הפרטת דואר ישראל הושלמה, כך הודיע משרד התקשורת בסוף השבוע. דואר ישראל, ששולטת על יותר ממחצית משוק הדואר הכמותי, שכולל חשבונות, דואר עסקי ודואר שנשלח בתפוצה רחבה, נמכרה בכ-461 מיליון שקלים לקבוצת רכישה בהובלת מילגם. המחיר עורר סימני שאלה, מאחר שהנדל"ן של החברה לבדו שווים כ-640 מיליון שקלים, והיא רשמה רווח של 181 מיליון ש"ח ב-2023. עם החברה יימכר גם בנק הדואר, הבנק עם מספר הסניפים הגדול במדינה.

הרכישה לוותה במחיקת חובות של 500 מיליון שקלים למדינה, וצפויה להתחיל תהליך ייעול שיכלול סגירת סניפים רבים. התהליך כבר החל, אך שר התקשורת שלמה קרעי הגביל אותו במידת מה. "מכירת החברה והפרטה מלאה של השירותים במתכונת הנוכחית משמעה פגיעה קשה בזכויות תושבי ישראל, ובפרט אלו החיים בעוני ותושבי הפריפריה", הזהירו באגודה לזכויות האזרח מוקדם יותר השנה, והסבירו שמדובר גם בפגיעה קשה באזרחים, במיוחד המבוגרים או המוחלשים יותר, שצריכים ללכת ברגל לסניף הקרוב לבתיהם. סניפים אלו עלולים להיסגר ולהתחלף בסניפים רחוקים יותר וצפופים יותר, היות שממילא השירות נפגע והתורים מתארכים. מחירי הדואר עלו בחדות וכלל לא ברור שיירדו בקרוב בעקבות ההפרטה.

הפרטת החברה בוצעה במהירות גבוהה יחסית. רק בתחילת אפריל השנה אישרה הכנסת את הפרטת דואר ישראל, אף שהחברה הציגה מעבר מהפסדיות לרווחיות ב-2023. שבועיים בלבד לאחר מכן הכריזה רשות החברות כי הזוכה במכרז היא קבוצת מילגם. ייתכן שאחת הסיבות להחלטה המהירה היא מיעוט המתעניינים. מתוך כ-11 רוכשות שהתעניינו, רק קבוצות הרכישה מילגם ורמי לוי הביעו עניין רציני, ורמי לוי לא הגישה הצעה נגדית לאחר שהוכרז כי קבוצת מילגם הציעה את ההצעה הגבוהה ביותר בסיבוב הראשון.

דואר ישראל החלה את דרכה עם הקמת המדינה כיחידה במשרד התקשורת שמעבירה את הכנסותיה ישירות למדינה וזקוקה לאישור מהשר לכל שינוי. הדבר הגביל אותה מאוד ביכולת להתגמש ולהשתנות. בשנות ה-80 הוקמה רשות הדואר, מה שאפשר לה לראשונה פעילות עצמאית יותר, וב-2006 הפכה לחברה הממשלתית דואר ישראל בע"מ, כחלק מההחלטה להפריט את שוק הדואר ולפתוח אותו לתחרות. כחלק מאותה תחרות, הוכנסו גם חברות נוספות לתחום הדואר הכמותי, ונקבע כי דואר ישראל לא תוכל לרדת מהתעריף התקני שלה, עד שתרד מתחת ל-50% שליטה בשוק, כדי שהחברות החדשות יוכלו להיות זולות ממנה.

בתוך שנים ספורות נוצרה דואר ישראל כשהיא מצויה מראש בקושי מובנה: מצד אחד היא נמצאת בשוק דועך מלכתחילה, כשידיה קשורות במאבק נגד החברות שאמורות להתחרות בה. מצד שני היא אמורה להשלים מעבר למסחריות לאחר שנים של קיומה כשירות ממשלתי, על סמך הכנסה הולכת ויורדת.

דואר ישראל נדרשת לפעול כחברה למטרת רווח, אף שברשיונה היא מוכרחה לספק שירות שוויוני בכל יישוב בישראל, כשברור שחלק מהשירות מוכרח להיות הפסדי. למרות זאת, אין הבטחה מצד המדינה לכיסוי השירות ההפסדי, מה שתמיד מייצר לחברה אינטרס מובנה לפגוע בשירות.

קשיים אלו ונוספים הובילו את החברה לקשיים כלכליים מתמשכים. גורמים בממשלה ובאוצר מעוניינים להפריטה זה זמן רב, ולפעמים אף שמים לה רגליים ממש.

עוד בממשלה הקודמת הכריזו שר האוצר אביגדור ליברמן ושר התקשורת יועז הנדל על תוכנית להפרטת הדואר. בתחילת 2022 נבחנה הפרטת החברה בממשלה, והחלו לקדמה במשרדי הממשלה. תוכנית הבראה הותנעה בחברה, פוטרו עובדים רבים, נסגרו סניפים והועלו מחירים, מהלכים שפגעו בשירות לציבור אך הצליחו לחלץ את החברה מגירעון.

זאת אף שתוך כדי ההבראה ניסה השר קרעי לפטר את יו"ר החברה, במה שיש שהגדירו כשיבוש, אם לא חבלה של ממש בתוכנית ההבראה. למרות התאוששות החברה, הוחלט בסופו של דבר להוסיף לקדם את ההפרטה. הוגשו עתירות למנוע את הפרטת הדואר במהלך המלחמה, אך הוחלט להתקדם עם ההפרטה.

קרעי טען שהצעד ישפר ויוזיל את השירות לאזרח – אלא שהנתונים דווקא מראים כיוון אחר. ההתעניינות הנמוכה של החברות שחשופות לנתונים מעידה שמדובר בתחום שאין לו עתיד כלכלי, מה שעלול להביא את החברה לידי קריסה. בעידן שבו חלקים גדלים מהציבור אינם זקוקים כלל לשירותי דואר, יש עדיין שירותים חיוניים שרק חברת דואר ישראל מספקת בכל מקום, או מספקת חלופה זולה לשירות פרטי, ובהם שירותי דואר רשום, שחיוניים למגזר העסקי ולנושאים משפטיים, ושירותי בנק הדואר, המשרת יותר מחצי מיליון לקוחות, רבים מהם מאוכלוסיות חלשות, או מוגבלים בבנקים המסחריים.

התחום הצומח של משלוחי חבילות מתקיים בתחרות עם חברות פרטיות, אך גם בתחום זה יש ערך לקיומו של דואר ישראל, משום שרק דואר ישראל מחויבת לחלק חבילות בכל יישוב בארץ, ובדרך כלל במחיר נמוך בהרבה מהמתחרות.

כך, עלולה ההפרטה לגרום לקריסה נוספת של הדואר, וירידה נוספת בשירות לאזרח- שלאחריה, לא ברור מה יקרה. האם הממשלה תחלץ את הדואר שוב? אם כך מה הערך בהפרטה? האם הממשלה תסבסד מכספה את השירות לאזורים והאזרחים שאין להם תחליף?

בסופו של דבר מכירת הדואר הכניסה למדינה 461 מיליון שקלים, ועלתה לה ב-500 מיליון שקלים מחיקת חובות, 640 מיליון שקלים בנדל"ן, חברה שעדיין מכניסה כסף, ואלפי מקומות עבודה של עובדים שיפוטרו; אולם קשה לומר בביטחון שיהיה אפילו תחום אחד שבו היא או האזרחים ירוויחו.