הקרב על רגולציית הקריפטו הולך ומתחמם, ותעשיית הקריפטו מתארגנת באמצעות שכירת צבא לוביסטים גדול. הפרויקט לשקיפות טכנולוגית דיווח על 240 מקרים שבהם בכירים ואנשי צוות בבית הלבן, בקונגרס, בסוכנויות רגולציה פדרליות ומנהלי קמפיינים פוליטיים בולטים נשכרו על ידי גורמים מסחריים שעוסקים בכלכלת הקריפטו, או שעברו ממנה לעמדות הפוליטיות הבכירות.
לפי הדו"ח של הארגון, "אורוות הלוביסטים" של התעשייה כוללת כעת לפחות שני ראשי רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC) לשעבר, שני ראשי ועדת הסחר בחוזים עתידיים על סחורות (CFTC), ויו"ר אחד לשעבר של ועדת הפיננסים של הסנאט.
המעברים קורים גם בכיוון ההפוך: לפחות חמישה בכירים לשעבר במיזם הקריפטו סירקל עברו לעבוד בפדרל רזרב בבוסטון, בזמן שהחברה ממתינה לתשובת הבנק לגבי מתן רישיון בנקאי. ארבעה מנהלים בסירקל השתתפו בכתיבתו של נייר עמדה של הבנק לגבי הקוד שדרכו יהיה ניתן להנפיק בעתיד דולר דיגיטלי.
בארגון סבורים שהסיכונים לתעשיית הקריפטו נובעים מהמאפיינים היסודיים של כלכלה פרועה זו: היכולת לסכן את יציבות הכלכלה הגלובלית, להכשיר מעשי פשע פיננסי ולמחוק לחלוטין את כספי המשקיעים, תוך צריכת אנרגיה עצומה.
אלא שהבינג' של העסקת רגולטורים לשעבר ושילוב מנהלים בחברות קריפטו בגופי הרגולציה נועד למגן את התעשייה מפני רגולציה משמעותית, או מאיסורים גורפים, כפי שהנהיגה סין.
לפני כשבועיים הוציא ארגון "הדלת המסתובבת" דו"ח שמתריע מפני ניגודי אינטרסים אלו, ביחס לצו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן לקידום רגולציה על כלכלת הקריפטו.
הכלכלן הבולט מעידן קלינטון, לארי סאמרס, נמצא בדירקטוריון של חברת הקריפטו בלוק. ראש ה-SEC לשעבר, מארי ג'ו ווייט, מועסקת כיום על ידי חברת הקריפטו ריפל, ומגנה עליה בהליכי החקירה מטעם ה-SEC, והיא אחת מ-20 בכירים לשעבר בזרועות הממשל השונות המועסקות על ידי החברה.
דוגמה בולטת נוספת היא סם בנקמן פריד, מבעלי זירת המסחר בקריפטו FTX, שתרם 5 מיליון דולר לארגון שתמך בבחירת ביידן לנשיאות, מה שממקם אותו כאחד התורמים הפרטיים הגדולים לנשיא. במקביל, הוא מעסיק ב-FTX את מארק ווטג'ן, לשעבר יו"ר ה-CFTC, בחזית אסטרטגיית הרגולציה של החברה מול ה-SEC וה-CFTC.
לפי הארגון, המאמץ הרגולטורי האמריקאי להסדרת הקריפטו נעשה בלי שמישהו מצא ערך משמעותי בכלכלת הקריפטו: "אף שהיא קיימת יותר מעשור, תעשיית הקריפטו לא הצליחה להציע מוצרים בעלי ערך, למעט לשם ספקולציה פיננסית והתחמקות מציות לחוקים הפיננסיים".
בארגון הוסיפו שהונאות של "מסחר מכובס", "משיכת שטיח" ואחרות, שאסורות בשווקים פיננסיים רגילים, נוכחות באופן בולט בכלכלת הקריפטו, ואף מתבצעות בגלוי. במקביל, הפריצות הרבות לגניבת נכסי קריפטו, מגבילות לדעתם את היכולת של הקריפטו להציע שירות פיננסי משמעותי כלשהו לציבור.
בנקאים ובנקים מרכזיים ברוב המדינות מציעים להציב דרישות מחמירות לכלכלת הקריפטו, ואילו תעשיית חברות הקריפטו מפעילה אסטרטגיה בת שלושה ענפים:
- שכירת רגולטורים בכירים לשעבר כדי להקשות על רגולטורים פיננסיים להשפיע באופן ישיר.
- רכישת השפעה על דרגים פוליטיים באמצעות תרומות והעסקת מתווכים ולוביסטים בעלי ניסיון פוליטי, כדי להצר את צעדי הרגולטורים הפיננסיים כלפי קריפטו באמצעות השפעה על חקיקה והחלטות ממשלה.
- השפעה רכה על דרגים זוטרים ודרגי ביניים אצל רגולטורים פיננסיים, מפני שאי אפשר לזנק במהירות מהעסקה בחברות קריפטו לדרג הבכיר במוסדות אלו.
האיחוד האירופי מתמקם בין סין לבין בריטניה וארצות הברית
ההיסטוריון והכלכלן האמריקאי אדם טוז פרסם החודש ניתוח מעמיק של העימותים מאחורי הקלעים לגבי הסדרת כלכלת הקריפטו ברחבי העולם המערבי. לדבריו, הנושא לא מוכרע מראש, אבל יש סימנים למגמות שונות בעולם המערבי.
בבריטניה, הממשלה הצהירה על רצונה להפוך את לונדון למקום מרכזי לתעשיית הקריפטו, ומשרד האוצר פנה למטבעה הממשלתית להנפיק NFT – אסימון דיגיטלי שנסחר בזירות קריפטו.
גם הצו הנשיאותי של ביידן נוקט לשון שמניחה שצריך להיות עתיד לתעשיית הקריפטו בארצות הברית, תוך שימוש במונח "חדשנות אחראית", כדי להדגיש שלא מדובר ב"סגירת דלת" לתעשייה.
עם זאת, גם בארצות הברית וגם בבריטניה ננקטת גישה של חובת רישום רגולטורי, שיכולה להפוך ל"מלכודת דבש" – הרישום הראשוני מאפשר פעילות במסגרת החוק, גם כשהחוק עצמו עדיין רך מאוד ודל, אבל יכול בהמשך להפוך לנשכני.
לעומתן, האיחוד האירופי נוקט כבר כמה שנים רגולציה הולכת ומעמיקה לגבי סוגים שונים של נכסי קריפטו והרשות להנפיק, לסחור ולבצע כרייה שלהם.
חברי פרלמנט האיחוד הציעו לאסור בחוק על סחר במטבעות הבנויים מטבעם לבזבוז אנרגיה עצום, שמהווים כיום 80%-90% מכלל השוק, כולל שני המטבעות הכי פופולריים, ביטקוין ואת'ר. בהיעדר שיח ציבורי נרחב במדינות האיחוד על הנושא, מאמץ לוביסטי של התעשייה הצליח לטרפד סעיף חקיקה זה ברגע האחרון, אבל בכוונת המחוקקים מסיעת "הירוקים" למצוא דרכים נוספות להעלות אותה לדיון.
באופן כללי, האיחוד האירופי מחויב לאסטרטגיית מעבר לאנרגיה ירוקה שאפתנית הרבה יותר מבריטניה וארצות הברית, מה ששם אותו במסלול התנגשות ישיר עם כלכלת הקריפטו, שמבוססת כיום על השמדת כל כמות אנרגיה שתוכל לשים עליה ידיים, כמו גם הכבדה משמעותית של זיהום האוויר ופליטת גזי החממה, תוך הצלת תחנות כוח מזהמות במיוחד מסגירה בשל חוסר כדאיות כלכלית.
צריכת האנרגיה הייתה גם הסיבה המרכזית לאכיפה האגרסיבית של סין נגד כורי הקריפטו במדינה ונגד הסוחרים במטבעות הללו. בכך, סין פינתה כושר ייצור חשמל של 8 ג'יגה-ואט (בערך כמו בלגיה כולה) ואפשרה למתן את השלכות משבר האנרגיה העולמי שכבר החל להסתמן באופק בספטמבר 2021, אז הוטל האיסור להפעיל חוות כרייה לביטקוין.
מצרים, אלג'יר, מרוקו, בוליביה, בנגלדש ונפאל קבעו גם הן הגבלות משמעותיות על פעילות קריפטו במדינה. איראן נמצאת במלכוד, משום שהקריפטו מסייע לה לעקוף סנקציות בינלאומיות, אבל גם מכביד מאוד על רשת החשמל השברירית במדינה.
הונאות מס משמעותיות בקריפטו נתפסו גם בישראל, אבל התופעה לא גרמה לרגולטורים לנקיטת עמדות ברורות בנושא, כשהמגמה העיקרית דומה לבריטניה וארצות הברית, והיא הכלת הקריפטו, למרות נזקיו הרבים.
הגבלות מתונות יותר, שנוגעות לאיסורי אחזקה של בנקים בנכסי קריפטו, הוטלו בניגריה, נמיביה, קולומביה, אקוודור, סעודיה, ירדן, טורקיה, איראן, אינדונזיה, וייטנאם ורוסיה.
החוקר האמריקני דייב טרוי, שמתמחה בדיסאינפורמציה ופשיזם, העלה את התיאוריה שלפיה המדיניות התקיפה של סין ורוסיה לפיקוח על נכסי קריפטו בקרב אזרחיהן, מגיעה מתוך ההבנה שמטבעות קריפטו הם מעין נשק שיכול לזרוע כאוס כלכלי ככל שהשימוש בו יגבר.
טרוי מוסיף שרוסיה סבלה בשנות ה-90 וה-2000 המוקדמות מנזק כלכלי משמעותי בשל הונאת פירמידה על בסיס "מטבע" בשם MMM שפיתח אדם בשם סרגיי מברודי, בעקבות דה-רגולציה כלכלית משמעותית אחרי נפילת ברית המועצות.
10-5 מיליון רוסים הפסידו את כל הונם בהונאה זו. הלקח הרוסי, לפי טרוי, הוא לאפשר למערב למלכד את עצמו באמצעות מטבעות קריפטו, תוך יצירת כלים פיננסיים אחרים לפיקוח על קריפטו בתוך רוסיה בשליטת המדינה, תוך הפקת רווח פיננסי ש"יישאב" מאזרחי מדינות המערב.
