האם החקלאות במדינת ישראל יכולה לספק את כל צרכיה התזונתיים של האוכלוסייה? בעולם של קפיטליזם גלובלי, המבוסס על ייבוא וייצוא של מוצרים בין מדינות בצדדים שונים של הגלובוס, עצם השאלה הזו יכולה להישמע לא רלבנטית. בסיבוב פשוט בסופרמרקט הקרוב אלינו נפגוש בשר מדרום אמריקה, עדשים מקנדה, אורז ממזרח אסיה ויוגורט מאירופה. אבל האידיליה הגלובלית הזו עלולה להתפוגג ברגע – למשל במקרה של מלחמה או משבר אקלים, שיגרום למדינות שמייצאות מזון לישראל לעצור את האספקה אליה. אז, ייתכן שבאמת נצטרך להסתדר בעצמנו.

השאלה הזאת עומדת במרכזו של מחקר חדש ופורץ דרך שביצעו חוקרים במשרד החקלאות המבקש לדון בנושא ביטחון תזונתי לאומי, ולבסס תשתית מדעית בנושא והתפרסם במהדורה האחרונה של כתב העת 'אקולוגיה וסביבה'. תשתית ייצור המזון המקומי בישראל, כשם שמתקיים דיון לגבי תכנון תשתיות לאומיות אחרות כגון מים ואנרגיה." בעולם בו משאבי הטבע מצטמצמים, האוכלוסייה גדלה והיכולת לספק מזון לכלל האנושות מוטל בספק.

גידול פלפל בחממה בערבה. (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

המחקר אותו ביצעו ד"ר גדעון טופורוב, ד"ר צפריר גרינהוט, ענת לוינגרט, חנן בזק , אורי צוק-בר וד"ר יעל קחל, בוחן את כושר הייצור הנוכחי של כל ענף צמחי בישראל ביחס לצריכה התזונתית המומלצת של מרכיבי התזונה העיקריים כיום, ובשנת 2035. המחקר מתייחס לצריכת מזון על בסיס תזונה צמחית בלבד וללא מזון מן החי, וכן מתייחס לשני תרחישים, הראשון ייצור מזון בשטח המשמש כיום לגידול מזון למאכל אדם- 2.82 מיליון דונם ו-תרחיש שני בו מוסב כלל השטח החקלאי, גם זה המשמש לגידולים כגון פרחים, כותנה שעורה ואספסת לטובת מזון למאכל אדם- 4.35 מיליון דונם. כמו כן המחקר מתייחס לצריכה התזונתית המומלצת על פי משרד הבריאות ולא על פי הצריכה בפועל של הישראלים.

התפלגות שטחי הגידולים בדונם בחקלאות הצמחית בישראל (מתוך המחקר חקלאות ישראל בטחון מזון ותזונה מקיימת)

"אספקה יציבה של מזון מזין ובריא לאוכלוסייה הגדלה בקצב מהיר היא אתגר משמעותי. החקלאות המקומית היא תשתית לאומית חשובה ברמה התזונתית, הסביבתית והאסטרטגית. למערכות מזון מקומיות ערכים נוספים, הכוללים יצירת קשר בין הצרכן והיצרן, עידוד צריכת מזון בריא וחיזוקה של הפריפריה והכלכלה המקומית-קהילתית." הסבירו החוקרים את חשיבות החקלאות המקומית.

"קיים פוטנציאל משמעותי לסיפוק כלל המרכיבים התזונתיים של האוכלוסייה הנוכחית, וזאת בניגוד להנחה המקובלת שסיפוק הצרכים התזונתיים מחייב יבוא נרחב" כתבו החוקרים במאמר. על פי תוצאות המחקר קיים פוטנציאל לסיפוק חלק משמעותי מצריכת החלבונים, הפחמימות והסיבים התזונתיים נכון לשנת 2018, אולם גידול האוכלוסייה הצפוי על שנת 2035 צפוי לגרום למחסור באספקת קלוריות וחלבונים לצד מרכיבי תזונה נוספים אם לא יתרחש גידול בכושר הייצור. גם כיום וגם בשנת 2035 צופים החוקרים מחסור בשומנים.

כושר הייצור ביחס לצריכה המומלצת לאוכלוסייה (מתוך המחקר חקלאות ישראל בטחון מזון ותזונה מקיימת)

המחקר בודק איזה גידולים הכי כדאי לגדל מבחינת יעילות לק"ג והן ביעילות לדונם ומ"ק מי השקיה כדי לספק תשתית לדיון אילו גידולים הכי כדאי לגדל בישראל כדי לספק את הצרכים התזונתיים של אזרחי המדינה. כך למשל גילו החוקרים כי אמנם מבחינת קלוריות לק"ג גידול בננות כדאי פחות מגידולים אחרים דוגמת שמן זית, אולם בשקלול לפי דונם ומי השקיה הם עדיפים, כלומר מבחינת המאקרו של כלל המשק הבננות יעילות יותר מבחינה קלורית.

אחת התגליות המפתיעות שגילו החוקרים היא שאמנם מלפפונים נחשבים דלים מבחינת חלבונים, אך כשמכניסים לשקלול את צרכי הקרקע והמים גידול מלפפונים ועגבניות מקבל יותר חלבון פר דונם ומ"ק מים מאשר חומוס ושקדים.

ד"ר חגית אולנובסקי (קרדיט: האגודה לאקולוגיה ומדעי הסביבה)

"המחקר של משרד החקלאות הוא צעד ענק לכיוון התכנית המעשית." מסבירה ל'דבר השבוע' ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול אתגרי בריאות וסביבה "עד עכשיו בכלל לא ידענו, כמה מינרלים, ויטמינים, חלבונים וקלוריות אנחנו מצליחים להפיק פר דונם, פר קוב מים. לא ידענו מה יותר כדאי לגדל בישראל ומה פחות כדאי, הכול היה מאד תיאורטי ומדעי אבל לא מחובר למציאות. הסיבה שהעבודה הזאת פורצת דרך היא בדיוק מכיוון שהיא נותנת לנו את התשובות האלה. העבודה הזאת מקדמת אותנו צעד אחת קדימה"

"וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב"

בישראל חיים כיום כ-8.9 מיליון תושבים ועל פי תחזיות הלמ"ס בשנת 2035 יחיו בארץ כ-12 מיליון איש. סך כל השטח החקלאי המועבד בישראל כיום מוערך על פי משרד החקלאות בכ-4.35 מיליון דונם כאשר השטחים החקלאיים נמצאים בצמצום מתמיד אל מול תכניות פיתוח והרחבה של ערים, שכונות ותשתיות וצפויים דווקא להצטמצם בעתיד ולא להתרחב.

בשנים האחרונות החלו מומחים וארגונים רבים להזהיר כי ההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים, הגורמים להתגברות בצורות, הצפות ועליית טמפרטורות ברחבי העולם ובמזרח התיכון ביתר שאת, לצד תופעות המדבור, והתנוונות הקרקע בשיתוף עם העלייה הצפויה באוכלוסיית כדור הארץ וברמת החיים, עלולים לגרום למחסור במזון ברחבי העולם.

ביטחון מזון איננה בעיה חדשה של העולם המודרני, ומוזכרת כבר בתנ"ך כאשר הדוגמאות המוכרת ביותר היא חלום פרעה על שבע הפרות השמנות ושבע הפרות הרזות, במסגרתו מציע יוסף לפרעה לאגור מזון בשנים הברוכות כדי להקל על הרעב בשנים הקשות שצפויות.

קציר חיטה בשדה ליד לטרון (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

"יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע.  וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים–וְשָׁמָרוּ.  וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב."

המדיניות של יוסף שמובילה אותו גם לעמדת מפתח בשלטון המצרי משתלמת כאשר הרעב פוקד את כל האזור מלבד מצרים  " וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר, אָמַר יוֹסֵף; וַיְהִי רָעָב בְּכָל-הָאֲרָצוֹת, וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם" דבר הגורם גם להגירת יעקב ובניו מכנען למצרים.

שדה חיטה יבש בעמק חפר לאחר שנת בצורת. ארכיון (צילום: גיל יערי/ פלאש90)

בשונה מהתקופה המקראית, המהפכה התעשייתית עליית הקפיטליזם והגלובליזציה, הובילו לשינוים בשוק המזון המצריך שינוי באופן שאנחנו תופסים ביטחון תזונתי. שוק המזון כיום הוא גלובלי, ביום יום שלנו אנו רגילים לצרוך מוצרי מזון שיוצרו במדינות שונות ויובאו לארץ, או מוצרים כגון עוף וביצים התלויים בייבוא תערובת המאכל לתרנגולות מעבר לים. המחסר הגלובלי, מאפשר לנו אמנם לצרוך מגוון הולך וגובר של מאכלים הגדלים באקלימים שונים ולייעל את גידולי המזון לאזורים שיספקו את מירב התנובה.

אולם המחסר הגלובלי, גם יוצר תלות רבה בייבוא ממדינות זרות שעלולה אף להביא לפגיעה אזרחי המדינה ופגיעה בביטחון בתרחישי קיצון, שכן במקרים של ירידה חדה בתקופת הגידולים או עלייה במחירים, יעדיפו מן הסתם המדינות המייצאות לשמר את מרבית התוצרת לאזרחיהן, דבר שייצור מחסור במדינות התלויות בייבוא. כך לדוגמה עליית מחירי החיטה ב-2010 עקב ירידה בתפוקה באוקראינה הייתה בין הגורמים לעליית האביב הערבי ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה.

"כשיהיה רעב ומחסור במזון המדינות שאנחנו מייבאים מהן יעדיפו את האזרחים שלהם. והיו כבר דוגמאות מהעבר." אומרת אולנובסקי "השוק היום גלובלי מאד, ושינוי אקלים באוקראינה יכולים להשפיע עלינו. זה אפילו יותר גרוע" מזהירה ד"ר אולנובסקי "כי אוקראינה למשל לא חייבת למכור לנו תבואה. זאת אומרת שזה שמחירי התבואה עלו שם זה לא רק שאולי נצטרך לשלם יותר, זה הרבה יותר גרוע מזה. הם לא חייבים למכור לנו ויכולים לשמור את החיטה לעצמם כי הם מחויבים לאוכלוסייה שלהם יותר מאשר לנו כצרכני קצה"

הפגנות כנגד השלטון במצרים בכיכר תחריר בקהיר, 2011 (צילום: Jonathan Rashad/ wikimedia)

"אפשר לראות את המהומות שהיו בירדן ובמצרים ואלה שעכשיו בסודאן, הכול זה על רקע של עליית מחירי המזון." אומר ל'דבר השבוע' ד"ר משה טרדימן מומחה לביטחון סביבתי ולאיכות סביבה בעולם הערבי והמוסלמי. "שינוי האקלים בכלל באוקראינה, הובילו ב-2011 לעליית מחירי החיטה וזה בין הגורמים שהובילו לפרוץ האביב הערבי. הכול קשור להכול" מסביר ד"ר טרדימן

שינוי אקלים וגידול בקצב האוכלוסייה

"האתגר להשיג ביטחון תזונתי הוא אתגר עצום." מצהירה אולנובסקי ומסבירה "מבחינת גודל האוכלוסייה, ישראל כבר היום אחת המדינות הצפופות בעולם. קצב הריבוי שלנו הוא מטורף, שיעור התמותה מאד נמוך כיוון שאנחנו רפואה טובה. ישראל הולכת ומצטופפת בקצב מטורף. אין שום דבר דומה לזה בעולם ובטח שלא בעולם המערבי. הלחץ על שטחי החקלאות הוא עצום. יש שמורות טבע, יותר מחצי מהשטחים בישראל הם תחת משרד הביטחון ואי אפשר לעשות בו חקלאות או לבנות בו בתים. אז הלחץ על שטחי החקלאות הולך וגובר, הותמ"ל זה ניסיון להקל על מחירי הדיור בכך  שהיא לוקחת שטחים חקלאיים והופכת אותם לשכונות, ומצד שני אנחנו צריכים לספק יותר תוצרת חקלאית מבחינת הכמות"

"לשינוי אקלים עד כמה שננסה לקחת את התרחיש האופטימי יותר תהיה השפעה, והיא יכולה להיות חמורה עד כדי חוסר יכולת לגדל מזון." ממשיכה אולנובסקי "מספיקים כמה אירועים של שרב וכל התוצרת החקלאית הולכת. יש סיכונים גדולים מאד לחקלאות וליכולת לספק מזון בגלל שינוי האקלים חד משמעית."

"שינוי אקלים גורם למשקעים לרדת בצורה פחות סדירה. יש הרבה עונות בהן גם אם יש את כמות הגשם הממוצעת הוא מגיע בפרקי זמן קצרים יותר ותחומים יותר, אם יותר ימים בלי גשם באמצע, וזה גורם להצפות שפוגעות בחקלאות וגם זה גורם לתקופות ארוכות של יובש במהלך החורף." מסבירה אולנובסקי

השקיית שדות גזר (צילום ארכיון: חן ליאופולד / פלאש 90).

"יכול להיות שיהיו מעט שינוי אקלים ונתגבר על הכול באמצעים טכנולוגיים, אבל הערכה היותר סבירה של אנשי המקצוע היא ששינוי האקלים ישפיעו מאד על החקלאות ועל היכולת לגדל תוצרת רבה. מחלות חדשות, וירוסים או טפילים שיפגעו בצמחים ועד עכשיו לא פגעו בהם יידרשו איזשהו מענה, ועד שנמצא אותו זה יכול לקחת שבוע, זה יכול לקחת שנתיים עד שמוצאים איך לטפל בפגע החדש, ובינתיים של פגיעה משמעותית בכמות התוצרת."

לטענת אולנובסקי אחת הסיבות לפגיעות הרבה של החקלאות היא המונוקולטורה, במסגרתה גדלים מספר מועט של מינים ושל זנים בתוך המינים על שטחים נרחבים "המונוקולטורה הופכת את החקלאות ליותר פגיעה. אנחנו מגדלים בחקלאות זנים מאד ספציפיים זה הופך את החקלאות להרבה יותר פגיעה כי ברגע שמגיע נגיד וירוס שפוגע במלפפונים בישראל חצי מהתוצרת הולכת ואז פתאום המחיר של המלפפונים קופץ."

ביטחון תזונתי ותזונה מקיימת- לא רק חיטה

ביטחון תזונתי נתפס לרוב בהקשר חיטה ושאר תבואות של דגניים בין היתר בזכות הסיפור המקראי, והעובדה שהיא קלה לאגירה ומתקלקלת פחות מהר מגידולים אחרים. אולם  גם כאן מבקשת אולנובסקי מבקשת להרחיב את המושג ביטחון תזונתי מעבר להסתכלות קלורית גרידא, לכלל מרכיבי המזון הדורשים לתזונה בריאה.

"לא צריך להסתכל רק על התבואה. כולנו התרגלנו שהסיפור של ביטחון תזונתי זה תבואה. אבל אני מנסה לטעון שלא. תבואה זה רק חלק מהסיפור, בעיקר כשמדברים על תזונה מזינה ולא רק מבחינה קלורית. לישראלים לא חסר חלבון, לא חסר שומן, למרות שאנחנו אוכלים את השומן הלא נכון. מה שכן חסר לרוב הישראלים זה ויטמינים ומינרלים וסיבים שמקבלים מפירות ירקות וקטניות."

קטיף בשדה ברוקולי בעמק יזרעאל 2 בפברואר 2018 (צילום: ענת חרמוני/ פלאש90)

לטענת אולנובסקי אמנם מרבית החיטה שגדלה בארץ מיועדת למספוא אולם אפשר להסב אותו במקרי חירום למאכל אדם בקלות יחסית. לעומת זאת היא מזהירה ממחסור בעופות ובביצים שכן תעשיית העופות לפטם וביצים מתבססת באופן מוחלט על ייבוא התערבות שהיא המזון של התרנגולות. בנוסף היא מזהירה ממחסור בשמן זית שמרבית הצריכה במגזר היהודי מיובאת.

"הסיכון שמדינת ישראל לוקחת הוא לא מחושב. גם אם יחליטו סיכון על מה מגדלים ומה מייבאים, אין דיבור על מה זה ביטחון תזונתי ברמה הלאומית" מדגישה אולנובסקי "זה לא משהו שאנחנו לוקחים בחשבון, ואנחנו חייבים לקחת אותו בחשבון. האם מחסני חיטה לשלושה חודשים זה ביטחון תזונתי למדינת ישראל? עד כמה שאני יודעת והלוואי ואני טועה, אין חישוב של ביטחון תזונתי בהקשר של ירקות פירות וקטניות אין תכנית כזאת לחירום."

עוד סוגיה אותה מעלה ד"ר אולנובסקי זו סוגיית הפערים החברתיים שלהם יש השפעה רבה על הביטחון התזונתי, והבחירה לאכול מזון מזין ובריא. "כרגע הפירות יקרים, אנשים לא קונים ירקות ופירות כי הם יקרים." היא מכריזה "חלק מהסיפור של ביטחון תזונתי זה גם שינוי תודעתי שאנשים יידעו מה בריא להם לאכול באמת, מי מוכר להם שטויות ולמה. בביטחון תזונתי חייבים להתייחס גם למה הציבור יודע ומה הציבור בוחר וגם לתת לציבור את האפשרות לדעת והאפשרות לבחור באמצעות מחירים נגישים יותר."

ד"ר אולנובסקי המשמשת גם כמנהלת הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא מוסיפה כי "כל עוד מדינת ישראל מתייחסת למזון בתור סחורה, היכולת שלנו להבטיח תזונה בת קיימא, זאת אומרת ביטחון תזונתי לכולם לא קיימת. מזון הוא לא סחורה, מזון הוא צורך בסיסי הוא הכרח, זו אחת מזכויות האדם היסודיות ביותר. לא מדובר בקאוויר וגוג'י ברי אלא בפירות ירקות וקטניות הכי בסיסי לפי המצלות משרד הבריאות . כל עוד המדינה מתייחסת לזה כשוק של סחורות אז המרחק להשגת ביטחון תזונתי הולך וגדל. המדינה, משרדי החקלאות, הבריאות והכלכלה חייבים להתייחס למזון אחרת מאשר לסחורות אחרות." שמוסיפה כי ביטחון תזונתי הוא עניין של שגרה ולא חירום ועלינו לחשוב כיצד לספק תזונה נכונה וטובה לתושבי המדינה גם בשגרה."

דילמה נוספת אותה מבקשת אולנובסקי להעלות היא סוגיית גידולי הייצוא "אנחנו מגדלים חקלאות לצורך ייצוא, רוב התוצרת האורגאנית לדוגמה מיוצאת לאירופה וזה טוב כי זה מאפשר לחקלאים להרוויח. מהמלפפונים והעגבניות הרגילים הם לא מרוויחים. החקלאים החזקים היום זה אלו שמייצאים לאירופה. אם אנחנו מחליטים להפסיק את הייצוא כי למכור את התוצרת בארץ אנחנו בעצם פוגעים בחוסן של החקלאות הישראלית שגם ככה היא ענף שברירי מאד. יכול להיות שכן צריך לאפשר ייצוא אולי לא בחירום אבל בשגרה בטח, זה מאפשר להחזיק חקלאים צעירים ורווחיים."

"סוגיה ביטחונית לכל דבר"

"ביטחון המזון זו סוגיה ביטחונית לכל דבר" מוסיף טרדימן סוגיה נוספת. "אי ביטחון תזונתי נופל לידיים של ארגוני הטרור וארגוני פשיעה. מצד שני הוא גם יכול להבתטא בריבוי של פליטים או מהגרים סביבתיים. כשאין מזון, אנשים עוברים למקום שיש מזון, אותו דבר עם מים. שני הדברים הרי קשורים אחד לשני"

"זו בעיה קשה, שהולכת ומתחדדת בכל רחבי העולם, ימת צ'אד באפריקה למשל התייבשה כמעט לחלוטין, כמה מיליוני בני אדם חיו על הדיג והחקלאות בשטחים מסביב, ואין להם עכשיו אוכל. זה מנוצל מצד אחד על ידי בוקו חארם כדי לגייס אותם" מסביר טרדימן " במזרח התיכון זה עניין ביטחוני כי פשוט זה מערער את יציבות המשטרים במדינות ויש לך בעיה כזאת, וראינו את זה כבר" מזהיר טרדימן ומקשר בין ביטחון תזונתי לביטחון באופן כללי.

גם בעולם מתחילים לחשוב על בטחון תזונתי

"בעולם הערבי מתלבטים באותו סוגיה. מה עושים עם ביטחון המזון." אומר טרדימן כיצד מדינות נוספת ומדגים כיצד מדינות נוספות מתמודדות עם מחסור בביטחון תזונתי "מדינות המפרץ לדוגמה מה הן עושות? הן חוכרות שטחים, במקומות קרובים ורחוקים, ומגדלות שם את המזון שלהם ומשנעות אותו חזרה למדינות שלהן. Land Grabbing. כל מדינות המפרץ כמעט בלי יוצאים מהכלל וסין הן המובילות בתחום בעיקר באפריקה, אבל לא רק, גם בארגנטינה קנדה אוסטרליה כל מיני מדינות, הן שם חוכרות שטחים כדי לגדל את המזון. הן מעדיפות את אפריקה כי אז השינוע הוא יקר פחות"

טרדימן מוסיף כי מצור וקשיים במסחר גלובלי עלולים להקשות על מדינה ולהוביל אותו להסתמך על גידול מזון מקומי "קטאר לדוגמה פיתחה עכשיו, בעקבות המצור שהוטל עלייה, מגמה חדשה של ייצור עצמאי של מזון תוצרת קטאר" רק לאחרונה החלה מצרים לקצץ בגידול האורז והגבירה את הייבוא בשל משבר מים מתמשך

שמירה על הפוטנציאל

"בעולם של כלכלת שוק גלובלי, התפיסה שלפיה יש לספק בפועל את כל המזון מייצור מקומי אינה מקובלת, אולם ישנה אחיזה רחבה לתפיסה שחשוב לשמר יכולת פוטנציאלית לייצור מזון מקומי ברמה מספקת לאוכלוסייה" (הדגשות במקור. מ.ה)  נכתב בסיכום המחקר של משרד החקלאות ומכניס לדיון מושג חדש המדבר על שימור הנכסים הדרושים לחקלאות כגון מים, קרקע, כוח אדם וידע מקצועי, כדי לתת ביטחון תזונתי לתושבי המדינה ולאו דווקא על גידול בפועל.

"שמירה על פוטנציאל זה אל מול גידול האוכלוסייה תחייב שמירה על נכסי החקלאות, הכוללים בין היתר קרקע, מים, ידע ומחקר, כמו גם את המשך הגדלת יעילות הייצור. הנתונים המוצגים יכולים לשמש לבחינת מיטוב הגידול החקלאי בישראל ולקידום העיסוק בנושא תזונה מקיימת. תוצאות המאמר שופכות אור נוסף על תפקידה ועל חשיבותה של החקלאות ברמה האסטרטגית." המשיכו החוקרים המקווים לעורר דיון בנושא. "תוצאות המאמר מחזקות את הצורך לקיים דיון מעמיק על תשתית ייצור המזון המקומי בישראל, כשם שמתקיים דיון לגבי תכנון תשתיות לאומיות אחרות כגון מים ואנרגיה." סיכמו החוקרים.

שדה כרובים בעמק חפר. (צילום: גילי יערי/פלאש90)

"חייבת להיעשות עבודה שתגדיר מה זה ביטחון תזונתי בשגרה ובחירום, מה המינימום שמתחת אליו לא רוצים שנגיע, ולבנות את התכנית כיצד משיגים את זה. גם זה ייקח חמש שנים או עשר שנים, לפחות שזה יתחיל ללכת בכיוון הזה. היום אנחנו רחוקים מהמצב הזה." אומרת אולנובסקי ומסכמת "מבחינתי הנחת העבודה צריכה להיות שישראל חייבת להבטיח ביטחון תזונתי לתושביה בשגרה ובחירום. עכשיו העבודה צריכה להיות איך עושים את זה, איך מגיעים לזה. בהינתן תוצאות המחקר הזה ובהינתן המלצות משרד הבריאות צריך לשבת ולתכנן מה מגדלים פה ומה מייבאים. לגדל הכול פה אנחנו לא נצליח, בוודאי לא בעתיד עם גידול האוכלוסייה ולחצי הדיור והשטחים הביטחוניים. אנחנו בפורום הישראלי לתזונה בת קיימא נמשיך לדחוף לקידום תכנית לביטחון תזונתי לאומי ועומדים כמובן לרשות המדינה, משרד החקלאות ומי שצריך."

בשנים האחרונות מתנהל דיון ער בציבוריות הישראלית על עתיד משקי האנרגיה והמים של ישראל, והמדינה פיתחה בשני התחומים הללו תכניות אסטרטגיות לטווח ארוך שנועדו להבטיח את המשך אספקת המוצרים החיוניים הללו לכלל אזרחי ישראל אל מול משברי האקלים והגידול באוכלוסיית המדינה. מנגד המגזר החקלאי נתפס לא פעם כסרח עודף שעומד בפני המשך פיתוחה של המדינה ולא כמשק אסטרטגי חיוני. ניתן לקוות כי המחקר יעורר את הדיון בנושא אותו מבקשים החוקרים להתחיל.