הודעת שר האנרגיה אלי כהן אתמול (שלישי) על השבתת ייצור החשמל בתחנת רדינג הובילה לריב על הקרדיט בין משרדי הממשלה. לפי המשרד להגנת הסביבה, מדובר באימוץ של עבודת מטה שלו, בשם "מתווה רידינג להשגת ביטחון אנרגטי והגנה על בריאות הציבור בגוש דן". במשרד האנרגיה והתשתיות כינו את לקיחת הקרדיט הזו כ"פייק מוחלט". אך מי שמתווה את המדיניות יותר מכל הוא משרד האוצר, שמתעניין בערך הנדל"ני של הקרקע יותר מאשר בצרכי האנרגיה והתשתיות של ישראל.

תחנת רדינג היא ישנה מאוד, מזהמת ויקרה להפעלה, וראוי היה לסגור אותה מזמן.  בהיעדר תחנות כח חדשות שיחליפו אותה היא "סחבה" שנים ארוכות. הצורך לשמור מוקד ייצור חשמל בלב תל אביב נבע מהקושי להקים פתרונות הולכה גדולים בזמן סביר, בעוד הביקוש לחשמל בגוש דן עולה בקצב מהיר של כ-5% לשנה.

במשרד האנרגיה החליטו להשבית אותה לצורך שיפוץ והסרת אזבסט, אך כיום ברור שחברת החשמל לא מסוגלת להשלים את השיפוץ. דרושה חלופה אחרת: ייצור חשמל במקום אחר תוך יצירת פתרון הולכה חדש, הקמת תחנה חדשה במקומה, או הגדלה מסיבית של ייצור החשמל הסולארי ומתקני האגירה.  

תחנות יוקמו ליד ראשון לציון וראש העין

מתווה המשרד להגנת הסביבה מבוסס על מתקני אגירה וייצור חשמל סולארי בגוש דן. לפי המשרד, בשנה האחרונה אנשיו "עמדו בקשר עבודה רציף ופורה עם רשות החשמל ומשרד האנרגיה" בנוגע לתוכנית החלופית, שמחליפה "הקמת טורבינות גז מזהמות באתר רדינג" ב"אגירת אנרגיה משולבת בייצור סולארי". במשרד מקווים גם ל"הקמת מתקני יצור אנרגיה סולרית מבוזרים בכל רחבי גוש דן בהספק מצרפי של כ-400 מגוואט". 

במשרד האנרגיה הגיבו: "הודעת המשרד להגנת הסביבה תמוהה ולא רלוונטית. ההחלטה היא תוצאה של עבודת משרד האנרגיה והתשתיות כבר למעלה משנה, הרבה לפני שהמשרד להגנת הסביבה פרסם את עבודתו המדוברת לפני כחודש. היא נובעת מהתקדמות בפיתוח מערכת הולכת החשמל, ולא קשורה להקמת מתקני אגירה או לניסיונות לבזר את ייצור החשמל בגוש דן".

זו לא הפעם הראשונה בה המשרדים מתקוטטים על רקע מעורבות של המשרד להגנת הסביבה במשק האנרגיה, גם כשברור שלהחלטות משרד האנרגיה יש השלכות סביבתיות עמוקות. במקרה הזה, לא ברור עד כמה מדובר בהישג – לא בתחום התשתיות, ולא בתחום הסביבה.

לתחנת רדינג יש על הנייר כושר ייצור של 426 מגה-ואט. אי אפשר, אפילו בתיאוריה, להחליף אותו בהספק סולארי של 400 מגה-ואט, אפילו אם יוקמו מתקני אגירה בשפע. דרוש הספק סולארי גדול פי 4-5 כדי להחליף תחנת כח בגז שנעשה בה שימוש יומיומי. מכיוון שתחנת רדינג מיושנת, מזהמת מאוד ומופעלת לעיתים רחוקות, השימוש בה בפועל יחסית נמוך, אבל בוודאי לא מדובר בחלופות שקולות. 

בפועל, רדינג לא יוחלף במתקן אגירה ואנרגיות מתחדשות. חברת נגה לניהול מערכת החשמל ורשות החשמל יסתמכו על פתרונות הולכה, מה שמחייב הקמת תחנות כח חדשות, שיספקו חשמל לגוש דן למרות שיהיו רחוקות יותר מתל אביב.

ההצעות שאושרו עד כה הן תחנה גדולה בפרויקט "שורק" ליד ראשון לציון, ותחנת "קסם אנרגיה" הסמוכה לראש העין. רק אם הן יקומו בזמן, יהיה די חשמל לספק לגוש דן בשנים הקרובות ללא הפסקות חשמל יזומות. מתקן אגירה ומתקנים סולאריים באזור תל-אביב, אם אכן יקומו, נחשבים ל"בונוס" נחמד, ובמשרד האנרגיה לא בונים עליהם.

מטרת האוצר: מכירת קרקע במיליארדים

את המתרחש ברדינג יש להבין דווקא דרך הזווית הנדל"נית, שמנחה את משרד האוצר. מדובר בקרקע באזור הכי יקר בישראל, ששוויה מגיע למיליארדי שקלים. מהסיבה הזו טורפד החלק ברפורמה במשק החשמל, לפיו חברת החשמל הייתה אמורה למכור את המתחם לרוכשים פרטיים, שיקימו במקום התחנה הקיימת תחנה גדולה פי שתיים.

חנן מור, הקבלן שרכש את הקרקע בכ-1.5 מיליארד שקלים, נמצא כיום בהקפאת הליכים, אבל למשרד האוצר זה לא משנה. הכסף כבר עבר, והפוטנציאל של שטחי רדינג ברור גם הוא. זהו היגיון נדל"ני דומה לזה שהביא את האוצר לקדם את סגירת שדה דב, ולפגוע בגישה לאילת כדי להקים שכונת מגורים בצפון תל אביב.

אפילו ההחלטה להשאיר לחברת החשמל חלק מהשטח של רדינג, לטובת מתקן קליטת חשמל מכבל תת-ימי וקרקע למתקן אגירה, מהווה קריאת תיגר על משרד האוצר.  אם השר אלי כהן יצליח לממש את התוכנית הזאת, יהיה מדובר בהישג גם למשק האנרגיה וגם לחברת החשמל, שתהנה מאחזקה במתקן אגירה משמעותי.

אם משרד האוצר יקבע את עתיד השטח, לעומת זאת, כמה שיותר קרקע ממתחם רדינג התחנה תגיע לרשות מקרקעי ישראל ותשווק למרבה במחיר. בשונה מיישובים בשרון, תושבי תל אביב לא נדרשים למחאות קולניות נגד הקמת תחנות כוח. משרד האוצר, שמתעדף את מיקומן לפי שווי הקרקע, נהנה מכוח ששום מחאת תושבים לא יכולה לחלום עליו.