השקת רשת הסיבים של בזק הייתה אמורה להיות אירוע היסטורי, שיזניק את תשתיות התקשורת של ישראל קדימה ובמהירות. בזק אכן מתכוונת לעשות את זה, אבל באיחור של שנים רבות, במחיר יקר משמעותית מרשת הנחושת וגם מרשתות הסיבים של המתחרות.

הסיבים של בזק יקרים ב-35% מהמתחרות

המשתמשים החדשים שיתחברו לאינטרנט באמצעות הסיב של בזק ייאלצו לשלם 140-170 שקלים לחודש עבור השירות. לשם ההשוואה אצל IBC, ניתן לקבל שירות מינימלי (200 מגה) במחיר של 90 שקלים. בפרטנר מחיר חבילת המינימום (300 מגה) הוא 80 ש"ח בלבד, (ללא נתב). חבילת גלישה במהירות 1,000 מגה, תעלה ללקוחות פרטנר 125 ש"ח (עם נתב), בדומה ל-IBC  ולסלקום, בזק. תהיה החברה הראושנה להציע גלישה במהירות 2,500 מגה, אך זאת במחיר של כ-200 ש"ח לחודש.

על פניו מדובר מדובר באסטרטגיית מכירות פשוטה. בזק החליטה שלא לפנות ללקוחות שמחפשים את המחיר הנמוך ביותר, כדי להתמקד בלקוחות שיעדיפו לשלם יותר ולקבל שירות איכותי במינימום התעסקות. לטובת העניין היא משווקת גם נתב שפותח במיוחד, יישומי בית חכם ומגברי קליטה אלחוטית איכותית שיפרסו ברחבי הבית המשרד. בנוסף, בזק מצפה לגייס גם את לקוחות "אין ברירה" באיזורים שבהם רק בזק תפרוס סיבים.

מתחת לפני השטח, לבזק יש סיבות רבות נוספות לא להציע שירות מוזל.

הפיצול בין ספק ותשתית: התשלום לסיבים של בזק מפוצל לתשלום בעבור התשתית (כולל נתב), תשלום בעבור הספק (ISP), ותשלום בעבור ההתקנה. הפיצול בין ספק ותשתית נכפה על בזק על ידי משרד התקשורת, והוא מייקר את האופרציה שלה בשל עלויות כפולות של ניהול קשרי לקוחות. בעתיד, אם וכאשר תתממש כוונת משרד התקשורת להתיר לבזק ולהוט לספק שירות אינטרנט מלא, המחיר יוכל לרדת.

כולם רוכבים על בזק: כל חברות התקשורת יכולות להתחבר לתשתית הסיבים של בזק. האינטרס המובן של בזק הוא לצמצם את מספר האורחים ברשת שלה שמשלמים דמי מנוי לחברות מתחרות. כשהיא בוחרת במחיר גבוה, זה תקף גם לחברות המתחרות. הבחירה הזו יכולה להתגלות כחסם מכוון, שנועד לאפשר לבזק לצמצם את האטרקטיביות בעבור המתחרות לשכור את הסיבים שלה ולשווק אותם במקביל אליה למשקי הבית.

נכון להיום, המתחרות של בזק בחרו לספוג את רוב עלויות ההתקנה ולעיתים לתת גם הטבות נוספות כמו חודש נסיון חינם, בזמן שבזק מגלגלת את עיקר עלות ההתקנה ללקוח במחיר "מבצע" של 450 שקלים לדירה ו-900 שקלים לבית פרטי.​

הקניבליזם הפנימי: לבזק יש כיום 1.5 מליון לקוחות אינטרנט משלמים. להציע שירות סיבים בזול פירושו של דבר לאפס את ערך הנכס העיקרי של בזק כיום – רשת הנחושת. לכן שירות האינטרנט על גבי רשת הנחושת, ימשיך להימכר יותר בזול ובדרך כלל ללא עלויות התקנה. כאשר IBC או פרטנר מחברות לקוח לסיב הגידול בהכנסות שלהן הרבה יותר דרמטי, ולכן מתאים להן לגבות מחיר נמוך יותר.

ה"מרוץ לדירה" פוגע בכלל החברות: משרד התקשורת לא קבע היגיון גיאוגרפי לפריסת הסיבים וכך יצא ש-IBC, סלקום ופרטנר פרסו סיבים בעיקר בשכונות צפופות וברבי קומות ובחפיפה גבוהה בין החברות. בתים אלו יהנו משפע של הצעות תחרותיות, אבל חברות התקשורת עצמן יתקשו יותר להרוויח מההשקעה בפריסה הזו.

מצב זה לא ייחודי דווקא לבזק, אבל ההשקה המאוחרת של החברה, גרם לה לפספס מספר משמעותי של לקוחות איכותיים. לפרטנר יש כבר 150,000 לקוחות בסיבים ולסלקום יש 105,000 לקוחות. ל-IBC יש עוד עשרות אלפי לקוחות ולכן באזורים האלה בזק נכנסת לשוק רווי מה שמקטין את הרווח הפוטנציאלי מההשקעה. בזק היא האחראית הראשית לכך שההשקה נעשית באיחור של שנים, אך גם במשרד התקשורת מודים כיום שדרשו דרישות מוגזמות מהחברה, שתקעו את התהליך.

מדיניות מכוונת של משרד התקשורת: למשרד התקשורת אין בסיסי מידע מפורטים על השוק, אין מדען ראשי, ואין תקציבי השקעה. יש לו שריר אחר – "רגולציה" והוא עושה בו שימוש מוגזם. לאורך השנים בחר משרד התקשורת להילחם בבזק כדי לקדם חברות מתחרות, שזכו ממנו להטבות מפליגות. אחת מהן היא הזכות להשתמש בכל התשתיות של בזק ובמחיר שהמשרד קבע במיוחד בשבילן (הסדרי "השוק הסיטונאי"). חובת ההשכרה למתחרות חלה גם על רשת הסיבים של בזק. מנגד בזק נאלצה להתמודד עם החובה להגדיר איזורי פריסה שיכללו מעל 60% ממשקי הבית, בהם תהיה חייבת לספק שירות לכל משק בית שירצה להתחבר, זאת בזמן שמתחרותיה יכולות לבחור את לקוחותיהן. בנוסף בזק אמורה לסבסד בעתיד גם חלק מפריסת הסיבים של החברות המתחרות, על פי מתווה הסיבים הממשלתי. למצב זה יש השפעה נוספת של ייקור מבנה העלויות של בזק.

כשהאמצעי הופך למטרה שיש לקדם אותה בכל מחיר – המחיר נהיה יקר

משרד התקשורת כשל בעיצוב השוק, והפך את האמצעי, יצירת תחרות לבזק, למטרה שיש לקדמה בכל מחיר. אין שום רגולטור תקשורת בעולם הדמוקרטי, שפעל בצורה מובהקת לעיכוב בשדרוג תשתיות כמו משרד התקשורת הישראלי. מפיקוח על מחירי בזק נהנות המתחרות של בזק, אבל לא הלקוחות.

החלטות משונות אלו גורמות דווקא לייקור הסיבים בטווח הארוך ולהאטת קצב הפריסה שלהם. בזק יכולה להחליט לספוג את העלויות הללו, אלא שמכיוון שיש כאן לכאורה "שוק תחרותי" איש לא יכול לאלץ אותה לעשות את זה. התוצאה העגומה של כל התהליכים הללו הזה הוא שבמקומות שבהן בזק תהיה החברה היחידה שתציע שירות בסיבים, החובה להציע מחיר אחיד תשאיר ללקוחות אך ורק סיבים ביוקר.

​