בכירי האוצר והשר אביגדור ליברמן חזרו בשבועות האחרונים על האמירה "כאן זה לא ארה"ב", רמז לכך שאין מה לצפות למדיניות כלכלית מרחיבה כפי שמקדם הנשיא ביידן. ההיסטוריון הכלכלי ד"ר אלי קוק, מדגיש שהפער בין הוויכוח הכלכלי הרחב בארצות הברית, לבין גבולות השיח הצרים בישראל נובע מכך שהם מבוססים על מודלים שונים של קבלת החלטות ובייחוד על היסטוריה שונה, פוליטית וכלכלית.
"השיח הכלכלי היום בארצות הברית הוא תולדה ישירה של המשבר הפיננסי העולמי שהחל ב-2008. הבון טון אומר שאם אז הממשלה הייתה מזרימה יותר כסף, טראמפ לא היה נבחר ב-2016" מסביר קוק, מומחה להיסטוריה של הקפיטליזם האמריקני, בשיחה עם 'דבר'. "בישראל לא הייתה טראומה כפולה כזו כמו של הליברלים בארצות הברית ויש עוד הבדל חשוב – בישראל אין באמת מחשבה כלכלית, יש מחשבה גזברית. מי שמחלק כסף לא יתקדם".
הטראומה של 2008
"הדיבור העכשווי הוא שרק אם לא היו מקשיבים ב-2009 לאנשים כמו לארי סאמרס וקנת רוג'וף, ומזרימים הרבה יותר כסף לכלכלה אז, טראמפ לא היה נבחר ב-2016", אומר קוק.
לארי סאמרס היה יועץ כלכלי לממשלי קלינטון ואובמה. תמיכתו בתהליכי דה-רגולציה בשוק ההון בתקופת קלינטון, אחת הסיבות למשבר הכלכלי, לא מנעה ממנו לשרת את ממשל אובמה כ"סופרסטאר כלכלי". בקורונה, גם הוא שינה עמדה.
קנת' רוגוף הוא פרופסור לכלכלה שביטא עמדה מאוד משפיעה בעד קיצוצי תקציבי ממשלות בעת המשבר הפיננסי, בטענה שחובות מגובה מסוים ומעלה גורמים לירידה בצמיחה הכלכלית לטווח ארוך. המחקר של רוגוף הסתבר כשגוי ומוגזם, בשל השמטת חלק מהנתונים בטבלאות האקסל שעליהן הסתמך, אך למרות השגיאה, רוגוף לא חזר בו מעמדתו ותמך במדיניות של קיצוצים חדים ולא של גיוסי חוב להשקעה.
באופן כללי, הוויכוח הכלכלי בארצות הברית הוא עוסק בסכומי עתק, ואילו בישראל המצב אחר, גם באופן יחסי. אפילו מי שמציע הגדלת השקעות ממשלתיות, כמו נגיד בנק ישראל, מציע לשלב אותם עם העלאת מיסים וקיצוצי תקציב.
"ההשלכות של המשבר הזה לא נגמרו ב-2008. הפיטורים ההמוניים, פשיטות הרגל, זה היה חלק ממה שבנה את הייאוש שממנו טראמפ בנה את הכח הפוליטי שלו", מסביר קוק, "מבחינת הליברלים, זו לא רק בעיה כלכלית. טראמפ מסמל איום ישיר על הדמוקרטיה. זה אדם שחשב שהוא פשוט לא יתפנה מהבית הלבן".
"חלק גדול מהפוליטיקאים והכלכלנים ששינו את עמדתם מאז ועד היום עברו שינוי בזיקה ישירה למשבר ההוא. בישראל לא עברנו טראומה כזו, לא התרחש שינוי בסדר גודל כזה במחשבה הכלכלית ואצל הפוליטיקאים".
אפשר להדפיס כסף בלי אינפלציה
"הסיבה השנייה שבגללה השיח האמריקאי מאוד שונה היא שבפדרל ריזרב גילו שאפשר להדפיס המון כסף, לקנות בו את אגרות החוב של ממשלת ארצות הברית, ולשמור על ריבית נמוכה בלי לגרום לקריסה כלכלית", אומר קוק.
מכיוון שרוב הדפסת הדולרים מוזרמת לשוק ההון ולא לכלכלה הריאלית, יש עלייה משמעותית במחירי הנכסים והמניות שעולים בעקביות, אך המחירים לצרכן עולים במידה קטנה מאוד ביחס לכמות הכסף החדש שמוזרק לכלכלה וגם זאת רק בשנה האחרונה.
בישראל השתמשו בכלי דומה, אך בצורה מוגבלת שלא השפיעה בצורה עמוקה על המציאות או על המחשבה הכלכלית. בנק ישראל הדפיס שקלים ורכש בהם איגרות חוב ממשלתיות בשוק המשני. כשהממשלה מגדילה גיוסי חובות, זו בעצם הדפסת כסף עקיפה לתקציב המדינה. יש כלכלנים שהציעו להמשיך להשתמש בשיטה הזו, אך הקריאות הללו התמקדו ברגע אחד חולף במהלך משבר הקורונה ומאז הן דעכו.
ארצות הברית אמנם נהנית ממעמד ייחודי: הדולר הוא המטבע הנפוץ ביותר בעולם, ומשמש כמטבע רזרבה למעשה לשאר המדינות. עם זאת, הייסוף לשער השקל והביקוש הגבוה לאגרות החוב של ממשלת ישראל מצביע על כך שגם כאן יש לממשלה מרחב פעולה גדול שלא נעשה בו שימוש.
סופרסטארים כלכליים
פרופסור אבי שמחון, שהיה יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה התייחס לאחרונה בכנס מכון אהרן לגישה של בכירי האוצר למשבר הקורונה: "אגף התקציבים החליט שצריך לקחת אוויר ולרדת מתחת למים, כמו במשבר הגלובלי של 2008. לחכות שהמשבר יחלוף ולהמשיך משם. אז זה עבד מצוין. אני חשבתי שזה לא פתרון ראוי. לשמחתי, גם ראש הממשלה חשב כך, וכך גם שרי האוצר משה כחלון וישראל כ"ץ ".
"בסך הכל במשרד האוצר הישראלי יש הרבה יותר עוצמה מאשר למשרד האוצר בארצות הברית", אומר קוק. "שם המדיניות נקבעת על הפוליטיקאים וכמה כלכלנים שהם 'סופרסטארס' של הממשל כלכלי. בישראל לאוצר יש הרבה יותר השפעה מאשר שם, אבל בקורונה אפילו הם נאלצו לפעול אחרת. המחשבה שמנחה בשגרה אותם היא לא בדיוק מחשבה כלכלית, אלא יותר מחשבה גזברית. מבחינתם אסור לחלק כסף, לא משנה מה. מי שמראה נטיה אחרת, לא יצליח להתקדם במערכת הזו", אומר קוק ומהדהד את הטענות של מנכ"ל האוצר הקודם שי באב"ד. באב"ד תבע להכניס לתפקידים בכירים באוצר אנשים שלא צמחו בתוך המשרד.
אבל העמדות הימניות בישראל הן לא רק באוצר, הן גם אצל הפוליטיקאים, כולל מהשמאל וגם בקרב ציבור הרחב.
"נכון, אבל למה הציבור מזדהה עם זה? זה יש נרטיב שגוי שתפס אחיזה מאוד חזקה בציבור שאומר שלהקצות כסף לממשלה, זה לא כסף שיושקע בציבור בעבור כולם, אלא כסף שילך לחרדים או להתנחלויות. אני לא אומר שזה תמיד לא נכון, אלא שזה לא יאומן כמה כוח יש בישראל לרעיון הזה. כלומר, להתנגדות להגדלת הוצאות הממשלה לא משנה על מה. זה מסכל את האפשרות של מדינת רווחה אוניברסלית".
ההתנגדות להגדלת הוצאות הממשלה מגיעה ממפלגות הימין?
"לא רק. בכלל, שים לב שנתניהו והליכוד עברו שינוי וריככו את העמדות שלהם בנושא".
השינוי הוא בזכות המחאה החברתית ב-2011?
"זה מכל מיני סיבות. אולי זה מהמחאה החברתית, אולי זה נוכחות החרדים בקואליציה ואולי גם הכוח של הוועדים וההסתדרות והקשר שלהם לליכוד. אני מאמין שאם נתניהו היה מקים ממשלה, יחס החוב-תוצר בישראל היה ממשיך לעלות בשנים הקרובות".
איך אתה מנתח את הממשלה החדשה מבחינת אידיאולוגיה כלכלית?
"יש דיון האם ליברמן הוא אידיאולוג או לא. אני יודע שני דברים ברורים – הציבור שתומך בו מורכב ברובו מיוצאי בריה"מ שיש להם טראומה מהמשטר הסובייטי ומרעיונות שמריחים מסוציאליזם. הדבר השני הוא שהעתיד הפוליטי שלו כרוך בסוגיית 'האיום החרדי'. ומה הדרך הכי קלה לפגוע בחרדים? לקצץ בתקציב המדינה".
