באיחור משמעותי הצהיר ראש הממשלה ביום חמישי, שהממשלה תציג תכנית ארוכת טווח להתמודדות עם המשבר הכלכלי. על פי הודעת האוצר, שבאה בעקבות ההצהרה, התכנית אמורה להיות מיושמת בשני חלקים חצי-שנתיים, ולפי תרחיש ייחוס חדש: הקורונה כאן כדי להישאר.

יש לקוות שהצהרה זו שמה קץ להתנהלות עד כה – הרחבה זוחלת של הסיוע בהתאם למספר החולים, ולמחאות הציבוריות הגואות. מדובר בשינוי פרדיגמטי: במקום חבילות סיוע, כלכלת מלחמה בקורונה. כעת צריך משרד האוצר להניח בפני הציבור הישראלי תכנית כוללת ומקיפה להתמודדות עם חוקי המשחק החדשים של כלכלת הנגיף, ולהבטיח: אף אחד לא יישאר מאחור.

1. השכירים – עידוד תעסוקה במקום חל"ת: בכל הנוגע למצב השכירים התשובה יחסית קלה. יש מודל שכבר נוסה בעבר ובהווה, מראה תוצאות טובות ואפילו זכה להמלצה חד משמעית מקרן המטבע העולמית: המודל הגרמני להעסקה גמישה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

מדיניות החל"ת הנוכחית של הממשלה מעודדת למעשה מעסיקים להפרד מעובדיהם. במסגרת המודל הגרמני – "הקורצארבייט" – המדינה מסבסדת את שעות העבודה שבהם המעסיק לא עושה שימוש בעובדים, ובכך מונעת פיטורים ומסייעת לעסקים לשמור על רצף פעילות מקסימלי. היתרון – יתר גמישות למעסיק, שמירה על קשר עובד מעביד ויכולת הסתגלות למצבים משתנים בעקבות המגיפה. את המודל הזה יש ליישם בהקדם האפשרי.

המודל שניצח את המשבר הכלכלי ב-2008 (גרפיקה: אידאה)

2. ההלוואות שיהפכו למלכודת חוב: שינוי נדרש אחד הוא צמצום השימוש בהלוואות לעסקים קטנים וגדולים והגברת התמיכה הישירה באמצעות מענקים. בעבור רוב העסקים הירידה בהכנסות לא תקבל תיקון בימים שאחרי הנגיף: חופשה, בגד, אירוע או ארוחה שנחסכו בימי סגר או הגבלות כנראה כבר לא יירכשו בהמשך. על כן, אין שום בסיס לצפות שיוכלו להחזיר את ההלוואות, שעלולות בקלות להפוך למלכודת חוב.

ככל שיימשך המשבר והחובות יעמיקו, החזרתם תהפוך למשקולת על יכולת העסקים להתאושש. כבר על פי הנתונים הנוכחיים, ישראל בדרכה לזכות בתואר של שיאנית סגירת העסקים.

סגירת עסקים בשנת 2020 במדינות שונות(עיצוב: אידאה)

בעבור העסקים הגדולים, המענקים יכולים להפוך גם כלי להשפעה על מדיניות. הכלכלנית, פרופסור מריאנה מצוקאטו, מציעה להתנות סיוע לעסקים בתנאים המיטיבים עם המשק: רפורמות ירוקות, שילוב עובדים בקבלת ההחלטות, איסור פגיעה בשכר, איסור זמני למשיכת דיבידנדים ועוד.

3. המגזר הציבורי – נכס לצמיחה: מול רמיזות על קיצוצים במגזר הציבורי, צריך משרד האוצר לאמץ כיוון אחר לחלוטין: המגזר הציבורי הוא אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים להתמודדות עם המשבר – הוא מספק לכולם שירותים הכרחיים בתקופה זו; ובו בזמן מהווה ערובה לשמירה על יציבות הביקוש.

אילן לוין, לשעבר הממונה על השכר במשרד האוצר, מסביר בראיון ל'דבר': ״אני מציע לעשות משהו יעיל יותר מלחלק דמי אבטלה: המדינה צריכה לקלוט חלק ממי שאיבד את העבודה שלו במגזר הציבורי".

4. העצמאים והעסקים הקטנים – סיוע קבוע בהיקף גדול: עד כה זכו העצמאים והעסקים הקטנים רק לסיוע במענקים נקודתיים ובהיקף מוגבל. זאת למרות שעל פי נתוני רשות המסים עסקים אלו נפגעו בצורה הקשה ביותר מההגבלות על המשק. עכשיו, כשנראה שהמשבר מתארך לפרק זמן לא ידוע, הגיע הזמן להעניק לעסקים הקטנים ודאות על ידי קיבוע הסיוע עד לסוף המשבר.

המדינה צריכה להשתתף בהפסדים שנגרמו לעסקים כתוצאה ממשבר הקורונה, כפי שעושות מרבית מדינות ה- OECD. העצמאים לא צריכים לחכות במתח עד שישמעו את תנאי הפעימה הבאה. גם ללא מנגנון קבוע, עליהם לקבל תשלומים שווי ערך לדמי אבטלה עד לסוף המשבר.

מידת הפגיעה במחזור לפי גודל עסק, מרץ אפריל (גרפיקה: אידאה)

5. מענה גמיש ורחב לענפים הפגיעים והמושבתים: המשבר פוגע בחלק מהענפים באופן קשה יותר מאחרים – התעופה והתיירות מושבתים כמעט לחלוטין; המסעדנות, האירועים ותיירות הפנים מתאוששים לאט, ויהיו תמיד הראשונים להיסגר במקרה של חזרה להגבלות. אלה גם הענפים עם המספר הגדול ביותר של עובדים שהוצאו לחל"ת.

ענף התיירות, לדוגמה, קיבל סיוע של 300 מיליון שקלים בלבד. ככל שהמשבר יתארך הממשלה תצטרך להגביר באופן דרמטי את הסיוע לענפים אלו, כדי לשמור על כמה שיותר עובדים במקום עבודתם.

6. מובטלים וקשישים עובדים – להסיר את תאריך תפוגה: ההיגיון שמנחה את מנגנון האבטלה אינו רלוונטי בנקודת זמן זו. בתוך שיתוקו החלקי של המשק, מאות אלפי מבקשי קצבת אבטלה, חלקם מפוטרים וחלקם בחל"ת, לא יוכלו למצוא עבודה חדשה, ושלילת הקצבה רק תדרדר אותם לעוני וייאוש. במקום הארכות חוזרות ונשנות המייצרות אי-ודאות, צריכה הממשלה להבטיח דמי אבטלה לקשישים, עצמאיים ושכירים ככל שיימשך המשבר, ועד ששוק העבודה יחזור לנורמליות יחסית. בלי התניות, וללא הגבלות.

7. חיזוק משמעותי לבריאות ולרווחה: ישנם משאבים שהוקצו לתחום הבריאות, בעקבות הקורונה, אבל עדיין לא הוקם מערך אפידימולוגי שיכול להתמודד עם הנגיף. אין השקעה משתלמת יותר מהקמת מערך זה, שיכול לחסוך למשק ימי עבודה רבים. המערך לא צריך להתבסס על ניוד עובדים משאר מערכת הבריאות, ולא על ימי מילואים: אפשר וצריך לגייס עובדים בשכר מלא והוגן שיאיישו תפקידים עד לתום המגפה. זה בדיוק סוג הגמישות שנדרש בהקצאת המשאבים.

הנזק הכלכלי שמייצרת המגפה מביא גם לנזק חברתי: חוסר ביטחון תזונתי, אלימות במשפחה, מצוקת קשישים ועוד. דווקא בזמנים אלה, בהם מערכת הרווחה זקוקה לחיזוק משמעותי, מעידות העובדות הסוציאליות כי הן אינן מוצאות פרטנר למשא ומתן במשרד האוצר. כל תכנית של כלכלת המלחמה בקורונה צריכה לפרוש רשת ביטחון חברתית רחבה, ובתוכה – איוש כל התקנים והשגת תנאי העסקה הולמים לעובדים ולעובדות הסוציאליים.

8. הכשרה מקצועית – לאפשר את שינוי המשק: בחוק ההסדרים הנוכחי כבר מוצעת תכנית להכשרה המקצועית בישראל, שעיקרה יצירת מדדים ברורים יותר לתכניות ההכשרה, הקמת מסלול הכשרה בשיתוף המעסיקים, והקמת צוותים משותפים למעסיקים ולממשלה לקביעת תכניות הכשרה. עם זאת, השאלה האמתית הייתה ונותרה רמת ההשקעה.

גם בימי שגרה סובלת מדינת ישראל מגרעון חמור בתחום ההכשרה המקצועית – גרעון שבא לידי ביטוי בסקרי מיומנויות בין לאומיים. כעת נדרשת ההכשרה להפוך למשימה לאומית: הנגיף מאיץ שינויים בשוק העבודה, ומאות אלפי עובדים עלולים למצוא עצמם בלתי מתאימים לעולם המשתנה. מאמצי ההכשרה צריכים להיות מהירים ומשמעותיים מאד.

ומאיפה הכסף? זה הזמן לשבור את הפרדיגמה​

כלכלת המלחמה בקורונה תדרוש משאבים רבים. בנקודה קריטית זו המטרה העליונה של כל תכנון כלכלי צריכה להיות הבטחת השמירה על פעילות המשק ורווחת האזרחים. יש להוציא את הכסף בצורה אחראית ואפקטיבית, אבל אסור לתת להיגיון צמצום הגרעון לקבוע את הטון.

למדינת ישראל יש כלים – הרחבת הגרעון, הדפסת כסף ושימוש בקרנות אחרות – לענות על הצרכים בצורה מיטבית. ברחבי העולם כבר נעשה שימוש בכלים אלה, והשיח הכלכלי השמרני כבר נזנח כמעט בכל מקום מלבד ישראל.

לא מדובר רק בסוגיה אנושית. האפקט הכלכלי של פשיטות רגל המוניות, יצירת מעמד עניי הקורונה, אבטלה עמוקה ומתמשכת וצניחה בביקושים עלולה ליצור סחרור מסוכן לעבר התרסקות. כלכלת ישראל יכולה להתמודד עם שינויים ברמת החוב שלה. עם אסון חברתי וכלכלי יהיה לה קשה בהרבה להתמודד.