למרות הטבות מובטחות, שמגיעות להיקף של יותר מחצי מיליארד שקלים, רוב המתעניינים ברכישת הדואר, במסגרת תהליך הפרטתו, כבר איבדו עניין ונטשו. החשש: החברה לא תצליח לספק לציבור שירות ראוי ברווחיות ותקרוס בשנים הקרובות.
הדיון שנערך בוועדת הכספים בשבוע שעבר חשף את עומק ההטבות שמוכנה מדינת ישראל להרעיף על רוכש הדואר. תחת הניסוח המפותל "השקעת בעלים בחברה בדרך של המרת הלוואות המדינה להשקעת הון", המדינה מתכוונת לוותר על יותר מ-500 מיליון שקלים, שדואר ישראל חייבת לה. זו רק הטבה אחת מבין כמה, שכוללות ויתור למשקיעים על החובה למלא את קופת חברת הדואר בסכום של מעל 100 מיליון שקלים, הדרוש לה בדחיפות כדי להתייעל – במיכון, אוטומציה וחידוש מכשור מתיישן.
מכלול הפרטים הפיננסיים, כמו גם שווי הנדל"ן העדכני של החברה, גלויים לאנשי העסקים שמתעניינים ברכישה, אך מוסתרים מעיני הציבור. התוצאה עלולה להיות גם מכירה של הדואר מתחת לשוויו, גם פגיעה בציבור, וגם הפקרת חברת הדואר, בסבירות גבוהה, למסלול קריסה ללא כל פתח חילוץ.
עדיין נחוץ: לבנק הדואר כחצי מיליון לקוחות
גם בעידן שבו חלקים הולכים וגדלים מהציבור לא זקוקים כלל לשירותי דואר, יש עדיין שירותים חיוניים שרק חברת דואר ישראל מספקת בכל מקום, או מהווה חלופה זולה לשירות פרטי, ובהם שירותי דואר רשום, שחיוניים למגזר העסקי ולנושאים משפטיים, ושירותי בנק הדואר, המשרת מעל חצי מיליון לקוחות, רבים מהם מאוכלוסיות חלשות, או מוגבלים בבנקים המסחריים.
התחום הצומח של משלוחי חבילות מתקיים באופן תחרותי עם חברות פרטיות, אך גם בתחום זה יש ערך לקיומו של דואר ישראל, משום שרק דואר ישראל מחויבת לחלק חבילות בכל יישוב בארץ, ובדרך כלל במחיר זול משמעותית מהמתחרות.
הטבות מפליגות לרוכשים: לאן נעלמה הצהרת השרים?
בעשורים האחרונים הפריטה המדינה עשרות חברות: נמל אילת ונמל חיפה, חברת חיפה כימיקלים, בתי זיקוק, חברת בזק, חברת אל על, הסדירה את הפרטת ייצור החשמל בהדרגה. בכולן נעשו שגיאות לא קטנות ולעיתים גם הופקו לקחים. כך לדוגמה, בהפרטת נמל חיפה, ידעו הרוכשים שהנמל זקוק להשקעות רבות כדי שיוכל להתחרות בשאר נמלי ישראל ושהמדינה קבעה כי מיליארד שקלים מתמורת ההפרטה תוזרם לקופת הנמל והשאר לקופת המדינה. הזוכים הוכרזו ביולי 2022 תמורת 4.1 מיליארד שקלים והמדינה מבטיחה שלחברה יהיה הון משמעותי כדי לבצע השקעות חיוניות כמו מיכון, שיקוע והתאמה לעולם הספנות העתידי.
שלושה שרים נפגשו ביולי 2023 לדון בהפרטת הדואר: שר האוצר בצלאל סמוטריץ', השר הממונה על רשות החברות, דוד אמסלם, ושר התקשורת שלמה קרעי, האחראי על שירותי הדואר לציבור. כחלק מההחלטות הפגישה, פורסם – כבשורה שיצאה ממנה – כי: "חלק מתקבולי הפרטת הדואר יוזרם בחזרה לחברה לצורכי שיפור השירות, כדי להיטיב עם אזרחי ישראל בכלל ועם הפריפריה בפרט". לבשורה הזו אין זכר במתכונת ההפרטה שקבעה רשות החברות, והוצגה בשבוע שעבר בוועדת הכספים בכנסת.
את הרעיון של חובת השקעה בחברה אפשר לפרש בשתי דרכים הפוכות ולא סותרות: כהטבה למשקיע, שבה חלק מסכום הרכישה חוזר אליו בעקיפין, דרך קופת החברה; או כמגבלה למשקיע, שמחויב להזרים עוד כסף להשקעה בחברה שקנה. בשני המקרים המדינה מבטיחה את העתיד הכלכלי של החברה לכמה שנים קדימה, לאחר ההפרטה, אך על פי חוק, אינה יכולה להזרים לה כסף, כפי שהיא יכולה כיום, באמצעות הליך של השקעת בעלים בחברה ממשלתית. כמובן שקביעת סכום השקעה מחייב כזה משפיעה על הסכום שהרוכשים יציעו עבור החברה.
בדיקת נוסח המכירה המוצע, מראה שהמדינה יותר מודאגת מכך שלא יימצאו רוכשים לדואר ושקופת המדינה לא תתמלא, מאשר דואגת שלחברה יהיה די כסף להמשך דרכה. רשות החברות ציינה כי הוויתור הזה נדרש "לחיזוק מבנה ההון (הון עצמי שלילי של 547 מיליון שקלים נכון לרבעון 3 שנת 2023)".
עוד צוין כי: "מלוא התמורה בגין המניות הנמכרות, שתשולם על ידי הרוכש, תועבר ישירות להכנסות המדינה, ללא מרכיב של השקעה בחברה ('כסף פנימה'). על כן, אנו צופים כי הוויתור על החזר ההלוואה מצד המדינה יקבל ביטוי בתמורת ההפרטה".
ביטול הפיקוח מבטיח התייקרות
במקום חובת השקעה בחברה, המדינה הציגה הטבה אחרת ועצומה לרוכשים: ויתור על חוב של כ-500 מיליון שקלים של דואר ישראל למדינה, לא כולל תשלומי ריבית עתידיים, חוב שנוצר כחלק ממהלך החילוץ האחרון של המדינה את הדואר.
ברשות החברות סבורים כנראה שמדובר ב"משחק סכום אפס". לכאורה, חוב יכול להשפיע על המחיר שיציע הרוכש, בסכום דומה. אך קיימות גם אפשרויות אחרות. למשל, ייתכן שרשות החברות מעריכה שהחברה לעולם לא תצליח להחזיר את החוב, ולכן הדרך היחידה לקבל חלק ממנו לקופת המדינה היא "להציף ערך" בעת המכירה, שתהייה ההזדמנות היחידה שבה ייכנס כסף לקופה. אין ספק שוויתור זה יקל על החברה ביום יום, ויחסוך לה תשלומים למדינה של עשרות מיליוני שקלים בשנה לכל הפחות.
לצד ויתור זה, משרד התקשורת בראשות השר קרעי, אפשר הקלות נרחבות ברישיון הדואר, מה שמסייע לרוכשים על חשבון רמת השירות לציבור. הרישיון החדש אפשר לסגור כבר כ-160 סניפי דואר ויאפשר סגירת סניפים נוספים בעתיד. אמנם השר קרעי בלם את התהליך, אך כול הבלמים יוסרו ברגע שהחברה תופרט.
אישור נוסף שניתן בוועדת הכלכלה, הוא ביטול הפיקוח על תעריפי הדואר – מהלך שאפשר ייקור שלהם בכמעט 50% בשנתיים. תשלום חשבון באמצעות סניף דואר, שבעבר ניתן בחינם, עולה כיום 3 שקלים, ולטענת הדואר, אפילו הייקור הזה לא מכסה את הייקור בעלויות ההפעלה של הדואר, מה שמעיד על התייקרות עתידית על גב הציבור, בעיקר מאוכלוסיות מוחלשות.
אין קופצים: מ-11 מתעניינות נותרו שתיים
כך או כך, תהליך המכירה שהחל ב-11 חברות מתעניינות, המשיך עם 9 קבוצות שהפקידו ערבות, וכעת הצטמצם לשתי מתחרות דומיננטיות בלבד. שתיים מ-11 המתעניינות – דפוס בארי ודיסקונט קפיטל – הומלצו לפסילה על ידי רשות התחרות ופסילתן התקבלה על ידי רשות החברות. שאר הקבוצות פרשו או עומדות לפרוש. לפי כלכליסט, נשארו 2 קבוצות עם פעילות עסקית משיקה, שאולי יכולה להיעזר ברכישת הדואר. אחת היא קבוצת דלק-רמי לוי, שלה נקודות מכירה רבות, שיוכלו לאכלס סניפי דואר זעירים תוך חיסכון נדל"ני. והשנייה היא קבוצת מילגם, ליימן שליסל, שלה פעילות בגביית קנסות ומיסים שיכולה להיעזר בתשתית של הדואר.
לפי פרסום בגלובס, המצב הפיננסי של הדואר מרתיע. אפילו סגירת סניפים ופרישה של מאות עובדים לא תקזז לגמרי תוספות שכר עתידיות. רווחיות הדואר ב-2023, כמו ב-2022, לא נובעת מרווחיות תפעולית, אלא בעיקר מרווחי ריבית, שנשענים על הריבית הגבוהה של בנק ישראל. הדרך להשבחה אפשרית של נכסי הנדל"ן של הדואר רצופה משוכות רגולטוריות וכאלה שבתחום המיסוי.
המצב קשה: בלי הפרטה וגם איתה
מצבה של חברת דואר ישראל הדרדר במשך העשור האחרון. דו"חות מבקר המדינה מעידים שוב ושוב על שירות לקוי ביותר לציבור, ומצבה הפיננסי היה אנוש. החברה עברה מספר תוכניות הבראה בהן המדינה הזרימה לה מיליארדי שקלים במצטבר, רובם שימשו לתשלום פיצויי פרישה לעובדים.
בתוכנית האחרונה בסוף 2022 רוקנה המדינה מהדואר את עיקר נכסי הנדל"ן של החברה. חלק מהשקעת המדינה כולל ויתור על דמי שכירות במבנים שנמכרו, למשך 4 שנים בלבד. כלומר, תוך זמן לא רב, על הדואר יושתו הוצאות נוספות של עשרות מיליוני שקלים בשנה, או שייאלץ לנטוש את המבנים הללו.
על מצבו הכספי הקשה של הדואר העיד בשבוע שעבר בוועדת הכספים, המנכ"ל דוד לרון: "השירות לציבור נפגע כתוצאה מכך שלחברה לא רק שבקושי היה כסף לשלם משכורות, ודאי שלא היה כסף להחליף מסכי מחשב מיושנים", והוא גם הזהיר: "היה וההפרטה לא תושלם בחודשים הקרובים החברה תגיע שוב לחדלות פירעון. המצב של החברה רגיש, עדין ולא המשכי, היא לא ברת קיימא".
במילים אחרות, מדינת ישראל מפקירה את דואר ישראל. ירצה הרוכש להשקיע, ישקיע; ואם לא ירצה, לא ברור מה יקרה. במקרה הגרוע ביותר הוא ייכשל בהפעלת החברה, היא תפשוט רגל ולא יוותר במקומה דבר. עצם קידום הפרטת הדואר, לפני שיש לה אישור חוקי, נועד להפעיל לחץ על וועדת הכספים.
מצד השני, בריחת המתעניינים ברכישה עשויה לתת לחברי הכנסת גיבוי לכך שלא בטוח שיש למהר לאשר את מתכונת ההפרטה הנוכחית. "למעשה, עד רגע זה, מתווה הפרטת הדואר לא אושר כדין", אומר ל'דבר' עו"ד יגאל לוי, לשעבר סמנכ"ל בכיר דואר במשרד התקשורת, "קשה להשתחרר מהתחושה שבמסגרת הריצה של רשות החברות להפריט את חברת דואר ישראל, היא לא "סופרת' את וועדת הכספים".
השעון מתקתק: הזדמנות אחרונה לחברי הכנסת להשפיע
ברשות החברות מתכוונים להשלים את קבלת הצעות המחיר בתחילת מאי, ולקבל החלטה על הזוכה. לפי עו"ד לוי: "הדיונים בוועדת הכספים על הפרטת הדואר, הם ההזדמנות האחרונה של חברי הכנסת להשפיע על השירות לציבור. חברי הכנסת שנזכרו סוף סוף לשאול על טיב השירות ובעיקר על סגירת סניפי הדואר, אינם מודעים לעובדה שהמצב עומד להחמיר לאחר ההפרטה, שכן, המגבלות שהטיל לאחרונה שר התקשורת על סגירת סניפים, מתייחסות רק לתקופה שהחברה בבעלות ממשלתית מלאה".
ח"כ נעמה לזימי (עבודה): "העובדה שהליך הפרטת הדואר מגיע בשלב כה מאוחר לדיון בוועדת כספים היא ביזיון. לא ייתכן שהליך כה הרה גורל, שכולל הפרטה של אחד השירותים החברתיים החשובים, לא יובא לדיון מעמיק בפני חברי הכנסת. לא ייתכן שאנחנו מקבלים פה עובדה מוגמרת ומבקשים שנשמש חותמת גומי לגחמותיו של האוצר.
"הליך ההפרטה מבוצע בצורה רשלנית ופזיזה. ההפרטה כוללת הקלות רבות, כגון אפשרות לסגור סניפים בפריפריה, שיפגעו באופן ישיר באוכלוסיות החלשות ביותר שמשתמשות בשירותי הדואר באופן תדיר. משמעות ההפרטה היא הכבדה קשה על האוכלוסיות המוחלשות, ייקור של שירותים בסיסיים וסגירת סניפים מתוך מניעים כלכליים. זו בושה שהמדינה מסירה את ידיה משירות חברתי בסיסי, שלא יוכל לעמוד בכוחות השוק ולכן צפוי לקרוס לנגד עינינו".
הפרדוקס: איך מפריטים חברה בהתרסקות
הנחת היסוד של העשורים האחרונים היא שניתן לספק שירותי דואר כלל ארציים במתכונת רווחית. הנחה זו היא שאפשרה את הפיכת רשות הדואר מגוף ממשלתי מתוקצב לחברה ממשלתית. למרות הצהרות שונות ברוח זו, איש בדואר ישראל או בגוף ממשלתי אחר האחראי על הדואר, לא הציג לציבור מעולם תוכנית עסקית שמראה היתכנות כזו. להיפך, הנתונים שמשרד התקשורת פרסם רק הראו את התמוטטות פעילות הליבה של הדואר – משלוחי מכתבים שמתחסלים בקצב מהיר, וירידה דרמטית בפעילות הכוללת.
צמיחת תחום החבילות לא מפצה על כך, משום שהוא תחרותי יותר ומבוסס יותר ויותר על תחנות חלוקה, ואינו מצדיק סניפי דואר, מה שהופך את הסניפים להוצאה עם הכנסות מעטות. הדואר הגיע יותר מפעם אחת לסכנת חדלות פירעון.
נוסף על כך, חברת דואר ישראל מחויבת להגיע לכל יישוב בארץ, כולל שירותי קופה – פעילות עתירת כוח אדם. הבנקים, בהשוואה, נמצאים בתהליך משמעותי של סגירת סניפים פרונטליים וצמצום שירותי קופה גם בסניפים שנותרו לפעול. ברור שחלק משמעותי מאספקת שירותי הדואר לציבור אינו כלכלי בשום צורה.
לאורך תהליכי ההבראה והפרטת הדואר, חברי כנסת שמו לב לסוגיית השירות הירוד, בעיקר בפריפריה. ליו"ר ועדת הכלכלה, דוד ביטן (ליכוד) היה רעיון מעניין: אם בנק הדואר מחויב לספק שירות בכל מקום בעוד הבנקים נמנעים מכך, הרי שיש לגבות מהבנקים את ההון הדרוש לסבסוד פעילות זו. אך ביטן לא נאבק על דעתו מול האוצר, והרעיון נותר כאמירה בסיכום ישיבת וועדה ולא הפך להצעת חוק, או לשינוי במתכונת ההפרטה.
במקרים אחרים, המדינה דווקא נרתמת לסבסוד. כך נעשה ברכבת ישראל, שהיא חברה ממשלתית, וכך נעשה בשירותי התחבורה הציבורית באוטובוסים, שמבוצעים על ידי חברות פרטיות.
בשונה מהפרטות של חברות רווחיות, כמו בזק או נמל חיפה, הפרטת דואר ישראל היא הפרטה של חברה על סף התרסקות. מהלך ההפרטה נרקם תחת האשליה שאפשר לחייב את הדואר לספק שירותים מפסידים, מה שמייצר פרדוקס: לרוכש הפרטי יהיה אינטרס מובנה שלא לספק שירות הפסדי ולנסות עד כמה שניתן "לעגל פינות" על גב הציבור, ואם המדינה תתעקש על אכיפה, הוא יוכל לתת לחברה להתמוטט.
דרך המלך במקרה זה היא לברר מה העלות של סבסוד שירותי הדואר הלא כלכליים מיסודם, ושהמדינה תגדיר מקור למימונם: קופת המדינה, מס נוסף על הבנקים, או מקור מימון אחר. ההחלטה להטיל את הבעיה על הרוכש הפרטי, כפי שמציעה רשות החברות, משקפת סדר עדיפות אחר: להיפטר מהדואר כמה שיותר מהר כדי למנוע עוד הקצאות מכספי המדינה לטובתו בעתיד. סדר עדיפות זה מטיל צל על איכות השירות שיקבלו מאות אלפי הישראלים שעדיין זקוקים לשירותי דואר מתפקדים ולבנק הדואר.
תגובות
גורמים ברשות החברות מסרו כי : "בפגישה בין שרי האוצר, התקשורת והשר הממונה על רשות החברות, בתחילת יולי (2023, א.ר.) נדונו מספר נושאים הקשורים להפרטת הדואר. בניגוד לנאמר, לא הוחלט כי תמורת ההפרטה או חלקה תישאר בחברה, שכן היא לא תבטיח בהכרח את שיפור השירות.
"רמת השירות היא אינטרס כלכלי של הרוכש על מנת להתחרות ביעילות, ותנאי הרישיון קובעים רמת שירות נדרשת. המרת חובות המדינה להשקעת בעלים, היא החלופה שנבחרה, שכן היא תאפשר לרוכש ולחברה להבטיח כי ההשקעות הדרושות בחברה יתבצעו, כשהן משוחררות מאילוצי החוב. ההחלטה הייתה גם בהתאם להמלצת כל הגורמים המקצועיים, כולל בנק ההשקעות".
בדואר ישראל בחרו שלא להגיב.
תגובת השרים אמסלם, סמוטריץ' וקרעי לא נמסרה עד מועד פרסום הכתבה.
יו"ר ועדת הכספים משה גפני לא הגיב לפניית "דבר'.
