שנת 2024 הייתה שנה דרמטית בכלכלה העולמית: מבוננזה בשוק המניות האמריקאי בזכות הבינה המלאכותית, דרך כלכלת השוק הקיצונית בארגנטינה, ועד הורדות הריבית בבנקים המרכזיים במערב. בזמן שתשומת לב רבה הופנתה למלחמות במזרח התיכון ובאוקראינה, המעצמות הכלכליות הגדולות בעולם הולכות ומתרחקות מהיגיון הקפיטליזם הגלובלי, ופועלות למען האינטרסים הלאומיים שלהן. שבעה נתונים מספרים מה קרה בכלכלה העולמית ב-2024, ומה צפוי לקרות ב-2025.
1. המניות האמריקאיות זינקו; האם הבוננזה תימשך?
מדד S&P-500 זינק ב-23% במהלך 2024, יותר מפי שניים מהממוצע הרב-שנתי שנמוך מ-10%. המדד כולל 500 חברות וביניהן ענקיות הטכנולוגיה כמו אפל, מטה (פייסבוק, אינסטגרם, ווטסאפ), אלפבית (גוגל) והענקית החדשה נבידיה, החברה המובילה בייצור מעבדים לבינה מלאכותית.
מנגד, לא בטוח שהמניות ימשיכו לעלות, וישנם כלכלנים שמזהירים שזהו סימן מקדים למשבר כלכלי. מכפיל הרווח של שילר, שמודד את היחס בין שווי החברות לממוצע הרווח השנתי ארוך-הטווח שלהן, הגיע כמעט ל-38, שיעור גבוה מאוד במונחים היסטוריים. המשמעות היא שערך המניות גבוה מאוד ביחס להכנסה של החברה למנייה. במצב כזה, הציפייה היא שהביצועיים של המניות בעתיד יהיו פחות טובים משהיו.
שני המשברים הגדולים האחרונים בארה"ב, ב-2008 וב-2001, התחילו כשמכפיל הרווח של שילר היה ברמה גבוהה והתחיל לרדת. ב-2007, המניות במדד S&P נהנו משנים של ביצועים נהדרים. מרבית הכלכלנים טענו שלא מדובר בבועה, ושהכלכלה האמריקאית תמשיך לצמוח. אחד הבולטים מכלכלנים אלו הוא זוכה פרס הנובל מ-2022, בן ברננקי, שכיהן אז כראש הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי האמריקאי. ברבעון האחרון של אותה שנה התחיל אחד המשברים הגדולים בכלכלה האמריקאית.
יאן האציוס, הכלכלן הראשי של גולדמן סאקס, שידוע בתחזיות המדויקות שלו, היה אחד הכלכלנים הבודדים שחזו את משבר 2008-2007. הפעם, הוא דווקא חושב שהכלכלה האמריקאית תמשיך לצמוח בקצב בריא גם ב-2025, בניגוד לאחרים שחוששים שהמניות האמריקאיות הן בועה שמתקדמת לפיצוץ.
2. האינפלציה ירדה, המחירים הגבוהים נשארו
שיעור האינפלציה השנתי במדינות OECD באוקטובר עמד על 4.45%. רק לפני שנתיים, בסוף 2022, הוא עמד על יותר מ-10% – שיא עליית המחירים ב-2021 וב-2022. גם שיעור האינפלציה הממוצע ב-G7, שבע הכלכלות המתקדמות הגדולות, עמד בנובמבר האחרון על 2.3%, לא רחוק מהיעד הנהוג ברוב הבנקים המרכזיים.
כלכלנים נוהגים לומר שבכל הנוגע למחירים, לא כל מה שעולה חייב לרדת. אינפלציה נמוכה אומרת שהמחירים עולים לאט, ולא בהכרח שהם נמוכים. עליות המחירים הגבוהות ב-2021 וב-2022 בעקבות משבר הקורונה והפלישה הרוסית לאוקראינה השאירו את המחירים גבוהים, והצרכנים ברחבי העולם מתקשים להתמודד איתם. ברוב הכלכלות, עליות השכר פיגרו מאחורי האינפלציה, כלומר השכר הריאלי נשחק.
למחירים הגבוהים יש משמעות פוליטית. בניתוח תוצאות הבחירות בארצות הברית נמצאה קורלציה בין אינפלציה במדינה מסוימת בשנים האחרונות לבחירה בטראמפ, קשר שמצביע על כך שהמחירים הגבוהים גרמו לחוסר אמון בין האזרחים לממשלה, למרות שבשנה האחרונה האינפלציה נמוכה. מספר כלכלנים, ביניהם ג'יימס גלבריית ואיזבלה ובר, קושרים את ההפסד של קמלה האריס להימנעות הממשל הדמוקרטי מפיקוח מחירים.
3. הורדות הריבית החלו
הבנק המרכזי האמריקאי צופה שהריבית ב-2025 תפחת לטווח 3.75%-4%. זאת לאחר שמיוני 2023 ועד ספטמבר האחרון, הטווח היה 5%-5.25%.
עם בלימת האינפלציה החלו הבנקים המרכזיים ברחבי העולם להוריד ריביות. הבנק המרכזי האמריקאי הוריד את הריבית כבר שלוש פעמיים, וההורדות צפויות להימשך. למרות שמדובר בהפחתה משמעותית, הצפי האחרון הוא עדכון מטה של תחזית הורדות הריבית ל-2025, בעקבות חשש מעלייה חוזרת של האינפלציה. ברחבי הכלכלות המתקדמות וגם ברבות מהכלכלות המתפתחות, הבנקים המרכזיים נוהגים באופן דומה.
הסיבה להורדות הריבית היא התייצבות האינפלציה ברמה נמוכה, במקביל לירידה בתחזית הצמיחה בכלכלות רבות. ארה"ב, שצמחה בכמעט 3% בשנה ב-2023 ו-2024, צפויה לפי קרן המטבע הבינלאומית להאט ל-2.2%. גוש האירו, שכבר שרוי בקיפאון, צפוי להאיץ ל-1.2% – אך עצם העובדה שצמיחה שנתית של 1.2% היא שינוי חיובי, מעידה על המצב בגוש. יפן צפויה להמשיך בקיפאון עם צמיחה של 1.1%, ובריטניה צפויה להאיץ ל-1.5%, קצב לא מרשים. קנדה צפויה לצמוח ב-2.2%. לפי קרן המטבע, הצמיחה בכלכלות של מדינות ה-G7, למעט ארה"ב, תנוע ב-2024 בין 1.3% ל-0% עגול.
4. אירופה נשארת מאחור
הצמיחה בגוש האירו תסתכם ב-0.8% ב-2024, ובגרמניה, הכלכלה הגדולה בגוש, היא תסתכם בקיפאון (0% צמיחה). המספרים האלו מגיעים מהדו"ח האחרון של קרן המטבע הבינלאומית על הכלכלה העולמית, ומעידים על מצבן העגום של כלכלות גוש האירו.
גרמניה, הכלכלה הגדולה והחשובה בגוש, נראית יותר ויותר כמו מעצמה שעבר זמנה. בעבר היא נחשבה מעצמה תעשייתית, אך הייצור התעשייתי הולך ופוחת. צמיחה כלכלית כבר לא קיימת תקופה ארוכה, וגם המערכת הפוליטית סובלת מאי-יציבות בדמות נפילת הממשלה והליכה לבחירות, לצד התחזקות מפלגות קצה. מבין הכלכלות הגדולות, ספרד מפתיעה לטובה: ממשלת השמאל בשנים האחרונות הצליחה להוביל לצמיחה של כמעט 3% ב-2023 וב-2024.
מריו דראגי, כלכלן שכיהן כנשיא הבנק המרכזי האירופי בזמן משבר החוב ב-2011 וב-2012, ולאחר מכן כראש ממשלת איטליה, פרסם דו"ח מדאיג על התחרותיות האירופית. בסקירה מקיפה על התחרותיות והחדשנות באיחוד האירופי, הוא קבע שהאיחוד צריך להגדיל את ההשקעות שלו בכ-800 מיליארדי אירו בשנה כדי לשמור על כלכלה תחרותית. מכיוון שמוסדות האיחוד בנויים נגד השקעות ומעורבות של ממשלות במשק, קשה לראות את התוספת הזו מגיעה. בינתיים נראה שמתחרים מהמזרח מצד אחד ומארה"ב מצד שני גוברים על האירופים בקלות.
5. סין ממשיכה לצמוח, בצל משבר חוב פרטי ובעיות בשוק הנדל"ן
חוב פרטי של יותר מ-200% מהתוצר מכביד על המגזר הפרטי הלא-פיננסי הסיני. בינתיים, הכלכלה הסינית ממשיכה לצמוח, אך לא ברור אם סין תוכל לשמר את הצמיחה הזאת למשך זמן תחת נטל החוב האדיר על המגזר הפרטי.
הצמיחה הסינית תסתכם ב-4.8% ב-2024, וצפויה לצמוח ב-4.5% ב-2025, לפי קרן המטבע הבינלאומית. אין ספק שמדובר בקצב מהיר, גם אם הוא נמוך מנתוני השנים האחרונות בסין. ההתבססות של חברות סיניות בשלל תחומי ייצור מתקדמים, ממכשירי חשמל לצריכה, לרכבים חשמליים, תובלה ימית ועוד, היא עוד סימן לכוח הכלכלי האדיר שצמח במזרח.
לצמיחה הזו יש גם צד מסוכן, שעלול לגרור את הכלכלה הסינית למשבר. הרבה מהצמיחה מתבססת על ביקוש מהמגזר הפרטי: חברות ומשקי בית, שנטלו הלוואות בהיקפים עצומים. האשראי הזה הכניס כסף רב לשוק הסיני ועזר לפתח ולקדם אותו, אבל הותיר משקולת כבדה על הכלכלה. את החובות צריך להחזיר מתישהו, ואז הביקוש נפגע.
ביטוי מובהק לבעייה הזו הוא שוק הנדל"ן, שהבועה בו מתחרה ואף מנצחת ערים כמו לונדון או ניו-יורק. בשנג'ן, העיר השלישית בגודלה בסין, מחירו של בית ממוצע שווה ל-516 משכורות חודשיות חציוניות, לעומת ניו-יורק ולונדון, בהן נדרשות בין 180 ל-240 משכורות חציוניות.
בשנים האחרונות בועת הנכסים הסינית מתקשה לשמור על יציבות, והממשלה הסינית מנסה למנוע התרסקות, אך לא ברור אם תצליח. חובות משקי בית עמדו לפני עשור על כ-36% מהתוצר, וצמחו עד הרבעון השני השנה ל-62%. עבור חברות, שיעור החוב עומד על 143% מהתוצר. המשמעות היא שלפחות חלק מההצלחה הסינית עלולה לפשוט רגל.
6. קרב הגישות בדרום אמריקה: מיליי הליברטריאן בארגנטינה מול לולה הסוציאליסט בברזיל
ארגנטינה קיצצה השנה הוצאות ממשלתיות בהיקף עצום, ששווה ל-5.4% מהתוצר. בברזיל, תכנית הדגל של הנשיא לולה דה-סילבה מכוונת להרחבת ההוצאה הממשלתית בשותפות עם השקעות פרטיות, שצפויות להסתכם ב-1.7 טריליון ריאלים ברזילאים (275 מיליארדי דולרים) עד 2027. מתוכם, הממשלה אחראית על 373 מיליארדי ריאל.
שתי המדינות והכלכלות הגדולות בדרום אמריקה מובלות על ידי גישות הפוכות לכלכלה. לולה דה סילבה, הנשיא החוזר של ברזיל, מוביל קו של מעורבות ממשלתית לקידום השקעות והבטחת הרווחה של התושבים. מנגד, חוויאר מיליי, הנשיא הארגנטינאי שנבחר בסוף 2023, מתנגד נחרצות לכל מעורבות ממשלתית, ומשוכנע שככל שהממשלה תתערב פחות, הכלכלה תצליח יותר.
השנתיים הראשונות של לולה נחלו הצלחה יחסית, עם צמיחה של כ-3%. ב-2025 חוזה קרן המטבע צמיחה של 2.2%. מיליי ירש כלכלה במצב חמור שכלל אינפלציה גבוהה ומיתון. השנה הראשונה שלו לא סייעה לכלכלה: האינפלציה התעצמה, העוני זינק והמיתון נמשך. קרן המטבע חוזה שארגנטינה תסיים את 2024 בצמצום כלכלי של 3.5%. עם זאת, בחודשים האחרונים נראה שארגנטינה חזרה למסלול של צמיחה, וקרן המטבע צופה צמיחה מהירה לשנה הבאה.
7. מות הגלובליזציה – המכסים של טראמפ והמדיניות התעשייתית
העלאת המכס על סין מ-11% ל-35%, ועל קנדה ומקסיקו מ-2% ל-25%: זו הצהרת הכוונות האחרונה של נשיא ארה"ב הנבחר, דונאלד טראמפ, שיחזור לתפקידו בינואר. הטלת המכסים מסמנת מעבר ברור מתפיסה של כלכלה גלובלית, ש'אמורה' להיות טובה לכולם, לגישה לאומית שבה מדינה צריכה לדאוג לעצמה.
אבל האמת היא שהגלובליזציה, ויותר נכון גרסת אידיאולוגיית השוק שלה, כבר מתה בכהונת ביידן. כבר שנים שסין, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, מתנהלת בצורה שונה לחלוטין ממה שכלכלנים מקצועיים מכתיבים, והתוצאות מבחינתה חיוביות מאוד – צמיחה כלכלית מסחררת. בארה"ב, בחירת טראמפ בפעם הראשונה, ואחריה כהונת ביידן סימנו את השינוי בכלכלה המובילה.
למעשה, שתי הכלכלות המובילות בעולם מנהיגות מדיניות כלכלית שחורגת מהמלצות הכלכלנים, ונוגדת את הרעיון של גלובליזציה בסגנון השוק החופשי. בשתיהן הממשלה משקיעה כספים כדי לעודד צמיחה וחדשנות, ומנהלת מדיניות תעשייתית מוצהרת, שתומכת בתעשיות מסוימת. ארה"ב הגדילה מכסים כבר בתקופת טראמפ הראשונה ואחריה ביידן, וכעת נראה שהיא הולכת להרחיב אותן. במקום שהשוק ינהל, הממשלות מנהלות.
הרעיון הכלכלי הנגדי אומר שמעורבות ממשלתית אינה יעילה, כי היא מחייבת את הממשלות האחרות לפעול כמוה – כלומר להנהיג מכסים ולתמוך בתעשיות מקומיות – כדי להגן עליהן מתחרות 'לא הוגנת'. עם תום 2024, נראה שהרעיון הזה חזק באקדמיה, וחלש יותר בשדה קביעת המדיניות.
