בימים הראשונים של המגפה העולמית, היה נדמה שלענן הכבד של הקורונה יש לפחות שוליים כסופים: הכבישים הריקים בשל הגבלות התנועה והמפעלים המושבתים בשל סגירת המשק הביאו לירידה בזיהום האוויר ברבות מערי העולם. אחד האסונות הבריאותיים הקשים בהיסטוריה המודרנית הסתמן כמועיל להתמודדות עם האתגר העולמי הבוער ביותר של זמננו – משבר האקלים.

עד שהסתיימה 2020, כבר היה ברור שהתקוות האלו היו תקוות שווא. הירידה בזיהום העולמי בתקופת הקורונה היתה זניחה. אבל האם לקחי המגפה, והכלים שפיתחו ממשלות העולם על מנת להתמודד איתה, עשויים להביא תועלת להתמודדות עם משבר האקלים?

רוני ארז. "מתוך המשבר הזה אפשר לקבל החלטות גדולות, שישפיעו גם על המאבק במשבר האקלים" (צילום: אלבום: אלבום פרטי)

רוני ארז (36), מנכ"לית משותפת של מרכז השל לקיימות, טוענת ש"ההתמודדות עם הקורונה היתה באווירה של חירום, כמו גבס על רגל שבורה. באופן טבעי", היא אומרת, "אנחנו רוצים לחזור למקום בו היינו לפני המגפה. אבל אם נשכיל להבין מתוך המשבר הזה שאפשר לקבל החלטות גדולות, להשפיע באופן רחב על החיים של בני אדם, אז נוכל לעשות בהדרגה ובכלים דמוקרטיים שינוי עומק רחב שיתרום גם למאבק במשבר האקלים".

זו אינה שאלה עקרונית בלבד. דוח שפרסמה "המנהלת להיערכות לשינוי האקלים" לרגל יום כדור הארץ החל היום (חמישי) מגדיר את משבר האקלים כ"איום אסטרטגי על ישראל". בהיעדר שינוי משמעותי, האקלים באזורנו עתיד להפוך חם, יבש וקיצוני יותר, עם שיאי טמפרטורות לצד גשמי זלעפות והצפות. השינויים האלו כבר גבו חיי אדם בארץ, ועשויות להיות להם גם השלכות כלכליות וגיאו-פוליטיות משמעותיות.

מרכז השל, "המכון הישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית", מגדיר את הקשר בין סוגיות של צדק חברתי, לכידות חברתית ודמוקרטיה לבין נושאים סביבתיים ואקלימיים, כליבת החזון שלו. מבחינת אנשי המכון, מגפת הקורונה היא אישוש לדחיפות שבהתאמת המערכות החברתיות-כלכליות בארץ ובעולם לאתגרי התקופה, ובראשם משבר האקלים.

הסכנה התחדדה

בהקשר זה, ד"ר דיוויד דוניץ (64), ראש תחום אקלים במרכז, אופטימי פחות מארז. "ברור שאפשר לראות בסיפור הקורונה הזה את חצי הכוס המלאה", הוא מסביר. "אפשר לראות התגייסות עולמית. שיתופי פעולה בינלאומיים. אפשר לראות את ההישגים המדעיים, והצורך להקשיב למדענים הוא נכון מאוד גם בהקשר של משבר האקלים. בשני המקרים יש קבוצות שחושבות שאפשר להתכחש למדע, ונדמה לי שהסכנה בכך מאוד התחדדה אצל מקבלי ההחלטות".

ד"ר דיוויד דוניץ. "משבר האקלים מסובך פי כמה וכמה ממשבר הקורונה" (צילום: אלבום פרטי)

"אבל", הוא מזהיר, "מה שאנחנו יודעים זה שמשבר האקלים מסובך פי כמה וכמה ממשבר הקורונה. למדנו שלא היינו מוכנים למגפה עולמית – אבל למשבר האקלים אנחנו בוודאי לא מוכנים. מה שראינו בקורונה לא מבשר טובות ביחס למשבר האקלים, ואחד ההיבטים המרכזיים שבזה הוא חוסר האמון במוסדות השלטון, שרק גבר. האמון הכרחי לדמוקרטיה, ולהתמודדות דמוקרטית עם משבר האקלים. בלי אמון בממשלה ובצעדים שהיא מובילה אנחנו בצרות".

התחושה שהמדע ניצח את הקורונה, עלולה להחריף סכנה נוספת בהקשר של משבר האקלים. דוניץ מתייחס לזה כ"אופטימיזם טכנולוגי, שהוא הדחקה של משבר האקלים". האמונה שהמדע והטכנולוגיה כבר ימצאו פתרון לבעיה.

לדבריו, "עובדים היום על טכנולוגיות ללכידת פחמן מהאטמוספירה ויש מי שחושב שזה פותר אותנו מהצורך לשנות את ההתנהלות, אבל זה לא מתקרב לשום קנה מידה של מה שנדרש כדי להתמודד עם המצב שהבאנו את עצמנו אליו. לחשוב שיהיה פתרון קסם זו אשליה מסוכנת. הדרך היחידה לטפל בבעיית האקלים היא הפחתת פליטות".

מהקורונה למשבר האקלים, דרך הכלכלה

ארז ודוניץ מסכימים שהקורונה היא כמו חזרה גנרלית לקראת ההתמודדות עם משבר האקלים. אפשר בוודאי ללמוד ממנה – אבל צריך לעשות את זה מהר. המפתח, לדבריהם, טמון לא רק בחשיבה על ניהול משברים אלא גם, ואולי בעיקר, בבחינה מחודשת של יסודות הכלכלה העולמית ושל תפקידן של ממשלות בניווט הכלכלה והחברה. השיח הכלכלי הוא גם אחד התחומים בהם מצטלבות לדבריהם ההתמודדות עם מגפת הקורונה ועם משבר האקלים.

מה עשתה הקורונה לשיח הכלכלי בעולם?
"הקורונה הכניסה אותנו באיזשהו מקום לטראומה, אבל מה שקרה בקורונה מוכיח את מה שאנחנו אומרים כבר שנים", אומר דוניץ. "זה לא נעים להיות צודק בזה, אבל זה שמשבר גלובלי יכול להתרחש ולעצור את הכלכלה, לשבש לנו את החיים, זה התזה הסביבתית שאנחנו מדברים עליה כבר עשרים שנים. וירוס נבזי הצליח לעשות את זה.

"אפילו ממשלות שמרניות כבר עושות שימוש בכלים שפעם לא היינו מעלים על הדעת כמו החל"ת והשקעה ממשלתית נרחבת. זה ילך ויגבר, וזה מוכיח שאפשר בהחלט לצאת מהקופסא המקובעת של ההנחות הכלכליות"

"המשבר מראה לנו שהנחות המוצא של הקפיטליזם הניאוליברלי, שהיו מקובלות בעשורים האחרונים, הולכות וקורסות. אפילו ממשלות שמרניות כבר עושות שימוש בכלים שפעם לא היינו מעלים על הדעת כמו החל"ת והשקעה ממשלתית נרחבת. זה ילך ויגבר, וזה מוכיח שאפשר בהחלט לצאת מהקופסא המקובעת של ההנחות הכלכליות".

הוא מתייחס לסכומי הענק שהזרימו ממשלות העולם לכלכלה כדי לחלץ את מדינותיהן מהמשבר, ולקולות שנשמעים יותר ויותר, הקוראים להמשך מדיניות תקציבית מרחיבה כדי לממן תכניות השקעה עצומות במעבר לתשתיות של אנרגיה ירוקה. התכניות האלו מכוונות במוצהר להשיג שני יעדים במכה אחת: גם להוציא את הכלכלה העולמית מהמשבר, וגם להתחיל תהליך חסר תקדים של הפחתת פליטות הפחמן.

ברור שיש מי שקוראים לשינוי בגישה הכלכלית. וברור שממשלות הוציאו סכומים גדולים למאבק במשבר. אבל יש באמת דוגמאות להצדקת ההוצאות על הקורונה מתוך היגיון כלכלי חדש, שקשור במשבר האקלים?
"האמריקאים שמו לעצמם למטרה לבנות בחזרה טוב יותר", אומרת ארז. "הממשל החדש הכניס הרבה מאד פעולות להתמודדות עם משבר האקלים אל תוך התכניות הכלכליות שהציג בעקבות משבר הקורונה. גם הגרין ניו דיל האירופאי כבר יוצא לפועל. עושים עבודה לקראת איפוס פליטות של פחמן דו-חמצני. ניכר שיש בחלקים מהעולם ניצול ההזדמנות לחשיבה מחדש על הנושא הזה".

נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, חותם על תכנית ההשקעות הירוקות. "עושה שימוש בכל הכלים האפשריים כדי לייצר תשתיות של אנרגיה מתחדשת" (צילום: AP Photo/Evan Vucci).

"לביידן קראו בלעג סליפי ג'ו, אבל הוא ממש לא ישנוני" אומר דוניץ. "הוא עושה שימוש בכל הכלים האפשריים, הרבה יותר מאובמה וכל קודמיו, כדי לייצר תשתיות של אנרגיה מתחדשת. זה באמת גרין ניו דיל, כמו בשנות ה-30 אחרי השפל הגדול. עם דגש על יצירת מקומות עבודה והתמודדות עם שינוי אקלים באופן מאד שאפתני. הרעיון הזה של לבנות בחזרה טוב יותר ושיווני יותר הופך להיות מרכזי בהרבה בעולם".

ישראל מתעוררת, אבל לאט

הנשיא האמריקאי אכן הפתיע. טרם השבעתו, רבים העריכו שכניסתו לבית הלבן תווה חזרה למדיניות ההססנית של ממשל אובמה, במקרה הטוב. בפועל, מדובר בתכנית שאפתנית שכוללת השקעה של טריליוני דולרים ביצירת תשתיות של אנרגיה מתחדשת לצד מקומות עבודה בשכר גבוה. בפסגת האקלים לציון יום כדור הארץ, צפוי ביידן להכריז על יעד של הפחתת פליטות הפחמן בארה"ב ב-50% עד 2030. בישראל, לעומת זאת, למעט אזכור קטן בהצעת החוק ליציאה מהמשבר שנוסחה על ידי בנק ישראל, השקעה באנרגיה ירוקה כלל אינה על הפרק.

בארץ אין גרין ניו דיל על השולחן. את מזהים בכל זאת בישראל תזוזה של השיח הכלכלי הקשור באקלים בעקבות ההתמודדות עם הקורונה?
"בתחילת המשבר, כשעוד היו פחות מ-100 חולים מאומתים בארץ, עשינו במרכז השל סמינר מקוון" מספרת ארז. "הזמנו את הכלכלן פרופ' דניאל גוטליב, שהיה אז סמנכ"ל מחקר ותכנון בביטוח הלאומי. המטרה הייתה לדבר על כלים כלכליים להתמודדות עם משברים עולמיים. חשבנו על החל"ת שהשתמשו בו בארץ, ועל הרעיון של הכנסה בסיסית מובטחת, שהשיח סביבו הפך להיות הראה יותר ריאלי סביב הקורונה. שאלנו אם אפשר להשתמש בהם גם ביחס למשבר האקלים.

"פרופ' גוטליב אמר אז בכל הכנות המקצועית שלו, שלדעתו ההיתכנות של זה היא מאד נמוכה. שיהיו עם זה הרבה בעיות. למחרת הוא התקשר ואמר שהוא חשב על זה שוב, והוא מעוניין להבין את זה יותר לעומק. הוא והציע לשבת ביחד לכתוב מאמר בנושא. אז נכון שחל"ת זה פתרון בעייתי, וחבל שאנשים לא יעבדו ולא ינצלו את הכוח והיצירתיות שלהם. אבל הדוגמה הזו מראה שכלים שנחשבו עד לא מזמן טאבו, הופכים להיות חלופות הרבה יותר לגיטימיות גם כאן".

ויש בארץ כוחות שיודעים לנצל את המומנטום הזה, שיכולים להשפיע על מדיניות?
"התנועה הסביבתית הגישה תכנית שיקום ירוקה. ב'חיים בסביבה', ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים בישראל, כתבו מסמך מצוין על שיקום ירוק. במערכת הבחירות האחרונה תחום האקלים היה יותר נוכח מאשר בבחירות שקדמו. גם היה מאמץ תנועתי של מטה בוחרים ירוק להגיע לכמה שיותר אנשים. כבר קיבלנו פניות מחברי כנסת שביקשו לגבש דעה בנושא של תכניות שיקום סביבתיות. אז נכון שזה לא דומיננטי כמו בארה"ב ואירופה, אבל אני מרגישה שיש התעוררות".

"אין לנו את הפריבילגיה לתת לזה לקרות בקצב של הפוליטיקה הישראלית –  חלון ההזדמנויות למניעת זעזוע מוחלט של המערכת האקלימית הוא בין 5 ל-10 שנים"

"יום כדור הארץ שנוסד בארה"ב ב-1970 היה העילה לייסוד הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, ה-EPA" מוסיף דוניץ. "אצלנו המשרד להגנת הסביבה נוסד ב-1989. יש בארץ התאקלמות איטית, ואנחנו נמצאים לפחות עשור אחורה במובן הזה. יש התעניינות, אבל זה לא נכנס בשום שיקול קואליציוני, זה לא ממליך או מוריד אף מועמד. זה לא עניין מרכזי בפוליטיקה הישראלית. אולי עוד 20 שנה זה יהיה, אבל בנושא האקלים אין לנו 20 שנה. אין לנו את הפריבילגיה לתת לזה לקרות בקצב של הפוליטיקה הישראלית –  חלון ההזדמנויות למניעת זעזוע מוחלט של המערכת האקלימית הוא בין 5 ל-10 שנים לאיפוס פחמן רדיקלי.

"אמנם ישראל היא לא שחקנית משמעותית בפליטות שלה, אבל יש לנו אחריות לקחת בזה חלק. כך או אחרת נהיה מושפעים מזה. המזרח התיכון הוא אחד האזורים בהם שינוי האקלים צפוי להיות מורגש ביותר. פי 2 מהממוצע העולמי".

פוליטיקה צרה

יכול להיות שחלק מהקושי לקדם את התחום הזה בפוליטיקה הישראלית, הוא שמשבר האקלים נתפס כסוגיה שמעניינת שמאלנים?
"דב חנין מחד"ש היה אחד מחברי הכנסת הפעילים ביותר בתחומי האקלים. הוא היה אומר שהפוליטיקה הישראלית כל כך צרה, שאתה יכול לעשת כמעט כל דבר מלבד התנחלות או פינוי שטחים בלי שזה יתויג כימין או שמאל. אבל הפוליטיקה שלנו הרבה פעמים עיוורת ללא מעט נושאים. גילה גמליאל, כשרה להגנת הסביבה ממפלגת הליכוד, דווקא אימצה הרבה יותר את השיח הזה שיש בעולם, אבל השאלה אם ישראל תתחיל לשחק במגרש של הגדולים בתחום הזה עוד פתוחה".

"הנושא של הדימוי השמאלני התפורר מאד בקדנציה של גילה גמליאל" מחזקת ארז. "בסופו של דבר היא הייתה השרה שדיברה באופן הכי שאפתני לגבי משבר האקלים, והיא עשתה הרבה מאד בקדנציה שלה. אני לא חושבת שזה עניין של שמאל וימין יותר.

השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל. "הנושא של הדימוי השמאלני התפורר מאד בקדנציה של גמליאל" (צילום: רפי קוץ/ לע"מ)

"אבל בכל זאת, אנחנו בין המדינות האחרונות שעושות את זה במערב. הצעת חוק האקלים שהוצגה השבוע היא מאמץ כביר, בעיקר של המשרד להגנת הסביבה. הדבר המעודד זה שהחוק מאמץ את עיקרי ההמלצות של מרכז השל בנושא אנרגיות מתחדשות: יעד של 50% אנרגיות מתחדשות עד 2030, וירידה הדרגתית מ-2035 עד לכלכלה מאופסת פחמן, שזה יעדים שאפתניים. לצערי אין בחוק צערי כלים כלכליים, כגון מיסוי או תמרוץ תקציבי. זה חוק אקלים מאוד מתון ביחס למדינות אחרות.

"נכון להיום יש מחויבות להורדות פליטות של 27% עד ל-2030, אבל באופן ריאלי אם לא נגיע ל-50% עד 2030, אנחנו לא נצליח להגיע להורדה של בין 85% ל-100% ב-2050, שזה מה שצריך כדי למנוע התחממות קטסטרופלית. אנחנו לא מתייחסים לנושא הזה באותה החדשנות והיצירתיות שאנחנו מתייחסים לדברים אחרים, כסטארטאפ ניישן".

תשובה מקומית לשאלה עולמית

ארז ודוניץ מצביעים על היבט נוסף, המשותף למגפת הקורונה ולמשבר האקלים: למרות שמדובר באתגרים גלובליים, ההשלכות שלהם, ובמידה לא מבוטלת אסטרטגיית ההתמודדות היעילה ביותר איתם, הן דווקא ברמה המקומית.

"עוד דבר שהקורונה האירה", אומר דוניץ, "זה ההכרח ליצור חוסן אצל בני אדם. חוסן קהילתי, עירוני. הרבה מהפתרונות צריכים להיות נגישים ברמה עירונית או שכונתית. בהרבה מקומות שהייתה בהם התגייסות ראינו שאפשר לעשות דברים נפלאים ולהיבנות מזה כחברה.

תרבות המרפסות במהלך סגרי הקורונה. "בהרבה מקומות שהייתה בהם התגייסות ראינו שאפשר לעשות דברים נפלאים" (צילום: מרים אלסטר/פלאש 90)

"מדינת ניו יורק הציבה יעדי ליטות פחמן הרבה יותר שאפתניים מאשר אלו של הממשל הפדרלי בארה"ב. עד 2040 כל אספקת החשמל שם תהיה ללא פליטות פחמן, ועד 2050 איפוס מוחלט של הפליטות. זה ברמת המדינה, ועיקר היישום של זה הוא מן הסתם בעיר ניו יורק, וזה היה בשעתו בניגוד מוחלט לרוח שנשבה בוושינגטון.

"משברים כאלו תמיד פוגעים יותר בחלשים. זה נכון גם לגבי הקורונה וגם לגבי משבר האקלים. יש פה משהו חשוב שאנחנו צריכים ללמוד, איך אנחנו בונים את רשתות ההגנה לכל האוכלוסיות בישראל".

ואיך עושים את זה באמת?
"בין היתר, צריך ליצור מקומות עבודה ירוקים וצריך להשקיע בהכשרה מקצועית. לעזור לאנשים שהמקצועות שלהם הולכים להשתנות או להיעלם להתכונן לעולם העבודה החדש. חייבים לעדכן את האופן שבו אנחנו עושים את העבודות הקיימות, כמו חקלאות. לקדם חקלאות מקומית של מזון איכותי וגידול מזון מקומי, גם בתוך הערים, וקמפיין לקידום צריכת מזון חסכוני וחכם יותר. בכלל, הסוגיה המקומית כאן היא חשובה.

"מבחינת המדינות הישראלית הדבר הכי דחוף הוא להפסיק לבנות בשטחים הפתוחים. זה גם יעזור למנוע הצפות ויאפשר ליותר מים לחלחל לאקוויפרים. אנחנו ממשיכים לכסות את המדינה בעוד ועוד בטון וזה יתנקם בנו"

"קרן השקעות קהילתית שתאפשר לתושבים לקבל החלטות על השקעות בתשתיות מקומיות, בהדרכת אנשי מקצוע, היא רעיון טוב למשל. אפשר וצריך להשקיע גם בתחבורה ציבורית, שזו השקעה לטווח ארוך, אבל צריך גם פתרונות מידיים יותר כמו שבילי אופניים. אנחנו רואים תכניות שאפתניות מאד ברמת העיר בהרבה מקומות בעולם".

שדרות רוטשילד בתל אביב. "צריך גם פתרונות מידיים יותר כמו שבילי אופניים" (צילום: מרים אלסטר/פלאש 90)

"אני חושבת שאחד הדברים שלמדנו מהקורונה זה את הכוח שיש לערים" אומרת ארז, שניהלה את תחום הקיימות בעיריית חולון לפני שהגיעה למרכז השל. "העיר צריכה להיות מרכזית בזה בגלל הפוטנציאל שיש לה להשפיע על החיים של התושבים שלה. זה מאד רלוונטי גם במשבר האקלים. תכנון עירוני צריך להיות חלק מהתכנית למאבק במשבר האקלים גם בארץ. נטיעות. צל טבעי. צריך לראות את הירוק בישראל כתשתית שצריך להשקיע בה.

"מבחינת המדינות הישראלית, לצד המעבר לאנרגיות מתחדשות, הדבר הכי דחוף הוא להפסיק לבנות בשטחים הפתוחים. זה גם יעזור למנוע הצפות ויאפשר ליותר מים לחלחל לאקוויפרים. אנחנו ממשיכים לכסות את המדינה בעוד ועוד בטון וזה יתנקם בנו".

גינת ירק עירונית. "אחד הדברים שלמדנו מהקורונה זה את הכוח שיש לערים" (צילום: Jose L Vilchez / Shutterstock)

מהדברים של ארז ודוניץ, עולה תחושה חזקה של דחיפות. השינוי התודעתי בארץ ובעולם החל להתרחש, אבל כלל לא בטוח שהוא יצליח לחולל את שינויי המדיניות הנדרשים בטווח זמן הקרוב. וטווח הזמן הקרוב, לטענתם, הוא כל מה שיש לנו על מנת להימנע מקטסטרופה.

משבר הקורונה העולמי רחוק מסיומו. מסלול העניינים המובן מאליו הוא שהאתגר הרפואי המיידי ידחוק מתשומת הלב הציבורית את האתגר האקלימי המורגש הרבה פחות. אם יבחרו מנהיגי העולם לרתום את ההתמודדות עם הקורונה ליצירת פריצת דרך אל עבר עתיד ירוק יותר – זה יהיה רק כיוון שהציבור תבע זאת מהם. זו בהחלט תהיה מורשת אזרחית ראויה לזכרם של מעל 3 מיליון קרבנות המגפה ברחבי העולם ומעל 6,000 מתי הקורונה בישראל.