מדלקים מזהמים, כפי שמציעים ארגוני סביבה.
גם בלי להעלות מסים, ובלי לגעת בקרן אזרחי ישראל, קופת האוצר מתפקעת כיום מגביית מסים מעל הצפי, בשיעור של עשרות מיליארדי שקלים. תאורטית, לו הממשלה הייתה רוצה, היה ניתן לממן בעזרתם חשמל בחינם לשנתיים לכל האזרחים והמגזר העסקי, גם אחרי ההתייקרות הנוכחית.
המאזן בינתיים עומד חצי מיליארד שקלים בלבד של הפחתת מס על פחם, מול כ-5 מיליארד של התייקרות רק בשנת 2022. ולמה ? כי את המס היה קל לבטל, באמצעות חתימה של האוצר בלבד על צו. כל הקצאה נוספת הייתה מחייבת עבודה פוליטית משמעותית, וזה לא בער ולא בוער לשום שר, ראש ממשלה, ראש ממשלה חליפי או ראש אופוזיציה.
