תושבי חוף הכרמל מוצפים לאחרונה במסרים מאיימים על אסון סביבתי המתרגש עליהם בדמות הליך ההרצה של אסדת 'לוויתן'. מחר (שלישי) בבוקר צפוי להתחיל השלב השלישי, ה'נישוב', שיימשך עד שעות הצהריים, בו ייפלטו לאוויר מהאסדה מזהמים רבים, כחלק מהכנת האסדה לפעולה שוטפת. למרות מסרי הרגעה מצד גורמי המדינה השונים לפיה אין שום סכנה בריאותית מההליך, החרדה רק גוברת. השיא מגיע בקריאה של ארגון 'שומרי הבית' לתושבים להתפנות מהבתים, שזוכה להדהוד תקשורתי יומיומי. אלא שהקמפיין שמנהל הארגון זרוע בהפצת אינפורמציה שגויה, והחרדה שהוא יוצר בקרב תושבי האזור עלולה לגרום לתחלואה, הרבה לפני שאירוע סביבתי משמעותי באמת התרחש.

ב'שומרי הבית', ארגון סביבתי שהקימו תושבי אזור חוף הכרמל לפני שנתיים ונאבק בהקמת אסדת הגז בסמוך לחוף דור, מפנים את האשמה לנובל אנרג'י ולממשלה וטוענים כי חובת ההוכחה שלא נשקפת סכנה סביבתית היא עליהם. מומחים בלתי-תלויים שעמם שוחחנו טוענים כי למרות שהקריאה להתפנות מהבתים חסרת כל בסיס, הבעיה האמיתית אינה טמונה רק ב'שומרי הבית', אלא גם בהתנהלות של משרדי הממשלה שלא טרחו מספיק להנגיש לציבור את המידע. למעשה, מקרה ה'נישוב' בחוף הכרמל הוא מקרה פרטי של בעיה רחבה בהרבה – בעידן של חדשות כוזבות וירידת אמון הציבור ברשויות, על מי אפשר לסמוך?

הגורם התודעתי שמדרבן תחלואה פיזית

"אין צורך להתפנות מהבית. חד משמעית. עד שהמשרד להגנת הסביבה מודיע שיש בעיה או עד שהרחתם ריח חריף מאוד באוויר, אין שום סיבה להתפנות". את המילים הברורות והצלולות הללו אמרה השבוע ל'דבר' ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות, ויועצת לתושבים ולארגונים אזרחיים, "ולא לגופים עסקיים", היא מדגישה. אולנובסקי הוכשרה בניהול סיכוני בריאות וסביבה במגזר הציבורי באוניברסיטת הרווארד, עבדה במכוני הבריאות הלאומיים בארצות הברית וייעצה למשרד להגנת הסביבה. על אף שאיננה רופאה, היא חברה שלא מן המניין באיגוד רופאי בריאות הציבור, עקב עיסוקיה המשיקים לתחום.

גורם ממשלתי אמר ל"דבר" כי בשבועות האחרונים קיימת עליה תלולה בפניות למשרד הבריאות בגין מחלות של תושבים באיזור חוף הכרמל. במשרד הבריאות לא השיבו עד כה לפניית "דבר" בנושא, אך הוא הוזכר גם בעימות בכנסת בין חברת הכנסת סתיו שפיר, (המחנה הדמוקרטי), לבין השר להגנת הסביבה זאב אלקין (הליכוד), שהשיב כי "אולי זה בגלל הפעילות המוגברת של שומרי הסף (שומרי הבית, א.ר.) עם תיאורים אפוקליפטיים".

לפי אולנובסקי, ייתכן שאלקין צודק בביקורת על שומרי הבית, שמהודהדת בימים האחרונים בתקשורת על בסיס יומיומי, כולל בעמודי הבית של אתרים מובילים, במהדורות החדשות בטלוויזיה ובתכניות הרדיו הפופולריות. לדבריה, גם אזהרות מוגזמות חסרות בסיס עלולות לגרום לנזק ולתחלואה ממשית. "מפחידים את התושבים", אומרת אולנובסקי. "אפקט פלסבו הוא אפקט מוכר שמעודד החלמה כשאתה מאמין שמשהו מועיל לך. יש גם אפקט הפוך – נסובו שהוא הפלסבו ההפוך. כשאתה מפחד ממשהו, אתה יכול לחלות. אם מישהו מאוד לחוץ משפעת בחורף, הוא בעל סיכון גבוה יותר ללקות במשהו ויראלי כי מערכת החיסון נחלשת מהפחד. זה מתחיל בבעיות שינה. בעיות ריכוז, כאבי ראש, בלבול, סחרחורת בחילה ובהמשך בעיות אכילה, התמכרויות, דיכאון וכל התחלואות יכולות להיות מחוברות לנסובו.

איך את יודעת אם הסיבה לתחלואה היא פיזית או נפשית, שאלנו. הרי לא חסרים מקרים שמזהמים גרמו לתחלואה. "אפשר למשל למדוד את הבנזן באוויר. לא שאני אומרת שהמדידות שיש היום הן מספיקות, אבל אפשר למדוד ולראות אם יש שינוי במזהם".

 

עד כה, בשונה מאזור מפרץ חיפה על המפעלים המזהמים שבו, לא נמדדו חריגות בנזן משמעותיות באזור חוף הכרמל. גורם במשרד להגנת הסביבה הסביר ל'דבר' כי התקן הישראלי לבנזן כה מחמיר, כך שלא ייתכן שפליטה מהאסדה של חומרים אחרים תאיים על בריאות הציבור, ללא חריגה מקבילה בתקן הבנזן, ולכן אפשר להתמקד בו. עם זאת, בהודעות לתקשורת, המשרד בחר שלא לספק את ההסבר להתמקדות, ופתח פתח כמעט אינסופי לטענות על אי התייחסות למכלול החומרים הנפלטים, שמחריפות את החרדה בציבור.

"אני נסמכת על מחקרים ברחבי העולם, שמראים שכשאתה חושב שיש סיכון, אתה נהיה חולה", מסבירה אולנובסקי. הטענות שלה מפורטות במאמר בעברית, לפיו "מחקר ניו-זילנדי מצא שנבדקים שנחשפו למידע שלילי על סכנות בריאות של טורבינות רוח וחשיפה לתת-קול דיווחו על בעיות בריאותיות אחרי שסברו שנחשפו אליו, גם אם נחשפו אל הצליל הזה וגם אם הושמע להם צליל דמה. נבדקים שלא נחשפו למידע שלילי על סכנות בריאות של טורבינות רוח וחשיפה לתת-קול לא דיווחו על בעיות כלל, גם אם במהלך הניסוי הושמע להם הצליל שאמור להיות בעייתי. מובן שמחקר כזה לא מדמה מצב של חשיפה כרונית לאורך חודשים ושנים, אבל הוא מדגים היטב את קיומו של אפקט הנסובו בגלל חשש ממפגע סביבתי-בריאותי". אולנובסקי מפנה לסקירה מדעית של מחקרים לגבי האפקט. במחקר נוסף נמצא קשר בין עוצמת האפקט לבין אנשים בעלי נטיה מקדמית לחרדות.

"קחו למשל את מה שקורה כשמקימים אנטנה סלולרית מול בית ספר", מדגימה אולנובסקי, "קודם יוצקים בסיס מבטון, מרימים את התורן ממתכת ומתקינים עליו את גופי השידור. למחרת הילדים מתחילים להרגיש לא טוב, עוד לפני שחיברו לחשמל אפילו. הסיבה היא שההורים הם אלו שמלחיצים את הילדים. הם מדברים איתם על קרינה וראוטרים, ובכך מעודדים את התחלואה, בלי להבין שזה מה שקורה".

האזרחים החליטו על פינוי

פעילת ארגון שומרי הבית, שלומית ולנסי, מעידה על עצמה בשיחה עם 'דבר' כי סבלה במשך שבועיים מצריבות בעיניים מיד לאחר הנישוב הראשון של האסדה בסוף נובמבר, שכלל פליטות נמוכות משמעותית מהצפוי במסגרת הנישובים המאסיביים הקרובים. "תחנות הניטור השתוללו, אז ירדנו לחוף עם מצלמת הגזים שלנו. ראינו את הגזים ממשיכים להיפלט מהאסדה הרבה אחרי המועד שנובל הודיעו שהנישוב כבר הסתיים. רק אחרי שהורדנו את הסרט למחשב הבחנו גם בענן המזהמים שזחל לעבר החוף, והוא זה ששיגע את תחנות הניטור. הבנתי שכשהגענו לחוף עמדנו בתוך הענן הרעיל. במשך שבועיים אחר כך שרפו וצרבו לי העיניים. הרגשתי כאילו העיניים שלי אדומות. אחרי שבועיים זה דעך ונעלם. אני משוכנעת שזה קשור לזיהום", היא בטוחה.

ולנסי מספרת גם על התקפי אסטמה שעברו לאחרונה מכרות שלה, שיש להן רקע קודם של המחלה. "גם סטרס מייצר תחלואה, זה דבר ידוע", מודה ולנסי. "אין ספק שאם שומרי הבית לא היו קיימים, הנישוב היה מתרחש ואתה לא היית יודע כלום, ואולי היו שורפות לי העיניים ואנשים היו חוטפים התקפי אסטמה ולא היינו יודעים למה, ובעוד חמש שנים אולי אנשים היו חולים, וגם אז לא היו יודעים למה לקשור את זה. אין ספק שאנחנו בסטרס, אבל הסטרס הזה נובע מאי הוודאות והכאוס שיוצרת נובל והמדינה, שמסתירות מידע. אם המדינה הייתה לוקחת אחריות וקוראת לפינוי מסודר, לא היו בלבול וחרדה, שאין ספק שהם גורמים למחלות, אבל להגיד ששומרי הבית גורמים לסטרס ומחלות, זה כמו להאשים את האונקולוג שגילה את הסרטן במות החולה".

פעיל אחר של הארגון, טל גונן, מסביר בסרטון בפייסבוק מדוע הוא קורא לתושבים להתפנות. הסרטון מכיל אוסף טענות מדעיות כביכול, שכולן זורעות בצופה ספקות עמוקים לגבי הסתמכות על גורמי המדינה. גונן מקריא משפט בודד מדו"ח שחיבר פרופ' מיכה ברחנא, לשעבר רשם הסרטן הלאומי במשרד הבריאות, שכולל את המילה 'להתפנות' לצד הזכרת הפליטות החריגות בעבר מאסדת 'תמר'. את הדברים מקשר גונן לעלייה בשכיחות הסרטון באשקלון, ולאי חשיפת ההרכב המדויק של נוזלי הגז (קונדנסט) במאגר לוויתן. הוא סיפר כי הרצת האסדה בנובמבר נמשכה גם לאחר השעה בה לכאורה היתה אמורה להפסיק, ומקשר זאת לעליה במדידות הבנזן. הוא מזלזל בקביעת הגורמים המוסמכים ש'הכל בסדר' ומתאר את נוהל הכיול של תחנות הניטור שנמשך כמה שעות, ככזה שמכוון להסתרת מידע. המסקנה מהדברים היא שאין על מי לסמוך, וביום הנישוב מוטב להתפנות מהבית וללכת להפגין מול קרית הממשלה בתל-אביב.

בקריאה להתפנות ולהפגין מול קריית הממשלה בתל אביב יש אירוניה מסוימת: מדובר בנקודה הסמוכה למוקדי זיהום משמעותיים כמו תחנת רכבת השלום והרחובות הסואנים בסביבתה. במשרד להגנת הסביבה ניסו להסביר כי ריכוז המזהמים בעת שהייה בתחנת דלק או ברוב ערי ישראל גבוה משמעותית יותר מאשר באזור חוף הכרמל, גם בתרחישים המחמירים ביותר שהריצו לגבי הפליטות בזמן הנישוב. אך מידע כזה לא משכנע את מי שכבר התקבע בדעה שאסדת לוויתן היא איום קיומי.

שימוש מעוות בדו"ח מקצועי כחלק ממסכת מאיימת

מול מסכת הטענות המשכנעת בסרטון המופק היטב, בדיקה דקדקנית מעלה שלא כל מה שנראה הגיוני בפייסבוק, יכול להיחשב כמבוסס מדעית. ברור לחלוטין שלרוב הציבור אין שום דרך לבצע בדיקה ביקורתית של הטענות. דוגמה פשוטה לכך הן תחנות הניטור: הן אינן מושלמות ויש בהן לעיתים תקלות, אך נוהל הכיול שלהן בליל שבת מתרחש כך באופן שגרתי כבר זמן רב, והוא לא תואם עם שעות הפעלת האסדה. ייתכן שהגיוני לעדכנו לדירוג ההליך בין התחנות ולא לבצע כל הכיולים במקביל, אך אין בו זדון או רשלנות.

בסופו של דבר, בשומרי הבית מספרים סיפור קונספירטיבי, לפיו חברו ביחד המון גורמים: הגנת הסביבה, איגוד הערים, נובל אנרג'י, משרד האנרגיה ומשרד הבריאות כדי להפקיר את בריאות הציבור. בהודעות אחרות של הארגון, שותפים ל'מזימה הנפשעת' גם בכירי חברת החשמל, האחים עופר שמחזיקים בבז"ן וכל גורם פיננסי במשק שרכש נתח בהשקעות הגז. כמובן שלא כל חשד הוא בהכרח מופרך מיסודו, אך מנגד, ליקוט רסיסי מידע חסר, פגום או סותר אינם מהווים הוכחה חותכת לסיכון או פשע .

הפרופ' שחיבר את הדו"ח: "מאבק שעשוי בצורה שגויה מכל כיוון"

מה שברור בוודאות הוא שאת השימוש בדו"ח של פרופסור מיכה ברחנא כדי להצדיק פינוי אוכלוסיה שולל מכל וכל ברחנא עצמו בשיחה עם "דבר": "ההתנהלות שלהם היא התנהלות מוזרה לחלוטין. מעולם לא אמרתי ואני לא חושב שצריך להתפנות. אני אמרתי שאין מספיק מידע. לפי מה שהופיע באתר של אסדת לוויתן – הנתונים היחידים שהיו לי, אמרתי תראו – על פניו יש פוטנציאל לבעיה רפואית משמעותית, לפלוט 24 טונות של VOC, שזה חומרים שיכולים לגרום לסרטן או לתחלואה אחרת ובנזן בפרק זמן מאוד קצר של 8 שעות, ללא התראה – כפי שנטען בפניי אז, זה דבר שמצריך כניסה לעובי הקורה, אין לי את הנתונים המלאים ויש פוטנציאל לסיכון. אין לי אפשרות להשפיע על השימוש בדברים שאני אומר. ההתנהלות של הקבוצה הזו היא מאוד לא לרוחי, בלשון המעטה, אני חושב שכל המאבק שלהם מהתחלה עשוי בצורה שגויה מכל כיוון שהוא".

הקריאה בדו"ח של ברחנא יכולה לבלבל, מפני שהמילה 'להתפנות' מוזכרת בו 3 פעמים והסייגים שלו אינם תמיד ברורים. עם זאת, בשורה התחתונה, הוא קורא להעמקת הבדיקה ולמתן התראה. לפי הדו"ח של ברחנא, פינוי הוא רק אחת האפשרויות שאותן צריך "לשקול", כמו גם לסגור חלונות. לפי שומרי הבית, הפינוי הוא הכרחי, ומכך משתמע שמי שיישאר בביתו מסכן את עצמו.

אולנובסקי מסבירה, "מי זה שצריך לשקול? משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, הרשויות המקומיות או ששומרי הבית צריכים לשקול, להוציא את דבריו מהקשרם ולפרסם הוראת פינוי? בפייסבוק זה רץ כאילו יש הוראת פינוי של התושבים. משהו כתב לי 'יש הוראה להתפנות', אבל אלו שומרי הבית שאמרו להתפנות. וזה – זה הדבר שגורם לתחלואה. אם יבדקו את הנתונים ימצאו בתקופה הקרובה יותר אירועים של כאבי ראש, טשטוש, דיכאון, חרדה, קשיי קשב וריכוז לתלמידים בבתי ספר באיזור הזה. אין לי ספק בכך".

"אני חושב שמבחינת התנהלות זו אחת העמותות שמתנהלת בצורה הכי גרועה שרק אפשר", אומר ברחנא, "אני מכיר את זה שיש הפחדה של התושבים, זו זריעת פאניקה שגורמת הרבה יותר נזק  מהנזק האמיתי של הדברים". לשאלה מדוע הסכים לכתוב חוות דעת בעבור שומרי הבית, השיב: "הסכמתי לכתוב בעניין הנקודתי הזה כרגע. אני לא עושה ברוגז עם אף אחד. שלא יהיה ספק, יש להם מצוקה אמיתית. לא מזלזל במצוקה שלהם. הם רואים אסדה שעלולה לפלוט חומרים מזהמים מול הבית שלהם והם דואגים מזה וזה הכי לגיטימי בעולם. אני לא חולק על עצם הדאגה". מהצד השני, אומר ברחנא: "אני לא חושב שאנשי נובל הם אנשים רעים בבסיס, שקמים בבוקר ואומרים לעצמם בוא נרעיל כאן אנשים. זה לא עובד ככה. גם אנשי נובל לא רוצים לגרום לפגיעה סביבתית ובבני אדם, ולו רק משיקולי הפיצויים שהם עלולים לשלם".

דו"ח נוסף וטרי, שנעשה בהזמנת 'שומרי הבית' על ידי המדענים פרופסור דוד ברודאי מהטכניון, מומחה לפיזור מזהמים, ופרופסור אורי דיין מהאוניברסיטה העברית, מומחה מזג אוויר ואקלים – מטיל ספקות במודל פיזור המזהמים של נובל אנרג'י לגבי הנישוב ומתריע שהנחותיו מקלות מאוד, אך גם בדו"ח הזה המדענים לא קובעים פוזיטיבית שיש הוכחה לבעיה בריאותית שבגינה מומלץ להתפנות. אולנובסקי מחדדת את העיוות שלשיטתה ערכו 'שומרי הבית' לדברים: "לא כך מפעילים את עיקרון הזהירות המונעת. יש לי הרצאה שלמה על העיקרון הזה. צריך סיבה טובה להאמין שיש בעיה. מחסור בנתונים והסתרת נתונים זה לא טוב, אבל זה לא אומר בהכרח שיש בעיה".

"המשרד להגנת הסביבה מתעורר ומתחיל לדבר רק בדקה ה-91"

אולנובסקי מבקרת לא רק את 'שומרי הבית', אלא גם את רשויות המדינה ואת מפעילת האסדה, נובל אנרג'י. כדוגמה, היא מציינת מחקר שערך משרד הבריאות לפני מספר שנים בנושא בטיחות השימוש באלומיניום וגילה כי לא נשקפת מהחומר כל סכנה – אך לא פורסם. "חפש באתר משרד הבריאות מידע על אלומיניום", אומרת אולנובסקי, "יש שמועה שהוא מסכן את הבריאות. לא תמצא מידע כזה, למרות שנעשתה עבודה מאוד מקיפה במשרד הבריאות לפני כמה שנים על הסיכונים מאלומיניום. הם הסיקו שאין סיכונים. אמרתי להם – תפרסמו. הציבור מפחד ומשלם פי שתיים על דיאורדורנט ללא אלומיניום. הציבור הולך לתבניות נייר, שהן בעצם תבניות פלסטיק, כי הוא מפחד מאלומיניום. מאלומיניום אין סכנה. מהפלסטיק יש. תפרסמו שאין סכנה. הם לא פרסמו כלום".

לדעתה, דבר דומה קרה עם האסדה. "הציבור לחוץ. הציבור מפחד. הציבור מקבל את עיקר המידע שלו משומרי הבית. המשרד להגנת הסביבה מתעורר ומתחיל לדבר רק בדקה ה-91. מאוחר מדי. נכשלתם", אומרת אולנובסקי.

ברמה העובדתית במשרד להגנת הסביבה אמרו לאורך כל הדרך כי הם מפקחים על ההליך וכי אין בו סכנה לציבור, אך רבים פשוט לא מאמינים לדברים, או שכלל לא נחשפים להסברים הרשמיים. גם העובדה שנובל אנרג'י הגישה בקשות להיתר פליטה תוך הפחתה דרמטית במספר הרכיבים באסדה שעשויים לפלוט מזהמים לאוויר מסומנת אצל אולנובסקי כגורם מפחית אמון.

פרופ' אזי לב און, חוקר מדיה חדשה מאוניברסיטת אריאל מסביר שהאינטרנט משנה את חוקי המשחק. "אם בעבר לממסד היתה גישה ויכולות להעביר מסרים ללא מקבילה אצל האזרחים, הרי כיום לאזרחים יש את האינטרנט והרשתות החברתיות. אנשים וארגונים שהנושא קרוב לליבם מפיצים מידע ומשוחחים עליו. הרי הכי נח לגופים ממשלתיים לא לשחרר את כל המידע או לתת לו פרשנות מאד מסוימת, אבל ברשתות אנשים מדברים אחד עם השני, ללא הפרשנות של הכתבים שסמוכים לשולחן הממשלה, אלא של אנשים שמעוניינים לשנות את המצב, אז הדברים נשמעים אחרת".

לב-און מציין כי למצב בו לממשלה אין בלעדיות על הפצת המידע יש השלכות על שאלות של אמון בממסד. "מחדלים ושחיתויות היו גם בראשית המדינה, אבל קל היה הרבה יותר להגביל את החשיפה ולכסות על המחדלים כשהמפה התקשורתית היתה יותר מצומצמת ולאזרחים לא היו יכולות תקשורתיות עצמאיות", הוא מסביר, "ואילו כיום, יש יותר ויותר ערוצים שדרכם אפשר להוציא מסרים, יותר ויותר עיתונאים שלא מיישרים קו עם הממסד- ולעמדות אנטי ממסדיות יותר קל לצאת החוצה ולהגיע לציבורים שממשיכים לדבר עליהן."

"מצד שני, האינטרנט האיץ את החיים שלנו, והמידע מתקבל יותר מהר ומיותר מקורות", מוסיף לב-און, "התוצאה היא שהרשת צמצמה את תשומת הלב שאנחנו יכולים להקדיש לכל מקור, ולכן קל יותר להפיץ גם מידע לא בדוק או מגמתי. זה בעייתי במיוחד כאשר הגוף שמפיץ את המידע הוא גוף מוכר ולא מישהו אנונימי. כאשר עמותות שהן בהחלט שוחרות טוב, ואינן פועלות מאינטרס כספי או פוליטי, מפרסמות מידע שהוא בעייתי, הוא מחלחל הרבה יותר מהר, גם אם הכוונה הייתה טובה. בוא לא נשכח שבתמונה הכוללת,  הסיפור הגדול של האסדות האלה נוגע לזיכיונות, מכסות, מחירים, הגנה של המדינה על האסדות ומימון שלה, איכות סביבה וכדומה, לא של ארגון קטן שהוציא מהקשרו משפט מתוך דו"ח ".

משבר האמון התחיל הרבה לפני אסדת לוויתן

פרופ' עדי וולפסון, מומחה להנדסה כימית מהמכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון ופעיל בנושאי איכות סביבה וקיימות, טוען שגופי המדינה הרוויחו ביושר את חוסר האמון של האזרחים בהם. "בעיניי יש פה משבר של אי אמון בין הציבור לבין המדינה שנבנה לאורך הזמן, בלי שום קשר האם צריך גז או לא ואיפה האסדה נמצאת, אלא בכל התהליך של השותפות וההידברות מול הציבור. הנסיון מוכיח, שהם לא בולמים את בתי הזיקוק כשהם מזהמים, אז אני לא מאמין שמישהו יסגור אסדה שתעבוד. יכול להיות שבתקופת הנישוב עוד אפשר לעצור, אבל אתה לא מתאר לעצמך שכשהאסדה תספק גז, מישהו יעצור אותה".

למעשה, במשך השנתיים האחרונות התראיין לתקשורת מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי וחזר שוב ושוב על ההתחייבות שוולפסון לא מאמין לה – אם האסדה תזהם מעבר להיתרים, היא תושבת. ייתכן שקל לו לומר את הדברים, מפני שמי שאמור לעמוד בנסיון, אם יתרחש, הוא המשרד להגנת הסביבה, אך האמירה עצמה אכן נאמרה ברדיו, בטלוויזיה וגם בהודעות לעיתונאים. בשבועות האחרונים, גם בכירי המשרד להגנת הסביבה אומרים שנתוני ניטור אוויר חריגים יובילו לעצירת הליך ההרצה של האסדה.

וולפסון סבור שחוסר האמון הציבורי מתחיל ברקורד גרוע של המשרד שאינו קשור לאסדה. "אנחנו יודעים שיש תחנות ניטור בחיפה ויש איתן כל מיני בעיות. המדינה תגיד – 'הפחתנו כך וכך מזהמים' אבל מצד שני, יש חריגות מהחוק".

ואכן, פעילי סביבה מאזור חיפה מתריעים לאחרונה כי תחנות הניטור סביב בז"ן מעידים כבר על חריגה תשיעית בשנה זו בלבד מתקן הבנזן שנמדדה בפועל. לאכזבתם של הפעילים החיפאים, המשרד להגנת הסביבה מזמן את בז"ן לשימועים בנושאים פחות מהותיים, ולא מזדרז לאכוף כהלכה את ההפרות היותר חמורות כמו חריגות בנזן, שהוא מסרטן ודאי בכל רמת חשיפה. נדגיש כי הביקורת על התנהלות המשרד בחיפה מכוונת להתנהלות ביחס לזיהום שנמדד בפועל, ולא על טענה לסכנה פוטנציאלית לזיהום, כמו באסדת 'לוויתן'.

חלק נוסף מחוסר האמון נבנה כתוצאה מכך שאסדת 'תמר', שקדמה לפרויקט לוויתן, פלטה חומרים מזהמים בהיקף של פי 30 ממה שנובל אנרג'י הצהירה שתפלוט. בתגובה, המשרד להגנת הסביבה תבע מנובל אנרג'י התקנת מערכות הפחתת פליטות, והסביר כי נובל אנרג'י תכננה את אסדת לוויתן מראש במתכונת שונה, מופחתת פליטות. וולפסון מעיר כי ההליך לא היה גלוי מספיק. "הודיעו בתקשורת שתמר התקינו את המערכת שמפחיתה פליטות ב-99%. אבל מעבר לכמה מדידות ומכתב מנובל למשרד על ההפחתה, שניתן לראות באתר המשרד, לא יצא דו"ח מסודר של המשרד לציבור. אני רוצה לדעת מי מדד, באיזו שיטה, מתי ואיך. ובכלל, אם הכל כל כך טוב, למה אין עדיין אישור להיתר הפליטה של תמר?".

מבדיקת 'דבר', דו"ח על פרויקט ההפחתה ב"תמר" קיים ברשת, באתר של המשרד להגנת הסביבה. עם זאת, לא קל למצוא אותו, והמשרד אכן לא פרסם הודעה לתקשורת בעניינו, והוא נודע לראשונה דרך כתבה בכלכליסט. למרות שבכתבה מתוארות 'מדידות של משרדי הגנת הסביבה והאנרגיה', בדיקת המסמך שברשת מעלה כי מדובר בדו"ח שנעשה בעבור נובל אנרג'י, והוא מתאר עמידה בהפחתה של 99.5% עד 100%, יותר מ-98% כמצופה. לא ברור אלו בקרות עשו במשרדי הממשלה על הנתונים והאם אכן ביצעו מדידות עצמאיות משלהם. מנגד, אם אכן התרחש הישג כה משמעותי, מתמיה שגורמי המדינה לא פרסמו אותו מיוזמתם, עם הסברים מפורטים של השינוי הדרמטי. ייתכן שבשל כך, במקום בניית אמון, מתעצמים החשדות.

נישוב 'לוויתן': כשהממשלה לא מסבירה לציבור מה קורה, נוצרת פאניקה

ההודעה הראשונה על פליטת מזהמים מוגברת בשלב ההרצה של אסדת לוויתן, הגיעה לידיעת הציבור הרחב רק לאחר שאותרה בתוך ההודעה על מתן היתר פליטה לאסדה לשבע שנים.

"אני כאזרח, ועוד אחד שעם יד על הדופק, שמעתי בפעם הראשונה על הנישוב כשהמשרד יצא בהודעה לתקשורת על אישור ההיתר ללוייתן", מסביר וולפסון, "בתוך ההודעה הזו היה מובלע, חצי מוחבא, שתהיה תקופת הרצה עם שני נישובים של 8 שעות ובהם נובל מצהירה שייפלטו 49 טונות בסך הכל של NMVOC (זיהום האוויר בחומרים אורגניים נדיפים שאינם מתאן, א.ר.)". לדעתו מדובר במשגה יסודי של המשרד להגנת הסביבה: "למה אתם לא מודיעים על זה בצורה מסודרת? שהציבור ידע מה קורה וגם, אולי, יוכל לטייב את ההליך הזה".

גורם במשרד הסביר ל'דבר', שאין אפשרות מעשית לעשות שימוע לכל הרצה של מתקן מזהם, מאחר שמדובר בהליך שאינו מתאים לאירועים נקודתיים. לדבריו, פעולות הרצה מתרחשות כל הזמן – כל פעולת תחזוקה או תיקון תקלות במתקני תעשייה מחייבת שלב של הרצת המתקן, לפני ששבים לפעולות שגרה. הליך השימוע, לעומת זאת, נועד להסדיר את פליטת המזהמים בפעילות השגרתית. מתן היתר פליטה כולל שימוע ציבורי, והוא מתחדש אחת לשבע שנים. כך למשל, אסדת 'תמר' עברה מספר הרצות ללא כל תשומת לב ציבורית מיוחדת, שלדעתו של הגורם, גם לא מתבקשת.

עם זאת, גם אם שימוע פומבי ומפורט אינו כלי מתאים לאירוע חד-פעמי, נראה שפעילות המשרד להגנת הסביבה ביחס לנישוב הלכה לקצה השני ובכך העמיקה את חוסר האמון. בהודעה על היתר הפליטה, במשרד לא הסבירו מדוע בכלל יש נישוב, ומדוע הוא מחייב פליטת מזהמים בכמות מוגברת ובזמן קצר: מכיוון שצנרת האסדה מלאה כיום בחנקן, הליך ההרצה נועד לדחוק אותו החוצה בעזרת גז מהמאגר,  באופן שלא מאפשר בעירה עד שריכוז החנקן הופך לנמוך מאוד. המידע על כך הגיע דווקא מנובל אנרג'י, ורק לאחר שכבר נוצרה דאגה ציבורית, שלפחות את חלקה ניתן היה למנוע בהסברה נכונה.

"הכישלון הוא של המדינה"

וולפסון לא מסתיר את המחלוקות שלו עם 'שומרי הבית', אך לדבריו, הם אינם הבעיה המרכזית בסיפור הזה – אלא דווקא ההתנהלות של גופי המדינה שהצמיחה אותם. "אני לא מסכים עם כל אמירה של 'שומרי הבית'", הוא אומר, "כשהם כתבו שפחם יתר מזהם מגז, כתבתי שעמדתי לא כך. הם היו רוצים שאני אכתוב שצריך להתפנות, ואני לא אגיד דבר כזה. עד היום גם לא הסכמתי לאמירה שהיה צריך להרחיק את האסדה הזו. אבל תסכים איתי שאם יש תמונה של אנשים שמתפנים, גם כתוצאה ממחאה, זה כישלון של המדינה. גם אם מישהו משלהב אותם, זה סימן שהמדינה נכשלה. הכי קל להאשים את שומרי הבית". גם אולנובסקי תומכת במסקנה הזו: "אחרי שאמרתי שלא צריך להתפנות, ברור שיש פה בעיה רצינית. גם לשומרי הבית, גם למשרדי הממשלה וגם לנובל אנרג'י יש אחריות, שמתחלקת בין שלושתם, לתחלואה שצפויה כתוצאה מאסדת הגז ומהמאבק נגדה".

סימני השאלה שהצמיחו את 'שומרי הבית'

קשה להתעלם מההישגים של 'שומרי הבית'. למעשה, אין ארגון סביבתי אחר בישראל שמצליח לארגן הפגנות המוניות בנושאי סביבה בתדירות ובהיקף שיזם הארגון. נסיבות הקמתו ב-2017 אכן הושפעו מהעובדה שאיש בציבור הרחב לא יודע באופן מפורש מי בדיוק קבע שיש לפתח את אסדת לוויתן דווקא במיקום הנוכחי שלה, כ-10 ק"מ מחוף דור, ולא בלב ים מעל המאגר עצמו. לפי משרד האנרגיה, המשרד אך ורק 'אישר את בקשת נובל אנרג'י המעודכנת'. כשסימני השאלה החלו לעלות הודיעו בצה"ל כי עמדתם היא שעדיף לקרב את האסדה אל החוף, אך עד כה לא נמצא כל מסמך בנושא שנכתב בזמן אמת, שרי הבטחון בתקופת האישור, משה (בוגי) יעלון ואביגדור ליברמן הצהירו כי אינם מכירים חוות דעת כזו. שלא לציטוט, גורמים בסביבת נובל סיפרו סיפור אחר לחלוטין, על תכתיבים מטעם גורמי מדינה שנמסרו בעל פה בלבד. סימני השאלה בנושא לא הוסרו עד היום.

הטענות הענייניות של 'שומרי הבית' ביחס למיקום האסדה זכו לביטוי נרחב באתר 'דבר', כמו גם במגוון גופי תקשורת בישראל. מעטים מטילים כיום ספק כי במתווה הגז בשנת 2015 כרעה מדינת ישראל ברך באופן גלוי בפני בעלי מאגרי הגז, תוך קשירה הדוקה של האינטרס הלאומי של משק הגז לאינטרס העסקי של מונופול הגז שבבעלות יצחק תשובה ונובל אנרג'י, למרות ההבדלים העקרוניים בין צרכי המדינה לאינטרסים העסקיים.

במאבקיו עד כה העלה הארגון שורה של סוגיות סביבתיות נוספות, דוגמת הביקורת על השימוש ההולך וגובר בגז במדינת ישראל, כאשר במדינות מתקדמות כבר מתחילים להחליף אותו באנרגיות מתחדשות ובמתקני אגירת חשמל. מדובר בביקורת מדיניות לטווח ארוך, שארגונים רבים בישראל שותפים לה.

גם הדרישה של מספר ארגונים לפיקוח הדוק ועצמאי על מכלול הפעילות בסביבה הימית, תוך אי הסתפקות בדו"חות שמספקים גופים מסחריים היא דרישה הגיונית וחיונית, שיכולה לסייע להגנה על מפעלי ההתפלה ואספקת המים לציבור. הטענה כי מערכי הפיקוח והאכיפה הסביבתיים אינם די אפקטיביים הופיעה בפירוט רב בדו"ח מבקר המדינה. מאבק נוסף נוגע להסכם לוויתן-בז"ן, שמעניק לבז"ן את הקונדנסט מהמאגר בחינם, מהלך תמוה מאוד בפני עצמו ועלול לפגוע בעקיפין בהכנסות המדינה ממסים.

גורם במשרד להגנת הסביבה המעורה בתחום הודה ש"יש לנו הרבה מה ללמוד בפיקוח על תעשיית הגז, שהיא חדשה יחסית בישראל", אך שולל לחלוטין את החומרה שמייחסים ב'שומרי הבית' לשגיאות שנעשו בעבר, ומדגיש גם את הפחתת זיהום האוויר בישראל בזכות כניסת השימוש בגז הטבעי על חשבון סולר, מזוט ופחם.

אין תחליף ללקיחת האחריות של המדינה

כל טיעוני הביקורת המוצדקים של הארגון, לא מונעים את הבעיה החריפה שנוצרת ברגע שאזרחים קוראים בגלוי לאובדן אמון בגופי המדינה, בזמן ששום ארגון אזרחי לא יכול באמת להחליף את הגופים הללו. גם אם היא נכשלת בנקודות מסוימות, המדינה היא היחידה שיכולה להקדיש תקציבים ולהשתמש בסמכויות באמצעותם אפשר לשמור כראוי על בריאות הציבור.

פעילי 'שומרי הבית' עצמם יודעים לקחת חלק במפגשי 'שולחן עגול' שיוזם משרד האנרגיה בהם מתייעצים בכירי המשרד במגוון גורמים אזרחיים לגבי עיצוב המדיניות. פעילי הארגון גם מודעים לכך שהערותיהם בשימוע הציבורי להיתר הפליטה של אסדת לוויתן הובילו להנהגת משטר פיקוח קפדני יותר מזה שתוכנן במקור. עם זאת, קשה למצוא בקרבם הרהור או ספק פנימי, גם אחרי ששופטים דחו עתירות מטעמם כנגד חלקים שונים בפרויקט לוויתן בביקורת חריפה על עתירה חסרת ביסוס, או עתירת NIMBY, שמוגשת מטעמים אנוכיים ומנוגדת לאינטרס הציבורי.

אין פלא שבקרב מי שרואה בהקמת אסדת לוויתן אסון, הציפייה מרחיקת הלכת לטרפד את המהלך יוצרת תסכול בימים בהם היא מתחילה לפעול. עם זאת, אין לשכוח שישנם ארגוני סביבה בעלי נסיון ורקורד עשייה כמו "אדם טבע ודין" שתמכו באופן מנומק בפרויקט לוויתן, כולל בסוגיית מיקום האסדה.

הפעלת מאגר לוויתן בשבועות הקרובים צפויה לתרום להגברת היתירות במשק הגז, לביטחון האנרגטי במשק האנרגיה, להוזלת מחיר החשמל, להגדלת הכנסות המדינה והיא מהווה את אחד מתנאי האפשרות שקבע משרד האנרגיה לגמילה משימוש בפחם. בעוד שנזקי האסדה הפוטנציאליים שנויים במחלוקת חריפה, פגיעת הפחם בבריאות הציבור היא ודאית, מתועדת ומוסכמת כבר שנים.

השאלה מתי הטלת ספק בריאה מצד אזרחים מודאגים הופכת לקמפיין הפחדה חסר אחריות מלווה מאבקים סביבתיים רבים. במקרה של המאבק בנישוב אסדת לוויתן – הגבול הזה נחצה, וזה עלול להיות מסוכן והוא מזיק לא רק לתושבים – אלא לכלל מאבקי הסביבה בישראל.

'שומרי הבית': "חובת ההוכחה שלא יהיה כלום – על משרדי הממשלה"

מארגון 'שומרי הבית' נמסר בתגובה: "חובת ההוכחה ש'לא יהיה כלום' חלה על המשרד להגנת הסביבה ועל משרד הבריאות. היום, הבסיס עליו הם נשענים כדי לקבוע זאת הוא רעוע ביותר: נתוני נובל אנרג'י לגבי הרכב הקונדנסט והחומרים שייפלטו (חברה בעלת רקורד אמינות בעייתי), מודל פיזור מזהמים בעייתי שסובל מליקויים קשים ומתייחס רק ל- 1% מהמזהמים שייפלטו. נתוני תחנות הניטור שאינם אמינים (הנתונים נמחקים בכל פעם שיש חריגות, התחנות נכנסות לכיולים ארוכים כשיש פעילות, ואינן מתאימות לטענת המומחים שלנו למדידת מכלול המזהמים הנפלטים מהאסדה).

"על שני המשרדים מוטלת האחריות לבצע תפקידם בעצמם, ולא להטיל על נובל אנרג'י לבצע אותו עבורם: תסקיר השפעה על בריאות הציבור, ניטור רציף על גדר האסדה ומהחוף גם באמצעות מצלמות לזיהוי גזים כפי שאנחנו עושים (והממצאים מטרידים מאוד). במידה שאינם מצליחים לייצר בסיס מידע מהימן שיאפשר קביעה נחרצת שאכן "לא יהיה כלום", חלה עליהם החובה לדאוג לבריאות האוכלוסיה ואף להודיע על פינוי, כפי שכתב פרופ' ברחנא.

אנו קוראים למשרדי הממשלה לבצע את תפקידם ולשמור על האינטרס הציבורי, גם – ואולי בעיקר – כאשר זה מתנגש באינטרס של נובל אנרג'י, יצחק תשובה, ומשפחת עופר".

במשרד להגנת הסביבה לא הגיבו לדברים.

במשרד הבריאות לא הגיבו לפניית 'דבר' לגבי היקף התלונות על תחלואה באיזור חוף הכרמל.