הקבינט המדיני-ביטחוני החליט לקבל את המלצות ומסקנות "הוועדה לבחינת עמידתן של החלופות לייבוא האמוניה לישראל בטווח הזמן הקרוב בקריטריונים הביטחוניים המתייחסים לעתות שגרה", בראשות סגן ראש המל"ל איתן בן דוד, כך פורסם אמש (ראשון). ההודעה נסכה תקווה בקרב עובדי חיפה כימיקלים, כאשר עובדי המפעל הצפוני נמצאים בחל"ת באופן כפוי ומצבם דומה מאוד לפיטורים, ואילו עובדי המפעל הדרומי עובדים בעזרת מיכלים קטנים (איזוטנקים) בכמות מוגבלת ובכושר ייצור חלקי במפעל, שדליפות זעירות התגלו כבר בכמה מהם.

עם זאת, להכרזת הקבינט אין שום משמעות אופרטיבית בטווח המידי, מפני שמאבקה של עיריית חיפה כנגד מיכל האמוניה, הותיר כמה "מוקשים" שגם ההחלטה הזו לא פירקה. היא עשויה לשמש כקלף בדיון משפטי, אשר יטה את המאזנים לטובת הכשרת פתרון האנייה, אך לא הוגשה עדיין כל עתירה בנושא.

על פי הודעת הקבינט, "המלצות הוועדה נסמכו באופן מלא על סקירות מקצועיות ועמדות כתובות של הגופים הביטחוניים אשר סקרו בפני הוועדה את האיומים השונים, סבירות התממשותם ואת המענה הקיים בידי הרשויות המוסמכות להגנה מפני איומים אלו. לאור עמדות הגופים הביטחוניים נקבע כי שלוש החלופות לייבוא אמוניה לטווח הזמן הקרוב שנמצאו קבילות על ידי המשרד להגנת הסביבה, קבילות גם מהבחינה הביטחונית".

בנוסף, חברי הקבינט החליטו לקבל את המלצת הוועדה, המבוססת על עמדות הגורמים הביטחוניים, לפיה קיימת עדיפות ביטחונית מסוימת לחלופה של יבוא אמוניה באמצעות אנייה קטנה בהזרמה ישירה. יצוין כי נציג עיריית חיפה בחר לפרוש מהוועדה לאחר סיום עבודתה, ולפני שמסקנותיה הוגשו לקבינט, כשהוא מתנגד למסקנותיה ולהמלצותיה.

המסקנות וההמלצות עצמן לא פורסמו, אך בעירייה חשו שהדיונים נעשו בצורה כזו שהמסקנות מוכתבות מראש, והתאכזבו מכך שנערכה הצבעה מבלי שניתנה לנציגם בוועדה האפשרות להגיש דוח הערכת סיכונים חדש, שהזמינה מחברת DNV, שהמלצותיו הפוכות.

ירון חנן, חבר סיעת "הירוקים" בעיר חיפה ובעל הכשרה בתחום הערכות הסיכונים, אמר על דוח הערכת הסיכונים אותו סירבה הוועדה לבחון כי "אם חברי הועדה היו רואים את מה שנכתב בדוח הזה, הם היו מבינים בבירור שהחלופה הכי מסוכנת להתרחשות אסון קטלני לאלפי אזרחים היא חלופת אספקת האמוניה באוניות מיכל ואילו חלופת האספקה באיזוטנקים היא הבטוחה יותר באופן מובהק ביחס לחלופת האונייה. גורמים בממשלה הזו לא בוחלים באף מניפולציה אפשרית כדי לקדם את חלופת האוניה, שאף מסוכנת ממיכל האמוניה הוותיק. לפיכך החליטו נציגינו לפרוש והם לא שותפים כמובן להחלטה השערורייתית שהתקבלה בועדה. אולי פעם אחת הממשלה הזו תפתיע ולא נמצא אותה שוב מחמיצה עוד הזדמנות לרכוש את אמון הציבור. הציבור באזור חיפה רואה זאת כל יום מחדש ולא רק בפרשת האמוניה, אלא גם בניסיונות הבלתי פוסקים של השרים להפקיע מידי העיריות במטרופולין חיפה את הסמכות להגן על בריאותם וחייהם של מיליון תושבי האזור. לא נחשוש מלהביא את הנושא להכרעת בג"ץ, במידה ויהיה בכך צורך".

ומה יקרה בעתיד ?

בדיון המשפטי על פיטורי העובדים של חיפה כימיקלים, העיד נציג הפרקליטות עו"ד איתן לדרר, כי בממשלה עובדים על דרכים שונות להתגבר על סמכותה של עיריית חיפה בנושא. שתיים מהן התבררו עד כה: יוזמת חקיקה להפקעת סמכות העירייה לרישוי "מפעלים ותשתיות אסטרטגיות", וועדה גיאוגרפית של משרד הפנים, העשויה להחליט  להקים מועצה מקומית תעשייתית שתפקיע את מתחם בז"ן ובתוכו גם את מפעל חיפה כימיקלים משטח השיפוט של עיריית חיפה, ותאפשר להזין את המפעל באמצעות מילוי מיכליות כביש מהאנייה בנמל הקישון.

שתי היוזמות הללו, לחוד וביחד, יכולות גם להיכשל, ובוודאי שהן צפויות להתעכב, אם  עיריית חיפה תבחר להיאבק בהן משפטית, ולא חסרות לה עילות כנגד הצעדים הללו.

מנגד, לממשלה יש גם דרכים  פחות ישירות להפעיל לחצים. כשכל הגורמים הרשמיים במדינה תומכים באנייה, ייתכן שאישורה הוא רק של שאלה של זמן. כמה זמן בדיוק? נדב שחר, המנכ"ל של חיפה כימיקלים, העריך בבית הדין לעבודה, שעיריית חיפה מסוגלת לעכב את האנייה בכ-6 חודשים, מהם חלפו כבר חודשיים.

האירוניה היא, שלו הנהלת החברה הייתה רוצה לעבור לאיזוטנקים, ומוכנה  לחתום על חוזים ארוכי טווח עם מפעילים מקצועיים, היה ניתן להפעיל כבר עכשיו את שני המפעלים, בהיקף מלא או כמעט מלא. אך החברה העדיפה להאריך את השבתת המפעלים, לפטר את העובדים בצפון, ולהמתין ליום בו תצליח המדינה למחוץ בעבורה את ההתנגדות של עיריית חיפה, כדי שתוכל לקבל אמוניה בשיטה הנוחה לה יותר.

בדרך לשם תצטרך החברה גם לגשת לדיון משפטי נוסף בחודש מרץ, בו בז"ן תובעת להשיב לידיה את הקרקעות של חיפה כימיקלים, שחוזה השכירות האחרון לגביהן פג ב-2015.

העובדים בצפון, שלמעשה פוטרו, נמצאים ב"זמן פציעות" ואילו המדינה מוכנה להתגייס אך ורק לעזרת ההנהלה ולא לעזרתם. תאוריית ה"חלחול", הדוגלת בעזרה לבעלי הון כדי שיעזרו לתעסוקה, נכשלת במקרה הזה כפי שנכשלה שוב ושוב גם במקרים  אחרים. ניתן להסבירה בבורות, באינטרסים סמויים או בשניהם. בכל נקודת מבט שלא בוחרים, הפרשה הזו משקפת את חולשת  המדינה.