דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שני כ"ה בכסלו תשפ"ב 29.11.21
19°תל אביב
  • 19°ירושלים
  • 19°תל אביב
  • 19°חיפה
  • 17°אשדוד
  • 18°באר שבע
  • 20°אילת
  • 16°טבריה
  • 18°צפת
  • 18°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
תשתיות וסביבה

אפוקליפסה מתי: מסקנות מעיון בספרו של 'פעיל הסביבה שהתפכח'

מייקל שלנברגר, מחבר "אפוקליפסה אף פעם - כיצד הירוקים מנציחים עוני ופוגעים בכולנו", מבקש להזהיר מפני החוששים מקטסטרופה סביבתית, אבל רחוק מלהניח בסיס ממשי לאזהרותיו. למרות זאת יש בספר כמה נקודות טובות למחשבה

ארז רביב
ארז רביב
כתב
צרו קשר עם המערכת:

האם האנושות בדרך להכחדה בגלל משבר האקלים? מייקל שלנברגר מבטיח לחשוף בספרו "אפוקליפסה אף פעם" כיצד "הירוקים מנציחים עוני ופוגעים בכולנו" אבל רחוק מאוד מלממש את ההבטחה. הספר עצמו מעניין, בעיקר כמסמך המשקף את החרדה של הימין העמוק מהמחנה הירוק. התשובה שלהם, מתחילה בהכפשה עמוקה של התנועה הסביבתית.

שלנברגר מבקש להזהיר מפני המזהירים מקטסטרופה סביבתית. לשיטתו, משבר האקלים חמור פחות מעוני ותת-פיתוח, אנרגיה גרעינית היא מופלאה ומפיצי החרדות מקצועיים כמו תנועת 'המרד בהכחדה' או הפעילה השבדית גרטה טונברי, מסוכנים יותר מגזי החממה.

הספר שתורגם לאחרונה לעברית, הוא גיבוב של אנקדוטות אישיות, התקפות לא ענייניות וסתירות פנימיות. אבל מדי פעם יש בו גם ביקורת הגיונית של התנועה הסביבתית שכדאי לפעילי סביבה לקחת בחשבון.

פעיל הסביבה שהתפכח

שלנברגר היה בעבר פעיל סביבה בעל שם בחוגים ירוקים. הוא מעיד על עצמו שהתפכח ממה שהוא רואה כציוויים של 'אורתודוקסיה ירוקה': העדפה מוחלטת לאנרגיות מתחדשות, התנגדות תמוהה לאנרגיה גרעינית והתעלמות מהתועלת שיש לדלקים פוסיליים.

מייקל שלנברגר (צילום: ויקיפדיה)

שלנברגר אומנם היה פעיל סביבה, אבל לאורך השנים התמקד בעיקר בתחום יחסי ציבור של ארגונים ירוקים ואין לו רקע של מחקר מדעי. מדען הסביבה פיטר גלייק, שניתח את 'אפוקליפסה אף פעם' מבחינה עובדתית, כינה אותו "פגום לחלוטין", עשיר בטיעוני "איש קש", שגיאות, חצאי אמיתות, הטעיות וציטוטים חלקיים המעוותים את המקור.

דוגמא לכך אפשר למצוא בטענת שלנברגר כי השריפות בקליפורניה ובאוסטרליה לא נגרמו בשל שינוי אקלים, מה שביסודו נכון. עם זאת, הוא מתעלם מראיות מדעיות לפיהן ההתחממות וההתייבשות באיזורים אלה גרמו להחמרת השריפות והנזק שנגרם מהן.

"גרטה טונברי" (צילום: AP/Olivier Matthys)

הצמחונות והשפעתה על הסביבה

שלנברגר מקדיש חלק נרחב מהספר לדיון בשאלת הצמחונות ככלי להפחתת פליטות גזי חממה. את הדיון הוא מסכם בכך שמדובר ב"החלטה אישית" חסרת השפעה של ממש, כשהוא מסתמך על ציטוט מג'ונתן ספרן פויר "הבחירה שלי לא לאכול בשר היא הכרחית בשבילי, אך מוגבלת ואישית" (עמוד 185).

לשלנברגר טיעון מעניין לפיו צריכת בשר של חיות מבוייתות עשוי לשמש כלי לשמירה על חיות הבר. לטענתו דווקא ציד הוא הגורם העיקרי המאיים על דובי הקוטב ולא שינוי אקלים וכי גידול חיות משק בצפיפות מייצר פחות פליטות לק"ג בשר. עם זאת הוא מתעלם משלושה אלמנטים חשובים בדיון על גידול חיות למאכל אדם: גידול צפוף של חיות משק מגביר את סבלן, פוגע בתברואתן ומצריך יותר שימוש קבוע באנטיביוטיקה.

שלנברגר מתעלם מכך שלהפחית באכילת בשר, כפי שעושים 'חצימחונים' היא דרך סבירה להפחתת פליטות יותר מהדיון הכוללני על עצם אכילת בשר כסוגיה מוסרית ורגשית. משונה שדיון מעמיק בשאלת הצמחונות כסוגיה סביבתית, שנכתב בשנת 2020 לא עוסק כלל באפשרות המתפתחת של בשר מתורבת, שעשוי לייתר בעתיד את גידול החיות עצמן ואת הבזבוז והסבל הכרוכים בכך.

חשמל ירוק לא יישאר יקר לנצח

גם הדיון שעורך שלנברגר בחשמל מאנרגיות מתחדשות נשמע לא עדכני . הוא טוען, בצדק, כי ההשקעה הענפה של גרמניה באנרגיות מתחדשות גרמה לייקור החשמל במדינה ב-50%, בעוד צרפת מצליחה לספק חשמל בזול תוך הסתמכות גבוהה על אנרגיה גרעינית. הוא לא מסתפק בכך וטוען באופן תמוה, כי  פצצת אטום היא "פצצת השלום" (עמוד 216) ומצדד במאזן אימה גרעיני, תוך שהוא מתעלם מכך שחימוש גרעיני עלול באותה מידה להביא ל"אימה ללא מאזן", שלא מונעת לחימה, גם לא בין המעצמות לבין עצמן.

שלנברגר מראה כי העניין הרב שהוקדש בעשורים האחרונים לפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים לא הצליח להפחית פליטות ואף תרם לייקור החשמל בסך הכל.

תחנת הכוח הסולרית באשלים (תמונה באדיבות אגף הדוברות בהסתדרות)

חלק מרכזי מהסיבה לכישלון המתחדשות עד כה נעוץ בכך שהן מצריכות גיבוי מדלקים מזהמים, בזמנים בהם הרוח אינה נושבת והשמש איננה זורחת. חלק אחר הוא הצורך בהשקעה מוגברת ברשת החשמל, בעיות ששתיהן ניתנות למיתון באמצעות אגירת חשמל. על כך שלנברגר מנבא כי "גם אילו הייתה מתאפשרת אגירת אנרגיה בהיקף הרבה יותר רחב, היא עדיין הייתה מייקרת את החשמל" (עמוד 226).

העובדה שכך היה עד עכשיו וצפוי להמשיך גם בעתיד הקרוב, לא מוכיחה שכך ימשיך להיות לנצח. טכנולוגיות אגירת אנרגיה מתפתחות בקצב מהיר, ומחירי החשמל הסולרי כבר ירדו בכ-90% תוך קצת יותר משני עשורים. טורבינות רוח אולי גורמות לנזקים מטרידים יותר, אך היצירתיות הטכנולוגית לא פוסחת גם עליהן – במקום טורבינות ענק עם להבים קוטלי ציפורים ועטלפים, ישנם פיתוחים של טורבינות אנכיות קטנות, חסרות להב, שתחזוקתן פשוטה ובסוף השימוש ניתן למחזר אותן.

יש הגיון בביקורת שלו על תסריטים לא מציאותיים ויקרים מדי על מעבר לאנרגיות מתחדשות. גם הביקורת על תפיסת שטחי קרקע רבים היא ממשית ומתוקפת. עם זאת, היעילות הכלכלית וההחזר האנרגטי באנרגיות מתחדשות משתפרים בקצב מהיר. לכן, ביקורת על כשלונות העבר היא רטוריקה חזקה, אבל לא עדות משכנעת על הצפוי בעתיד.

איזו שיטה מחזירה יותר אנרגיה

אחד המבחנים המרכזיים ליעילותן של אנרגיות מתחדשות הוא שאלת החזר האנרגיה. שלנברגר מצטט מחקר גרמני לפיו "תחנות גרעיניות וסכרים הידרואלקטריים מייצרים פי 75 ופי 35 יותר אנרגיה, בהתאמה, מהאנרגיה הנדרשת כדי להקים אותן, בעוד אנרגיות שמש, רוח וביומסה מייצרות רק פי 1.6, 3.9 ו3.5 יותר. פחם, גז ונפט מחזירים בערך, פי 30 אנרגיה מכפי שהם דורשים" (עמוד 239).

טורבינות רוח ברמת הגולן (צילום: פלאש90)

המחקר עליו מסתמך שלנברגר  הוא מחקר בודד משנת 2013 שמוצג כ"נטוע בסלע",  תוך התעלמות מכך ששאלת ההחזר האנרגטי היא מסובכת להדהים ושנויה במחלוקת חריפה בין מדענים, בייחוד ביחס לאנרגיות מתחדשות.

מחקר עדכני מעריך כי באופן מעשי דלקים פוסיליים מחזירים רק פי 6 אנרגיה משום ששימוש האופייני בהם מצריך המרות אנרגיה נוספות. מחקר חדש אחר מצא שלאנרגיה סולרית יש החזר אנרגטי של פי 1.7 עד 7.7, תלוי במתודיקה המדוייקת. מכיוון שמתקני הייצור ושיטות הייצור של מתקני אנרגיות מתחדשות משתכללים כל העת, מדובר בתמונה לא סופית.

מעניין מבחינה אידיאולוגית

מרבית הספר בנוי מהפרכת טיעונים של פעילי אקלים תוך שימוש בהתגרויות מילוליות בשמות הפרקים: "סדנאות היזע מצילות את הפלנטה", "תאוות הבצע הצילה את הלוויתנים, לא גרינפיס" וה"הפצצה להצלת הטבע" בדיון על אנרגיה גרעינית.

עם זאת, שלנברגר מתמקד בשחיטת פרות קדושות ונמנע מהצגה שיטתית ומסודרת של הדיעות שלו באופן מנומק ומשאיר לקורא לנחש אותן או ללקט אותן מעט מעט לאורך רוב הספר.

אחד החלקים היותר מעניינים בספר נוגע לדיון בכומר תומאס מלתוס בן המאה ה19, שטען שריבוי האוכלוסין עולה על ריבוי המזון, ולכן העוני הוא הכרחי ואילו מדיניות רווחה איננה מוסרית. שלנברגר מציין כי "סוציאליסטים ושמאלנים, לעומת זאת, תיעבו את מלתוס. מרקס ואנגלס כינו אותו 'כתם על המין האנושי'… אולם אחרי מלחמת העולם השניה ההחליפו המאלתוסיאנים צד והפכו לתנועת שמאל פוליטית שקיבלה צורה של סביבתנות, בעוד האנטי מאלתוסיאנים מצאו להם ביטוי בימין הפוליטי" (עמ' 289).

שלנברגר עוקב אחר גרסאות מודרניות של הויכוח במאה ה-20, אך מתעלם מעוצמת ההתנגדות למדיניות רווחה בימין הפוליטי כמו גם מהדיעה בחוגים אלה לפיה 'אין טעם להילחם בעוני'. עם זאת מעניינת האזהרה שלו כיצד רעיונות ניאו-מאלתוסיאנים של הגבלת ילודה זוכים לתמיכה דווקא בקרב פעילי סביבה.

האזהרה העיקרית שעולה מהספר היא הסיכון בהפיכת התנועה הסביבתית מתנועה הנסמכת על מדע לכת אפוקליפטית בעלת דימויי טוב ורע מוחלטים, ההיפך הגמור מחשיבה אקולוגית. "אנו צריכים, אם כן, להתקדם מעבר לשכלתנות ולאמץ מחדש את ההומניזם, המאשר את ייחודו של המין האנושי, אל מול סביבתנים מלתוסיאניים אפוקליפטיים המוקיעים את הציוויליזציה והאנושות עצמה" (עמ' 336).

"הסביבתנות היא הדת החילונית השלטת היום בקרב האליטה המשכילה של המעמד הבינוני גבוה ברוב המדינות המפותחות ובמדינות מתפתחות רבות" (עמ' 323), מאשים שלנברגר ומסביר כי "היא מספקת  סיפור חדש על התכלית של המין האנושי ושלנו כפרטים. היא מסמנת טובים ורעים, גיבורים ונבלים והיא עושה זאת בשפת המדע".

הפגנת פעילי סביבה מול בית ראש הממשלה בקיסריה, במחאה על מדיניות האנרגיה של ישראל. (צילום: שומרי הבית)

"דת האקלים" יצרה לעצמה גם "אסכטולוגיה" לפיה יש לאנושות נקודת אל חזור ספציפית בה עליה לצמצם פליטות מתחת לכמות מסויימת אחרת תבוא אפוקליפסה. שלנברגר מציין כי אין ביסוס מדעי לנקודת אל חזור ספציפית. למעשה, כל הזמן נחצות עוד ועוד נקודות אל-חזור שפירושן הוא החמרה מדורגת בתחממות הגלובלית, אך סימון אחת מהן (שנת 2030) כבעלת משקל מאגי היא יותר טריק של יחסי ציבור מאשר אמת מדעית.

שלנברגר טוען בצדק שמדענים לא באמת מבטיחים הכחדה המונית בעקבות שינוי האקלים, אך מבצע תמרון מלאכותי כדי לייצר את הרושם השגוי שהמדענים סבורים ששום הכחדה לא תהיה. בשונה מהגות דתית, כתיבה מדעית באמת נמנעת מתיאור חד משמעי של מה שצפוי ועוסקת במונחים כמו תחזיות, סבירויות, אפשרויות ודרכי מניעה.

התנועה הסביבתית נמצאת בתווך שבין מדע, אתיקה ופוליטיקה. מקום שיש בו פוטנציאל גדול מאוד לשגיאות, חלקן מסוכנות, בדרך למטרה של שיפור מצב האנושות. תוך אצטלה של תיקון, שלנברגר משתמש בשגיאות ממשיות שהוא מוצא ביחד עם נתונים שנויים במחלוקת כדי לבצע מהלך שבמהותו הוא מהלך של הכפשה.

שמאלני בשירות האידיאולגיה השמרנית

מהדורתו העברית של הספר של שלנברגר תורגמה ויצאה לאור בהוצאת סלע-מאיר, העוסקת ביבוא המחשבה השמרנית ימנית מארצות הברית לישראל. בין היתר מקדמת סלע-מאיר את הגותה של איאן ראנד, פילוסופית שדגלה במוצהר באנוכיות כתפיסת עולם וקרובה מאוד בדיעותיה לכומר תומאס מאלתוס והרבה פחות למייקל שלנברגר.

את ההקדמה העברית לספר כתב פרופסור יונתן דובי, מרצה בכיר במחקלה לכימיה באוניברסיטת בן גוריון ומייסד "הפורום לרציונליות סביבתית". למרות שאיננו מדען אקלים, הוא טען כי משבר האקלים הוא "בעיה שכלל לא ברור שהיא קיימת" בדיון בינואר השנה בועדת הכלכלה בכנסת.

אפילו התרגום של שם הספר Apocalypse Never: Why Environmental Alarmism Hurts Us All באנגלית לא זכה לתרגום מתון ונאמן למקור כמו "מדוע מפחידנות סביבתית פוגעת בכולנו" אלא זכה ל"שדרוג" המכליל הבא: "כיצד הירוקים מנציחים עוני ופוגעים בכולנו".

ניתן לשער שהסיבה ל"גיור" של שלנברגר דרך הוצאת הספרים של הימין העמוק בישראל היא הרצון לבלום התפתחות של תפיסות שמאל חברתי סביבתי בישראל. אמנם, אין בישראל כיום כח פוליטי משמעותי כזה, אך זה מתאים למגמת יבוא הרעיונות שניכרת ברוב ספרי ההוצאה.

כשבוחנים את ההתפתחות האידיאולוגית והפוליטית בארצות הברית, ההקשר נעשה ברור יותר. שם החיבור בין שמאל כלכלי לתנועות סביבה מהווה כח פוליטי של ממש. התכניות הכלכליות של ממשל ביידן לדוגמא מבטאות מדיניות שמאל מובהקת וחריגה בנוף של השקעות מדינה גדולות, הגדלת המיסוי וחידוש מעניין בדמות תמיכה מאסיבית באנרגיות מתחדשות.

נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן. "התכנית שלי תייצר את הכלכלה החדשנית והעמידה ביותר בעולם" (צילום: AP Photo/Patrick Semansky)

מאחר ובישראל החיבור הזה לא קיים ככח פוליטי משמעותי, גם הכחשת האקלים של הימין העמוק, היא לכל היותר "הכחשה פונקציונלית". כלומר, מטרתה האידיאולוגית איננה לשכנע את הציבור שאין התחממות גלובלית, אלא למנוע דמוקרטיזציה של הכלכלה באמצעות חיזוק כוחה של המדינה על חשבון מנגנון השוק.

לקחים אפשריים לתנועה הסביבתית בישראל

ניתוח טכני וכלכלי שנעשה בשנה שעברה במכון השל, מצא כי גמילת משק האנרגיה הישראלי מנפט ופחם ומעבר לאנרגיות מתחדשות בהיקף של 95%, ו-5% חשמל מגז עשוי להיות משתלם כלכלית, אך לא בהרבה לעומת המגמה הקיימת.

ממצאים אלו עשויים להפתיע חלק מפעילי הסביבה בישראל הבטוחים כי ישנו קשר מושחת בין בעלי הון המרוויחים מדלקים פוסיליים לבין פוליטיקאים, ורק הוא מונע במכוון מעבר אפשרי וזריז לאנרגיות מתחדשות, נקיות וזולות. המציאות איננה כה חד משמעית.

קריאה בספר של שלנברגר, מלבד היותה תרגול טוב ברטוריקה,  מעוררת מחשבה על מספר דברי ביקורת ענייניים על הגישה הסביבתית שכדאי להתייחס אליהם בכובד ראש. בסיכומו של דבר, לא מדובר בספר טוב במיוחד, או במקור סמכות משמעותי, אבל כן מדובר בספר מעניין.

חוויותיו האישיות בקונגו ותיאוריו את דילמות הפיתוח האנושי מול שימור הטבע במדינה; טענותיו בעד האנרגיה גרעינית כמקור בטוח זול ונטול גזי חממה; תיאוריו של הנזק העצום שגרמה בהלה מוגזמת מאסונות גרעיניים בצ'רנוביל ובפוקושימה; אזהרותיו כנגד הפחדות אפוקליפטיות מוגזמות כחלק מ'בהלת אקלים' ובחינתו את מקורות האנרגיה לפי צפיפות אנרגטית הן מעניינות ומעשירות.

למרות שזירתם כערימה של עובדות בשילוב טיעונים לא מדוייקים ואנקדוטליים פעילי ופעילות  סביבה ישראלים יכולים להפיק מהספר לקחים חשובים לזירה המקומית והנה כמה מהם:

  • לא נכון לטעון שמיליארדים ימותו ממשבר האקלים ללא ביסוס מדעי לכך ואין תועלת רבה בהכרזה 'מצב חירום אקלימי' כאשר המשבר עצמו אינו מתרחש במהירות וצעדי חירום זריזים לא מסוגלים לבלום אותו.
  • אין טעם להתנגדות עקרונית שממוקדת במקור אנרגיה מסויים כמו גז, במידה והתוצאה המעשית תהיה שימוש מוגבר או ממושך יותר בדלקים גרועים יותר כמו מזוט וסולר.
  • מיצוי הפוטנציאל לייצור חשמל סולארי מגגות לא זול ואיננו יכול להסתמך רק על כוחות השוק, אלא מחייב מעורבות דרמטית של המדינה ברגולציה, בתקצוב ובתשתיות אגירת אנרגיה.
  • את הטיעון הישראלי בעד אנרגיות מתחדשות כדאי להשעין על טיעונים הקשורים בפיתוח אנושי מקומי ממשי – שיפור ישיר בבריאות הציבור ויצירת משרות בשכר בינוני וגבוה.
  • היענות ישראלית לדרישה למעבר מלא ומואץ לאנרגיות מתחדשות לא תמנע מהישראלים את נזקי משבר האקלים, אך עלולה לפגוע במגוון הביולוגי העולמי, שישראל דווקא התברכה בחלק עשיר ממנו.
  • ראוי לטפל בנזקי משבר האקלים בישראל באמצעות הגברת החוסן הפיסי, החברתי והכלכלי. זה מחייב פחות כח לשוק ויותר כח לקהילות, לרשויות מקומיות ולמדינה.
  • כשם שיש פלח באוכלוסיה שצורך אנרגיה בשפע ובזבוז, איכות חייו של פלח אחר נפגעת בשל דלות ועוני אנרגטי. מי שחי בעזרת חשמל דל ומקומי, נוטה בדרך כלל להעדיף שפע אנרגיה, גם אם איננה נקיה.
  • מעבר אנרגטי חייב להיות גם מעבר הוגן כלפי עובדים, אחרת יש סיכוי שיצור עוד עוני.

 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
תגובות

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!