בעוד באירופה מחירי האנרגיה מזנקים, ישראל נהנית מיציבות יחסית, עם עלייה של 5% בלבד במחיר החשמל בשנה הבאה. מחיר הגז בישראל נמוך פי 6 ויותר ממחירו באירופה כעת, ואינו מושפע מהתנודות העולמיות הדרמטיות.

העמידות של ישראל למשברי אנרגיה היא נכס משמעותי, אבל עלולה להשתנות בהתאם למדיניות שתקבע בשנים הקרובות. כמדינה שהפכה בשנים האחרונות מיבואנית אנרגיה ליצואנית, תצטרך ישראל להכריע: מה צריך להיות תפקיד מאגרי הגז?

באירופה זינוק, בישראל יציבות

גז המחצבים הוא מקור אנרגיה פוסילי מזהם, ובטווח הארוך המגמה  העולמית היא לצמצם את השימוש בו. עם זאת, העובדה שהוא מזהם פחות מנפט ופחם הופכת אותו ל"דלק מעבר" בדרך לאנרגיה ירוקה, והשימוש בו בעולם צפוי להמשיך בעשרות השנים הבאות. באירופה הוא צפוי לקבל סיווג של אנרגיה "מקיימת סביבתית", מה שמדגיש את העובדה שהוא אינו הולך להיעלם בקרוב.

מקורות אספקת הגז לאיחוד האירופי 2019 (עיצוב: אידאה)

למדינות אירופה יש מאגרי גז מעטים והם הולכים ומתרוקנים, בעוד הביקוש מגיע למאות מיליארדי מטר מעוקבים של גז (BCM) בשנה, עשרות מונים יותר מהביקוש בישראל. היא תלויה ביבוא גז, בעיקר מרוסיה (כ-40%), נורווגיה ואלג'יר, וגם בגז מונזל, שמגיע בעיקר מרוסיה וארצות הברית, ומתאים לאחסון.

בישראל, לעומת זאת, פותחו בעשור האחרון שלושה מאגרי גז, כאשר שניים מהם פעילים – לוויתן ותמר. סה"כ מכילים המאגרים סדר גודל של 1,000 BCM בוודאות גדולה. הצריכה השנתית בישראל עומדת היום על 12 BCM, אבל היא גדלה בקצב גובר. מאגרי הגז בישראל פרטיים, ואילו ההולכה נעשית באמצעות החברה הממשלתית נתג"ז.

מחירי הגז בישראל סגורים בחוזים ארוכי טווח, שזכו לביקורת בטענה ליוקר מלאכותי מונופוליסטי, שלא אפשרי בשוק תחרותי. בזמן משבר אנרגיה עולמי, התמונה מתהפכת: בישראל המחיר נע בין 3.7 דולר ליחידת חום, עד ל-6.4 דולר בחוזה הוותיק של חברת החשמל, בעוד באירופה המחירים קפצו לאחרונה ל-30 עד 40 דולר ליחידת חום.

מחירי הגז בעולם עקב משבר האנרגיה (מתוך מצגת פיתוח משק הגז הטבעי – משרד האנרגיה 13.10.2021)

מכיוון שישראל חדלה כמעט לגמרי לייצר חשמל מתזקיקי נפט, החשיפה העיקרית שלה למשבר האנרגיה בעולם, היא דרך מחירי הפחם, שהתייקרו כמעט פי 2. הפחם ייצר השנה כ23% מצריכת החשמל, אך בזכות גילויי הגז ופיתוח שדות סולאריים, השימוש בו פוחת משנה לשנה. בשנה הבאה, הצפי הוא לייצור של כ-20% מהחשמל בפחם. בינתיים, ייקור זה עדיין תורם לייקור תעריף החשמל הישראלי בכ-5% החל מחודש ינואר.

תלויים בצנרת

העתודה הגדולה בהחלט מעניקה לישראל יתרון, אבל בסופו של דבר הגז משווק על ידי חברות פרטיות, ואת המחיר קובעים ההסכמים אתם והרגולציה על התחום. הגז הישראלי משמש היום בעיקר את השוק המקומי, אבל מצב זה יכול גם להשתנות.

יצוא הגז הוא התחרות הפוטנציאלית לאספקת גז למשק הישראלי, והוא כפוף ל-4 אילוצים – חוזים, צנרת, רגולציה ואבטחה. חוזי היצוא הקיימים הם חוזים ארוכי טווח במחיר קבוע, אך הרגולציה של רשות הגז מחייבת לתעדף קודם כל את האספקה למשק הישראלי על פני יצוא.

כיום, ישראל מייצאת גז בשני צינורות לירדן, קטן למפעלי ים המלח הירדנים וגדול לחברת החשמל באזור בית שאן, ולמצרים בצינור נוסף. אם ישראל תניח צנרות יצוא נוספות, יווצר קשר כלכלי חזק יותר בין המכירה בישראל לבין המכירה ליצוא, ומחירי הגז המקומי יושפעו מכך. שימוש בחוזים ארוכי טווח ממתן את ההשפעה, אך לא מבטל אותה.

נכס כלכלי או ביטחון אנרגטי

בחינת הגז כמקור אנרגיה המגביר את העצמאות האנרגטית של ישראל, שונה מבחינתו כסחורה למכירה הנמדדת בעיקר דרך הערך הכלכלי שלה.

מכסות היצוא של ישראל רחוקות ממיצוי, אך כיום הן בנויות באופן שעלול לגרום לאזילת הגז למשק המקומי בעוד 30 שנה. זה אמנם נשמע רחוק, אבל מכיוון שישראל תתקשה מאוד למצוא חלופה מלאה נקיה וישימה לשימוש בגז עד 2050, יש המזהירים כי על ישראל להקטין את מכסות היצוא כדי לשמור די גז לעצמה, ולשמור לעצמה עצמאות אנרגטית למשך עשרות שנים קדימה.

ההסתכלות על הגז כסחורה מכוונת למדיניות הפוכה, לפיה עדיף למכור כמה שיותר גז כמה שיותר מהר. זה אומר להגדיל את היצוא בהקדם האפשרי, אם אמצעות צינור יבשתי נוסף למצרים, שלה מתקני הנזלה; הקמת מתקן הנזלה באילת או לטווח ארוך יותר, הנחת צינור גז ימי מגלומני שיגיע עד יוון. ב-2019 הודיעה קבוצת דלק על כוונה להקים מתקן הנזלה צף, אך הפרויקט לא קודם משמעותית מאז.

אפשרות נוספת היא הגדלת כמויות המכירה לירדן, למטרת שינוע ללבנון דרך סוריה , אך היא תלויה ביציבות בטחונית ושלטונית בשתי המדינות ולכן מוטלת בספק.

ההכנסות נמוכות מהצפוי

בשונה מנורווגיה, בה פיתוח הגז נעשה בשותפות בין חברה ממשלתית למגזר הפרטי, ממשלת ישראל לא השקיעה שקל בחיפושי הגז ובהפקה, במטרה להשיג אך ורק תקבולי מסים, ו"על הדרך" להבטיח את צורכי משק הארגיה. בינתיים, תקבולים אלו נמוכים משמעותית מהצפי ומכפיפים את האינטרסים של המדינה באנרגיה לאינטרסים המסחריים של בעלי המאגרים.

רה"מ נתניהו ושר האנרגיה שטייניץ סמוך ליסודות אסדת הגז לוויתן (צילום: מארק ישראל שלם/לע"מ)

לו המדינה הייתה שותפה בעלת מניות בפיתוח המאגרים כמו במודל הנורווגי, הרי שחלקה בהכנסות היה גדול בהרבה, השפעתה על מועדי הפיתוח הייתה גדלה והיא הייתה מגדרת את נתח המדינה בהכנסות מול תרגילי מס, משום שהיה לה חלק ישיר בדיבידנדים. במצב כזה, במקרה של אסון סביבתי, יהיה קל יותר למדינה להטיל את עלות הטיפול בו בחלוקה הוגנת בין גורמים פרטיים לממשלה.

במצב הנוכחי הכנסות המדינה מגז לא מספיקות אפילו להקמת קרן העושר, ולא משחקות תפקיד מפתח בעיצוב הכלכלה הישראלית. בתנאים אלה אף עלתה הצעה ל'ספח' את קרן העושר לתקציב, ולא לסגור אותה בגופי השקעה זרים מעבר לים.

דווקא בהיבט של הביטחון האנרגטי של ישראל, מדיניות הגז פועלת בהצלחה: אספקת האנרגיה לישראל יציבה, והציבור הישראלי 'מגודר' מפני טלטלות חיצוניות.