משאל עם כלל-אנושי הוא אולי חלום רחוק, אך בינתיים 2024 הייתה הדבר הקרוב ביותר לזה בהיסטוריה. מספר חסר תקדים של כמעט 4 מיליארד אזרחים, קרוב למחצית האנושות, הלכו לקלפיות השנה ובחרו את הנשיאים והמחוקקים שיקבעו את עתידם. בפרפראזה לאמרתו הידועה של צ'רצ'יל, מעולם לא נדרשו רבים כל כך לבחור את שליטיהם בפרק זמן צפוף כל כך.

רובם הצביעו לימין, והגדילו את מספר הממשלות המזוהות עם ערכים שמרניים ולאומניים, גם בצד הדמוקרטי של העולם. ממשלות המזוהות עם השמאל, או אפילו עם המרכז, הפכו השנה לדבר נדיר בעולם, במיוחד מחוץ לאמריקה הלטינית.

קראו לה "שנת הבחירות הגדולה" עוד לפני שנוספו שתי מערכות בחירות שלא היו צפויות באיראן ובצרפת. מלבד כמה יוצאים מן הכלל, שיעור ההשתתפות היה גבוה ברוב המדינות – הציבור במדינות הדמוקרטיות אינו אדיש. בחירות כלליות נערכו בין היתר בארבע המערכות הדמוקרטיות הגדולות בעולם: הודו, האיחוד האירופי, ארצות הברית ואינדונזיה. בארבעתן הימין ניצח.

כמעט כל המנצחים בבחירות שנערכו ב-74 מדינות מזוהים על הציר הימני, חלקים מדגישים ערכים פטריוטיים ונאמנות למולדת ואחרים מבטיחים מלחמה בזרים. הקיטוב הפוליטי הקיצוני שמלווה את ההתקדמות הטכנולוגית המהירה חצה יבשות, כך גם הזעם הציבורי על הממסד הפוליטי הישן והמאובן שספג מהלומות בכמה וכמה מדינות.

המתמודדים הבולטים ברחבי העולם הבטיחו להילחם בעליית המחירים הנמשכת מאז מגפת הקורונה. בעולם המערבי הבטיחו רוב המנצחים להדוף את גלי ההגירה. אצל שכנותיהן של רוסיה וסין נערכו קרבות צמודים בין הנציים הפרו-מערביים ליוניים המעדיפים את השקט. ברוב המקרים, ההבטחות שפוזרו לא עניינו את המצביעים המתוסכלים. הם העדיפו את המועמדים שמלכלכים על מתחריהם ועל הממסד.

הגל הפופוליסטי, שהיו מי שהספידו אותו לאחר מפלתם של טראמפ ב-2020, של ג'ונסון ודוטרטה ב-2022 ושל ובולסנרו ב-2023 – קם והכה גלים מחדש.

צרה עולמית שאפיינה את מערכות הבחירות היא העלייה של הדיסאינפורמציה, חדשות הכזב (פייק ניוז), איומי הסייבר והשימוש בבינה מלאכותית כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. התופעות האלה אומנם החלו בעשור הקודם, אולם כעת הן התפתחו לדרגה של בעיה עולמית המשפיעה על יחסם של הבוחרים ופוגעת באמון בתהליך הדמוקרטי. מדינות מתחבטות כיצד להגן על התהליכים הדמוקרטיים שלהן מפני האיומים הללו, המגיעים מבית ומחוץ.

מזרח אירופה: משאל עם על המלחמה באוקראינה

בכמה מדינות במזרח אירופה הייתה זו מערכת הבחירות הראשונה מאז פלשו הרוסים לאוקראינה לפני כמעט שלוש שנים. בזירה המרכזית במדינות אלו נאבקו תומכי המערב הליברלים נגד מועמדים שכונו 'פרו-רוסים' והציגו אג'נדה שמרנית בכל הנוגע למוסד המשפחה וזכויות להט"ב.

רוסיה: פוטין, בפעם החמישית

הנשיא פוטין ציין השבוע 25 שנים בשלטון. במרץ ניצח בפעם החמישית ברציפות בבחירות לנשיאות בפער הגדול ביותר בהיסטוריה הרוסית עם 88.5% אחוזי תמיכה. הכתרתו של פוטין לנשיאות בקושי סוקרה בתקשורת כי ניצחונו היה ידוע מראש, ומעטים סבורים שהיה כרוך בהליך דמוקרטי תקני.

מנהיגה הבלתי מעורער של רוסיה הפך את רוסיה מדמוקרטיה צעירה ומבטיחה למדינה אוטרקית חשוכה המצויה בעימות מסלים עם העולם המערבי. תחת שלטונו הופשרה המלחמה הקרה. בשנה החולפת הצליח הנשיא הרוסי להשיג התקדמות בשדה הקרב במזרח אוקראינה, אולם זו באה על חשבון הביטחון בעורף הרוסי שהפך ליעד יומיומי להתקפות.

סלובקיה: ניצחון הפרו-רוסים

באפריל ניצח פטר פלגריני בבחירות לנשיאות סלובקיה. הנשיא פלגריני שימש בעבר ראש הממשלה, והוא שותף של ראש הממשלה המכהן רוברט פיצ'ו. השניים מובילים את הקו הפרו-רוסי של הממשלה בסלובקיה, הנחשבת לצד הונגריה לקרובה ביותר לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין באיחוד האירופי. ניצחונו של פלגריני אישר את התמיכה העממית בקו הפרו-רוסי של הממשלה בברטיסלבה.

ליטא: מהפך סוציאל-דמוקרטי

המהפך בליטא התרחש באוקטובר. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ניצחה בבחירות לאחר שגרפה 52 מתוך 141 מושבי הפרלמנט בווילנה. החודש הוקמה במדינה הבלטית ממשלה חדשה שבראשה עומד מספר 2 במפלגה, גינטאוטס פאלוצקס, אחרי שמנהיגת המפלגה ויליג'ה בלינקוויסיוט סירבה להתמנות לתפקיד. ממשלת ליטא החדשה צפויה לנקוט צעדים נציים נגד רוסיה כמו קודמתה. המועמדים המזוהים עם קו יוני ביחס למוסקבה נותרו מיעוט קטן במדינה שסבלה מכיבוש רוסי עוד מהמאה ה-18.

מולדובה: הנשיאה ניצחה בזכות המצביעים בחו"ל

נשיאת מולדובה מאיה סנדו ניצחה בבחירות לנשיאות שנערכו בנובמבר בזכות מי שהצביעו מחוץ למדינה. הנשיאה הפרו-מערבית נבחרה מחדש לתפקיד לאחר שהובילה במולדובה משאל עם שבו נשאלו האזרחים על רצונם להצטרף לאיחוד האירופי. תוצאות המשאל, שנערך במקביל לסבב הראשון לבחירות לנשיאות, הוכיחו עד כמה הקרב צמוד: רוב זעום בעד ההצטרפות, עם הפרש של פחות מ-1,000 קולות.

סנדו ניצחה את אלכסנדר סטויאנוגלו הפרו-רוסי מהמפלגה הסוציאליסטית, שקיבל 45% מהקולות, אולם בספירת האזרחים המתגוררים כעת במולדובה הצליח להשיג 51% מהקולות.

התקשורת המערבית טענה כי סטוינוגלו נהנה מקמפיין דיסאינפורמציה רוסי. ה'פייננשל טיימס' דיווח כי מוסקבה השקיעה לפחות 100 מיליון דולר כדי להשפיע על התוצאות במדינה הענייה ביותר באירופה, שמנסה להשתחרר מהשפעה רוסית ומבקשת, תחת הנהגתה של סנדו, להצטרף לאיחוד האירופי.

גיאורגיה: הפלונטר הפוליטי הוציא את ההמונים לרחובות

הבחירות בגיאורגיה יצרו פלונטר שטרם נפתר, אף על פי שמפלגת השלטון הוותיקה ניצחה שוב. מפלגת 'החלום הגיאורגי' שולטת בגיאורגיה מאז הקמתה לפני כ-12 שנים, אולם ניצחונה בבחירות לפני חודשיים הביא את גיאורגיה למשבר הפוליטי הקשה ביותר מאז זכתה לעצמאות לפני 24 שנים. הזעזוע הגדול נובע מהחקיקה האנטי-דמוקרטית שמובילה הממשלה בשנים האחרונות, ומתזוזתה של המפלגה, שזוהתה בתחילת דרכה כליברלית ופרו-אירופית, לאג'נדה שמרנית ופרו-רוסית.

נשיאת גיאורגיה סלומה זורבישווילי וראשי האופוזיציה דחו את תוצאות הבחירות וטענו שהניצחון הושג במרמה בעקבות זיופי קולות, איומים ומעורבות רוסית בהליך הבחירות. זורבישווילי אמרה שלא תוותר על כס הנשיאות ומנהיגי האופוזיציה קראו למערב לא להכיר בממשלה בטבליסי. מאז הבחירות נערכות הפגנות ענק מדי ערב במרכז טבליסי ובערים נוספות.

השבוע הודיעה זורבישווילי כי תעזוב את מעון הנשיאות אך לא את התפקיד. זורבישווילי נאלצה לפנות את מקומה למיכאיל קַאוולאשווילי, כדורגלן עבר שמונה לנשיא, אולם לדבריה הממשלה שמינתה אותו לא לגיטימית וכניסתו למעון הנשיאות היא "פרודיה". המאבק על השלטון בגיאורגיה טרם הוכרע.

רומניה: תוצאות הבחירות נפסלו מחשש למעורבות רוסית

גם ברומניה הובילו הבחירות למשבר פוליטי. בית המשפט העליון פסל את תוצאות הבחירות לנשיאות בשל התערבותה של רוסיה בהליך הבחירות, וקבע כי יש לערוך הליך בחירות חדש בשנה הבאה. בינתיים הנשיא קלאוס יוהאניס מתבצר במעונו, לאחר שפגה תקופת הנשיאות שלו. יוהאניס מכהן כנשיא המדינה זה כעשור, ואינו רשאי להמשיך בתפקיד לאחר שמיצה את שתי הקדנציות שהחוקה מאפשרת.

פסילת תוצאות הבחירות נתפסת באופוזיציה הפרו-רוסית כקנוניה שמטרתה לבטל את תוצאות סבב הבחירות הראשון שבו ניצח מועמד עצמאי פרו-רוסי המתנגד לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו, וכינה בעבר את הצבת סוללות הטילים הבליסטיים של נאט"ו ברומניה "בושה לדיפלומטיה". ראש הממשלה מרצ'ל צ'ולאקו ממפלגת השלטון הסוציאל-דמוקרטית הגיע רק למקום השלישי.

לאחר שנחלה תבוסה בבחירות לנשיאות, ניצחה מפלגת השלטון הסוציאל-דמוקרטית בבחירות לפרלמנט שנערכו בתחילת החודש. ראש הממשלה צ'ולאקו הרכיב את הממשלה החדשה השבוע, והוא עומד בראשה, אלא שרק 240 מבין 466 הצירים בפרלמנט תומכים בממשלה הנשענת על רוב זעום של שישה צירים בלבד. הקואליציה החדשה מאגדת כמעט את כל המפלגות הפרו-אירופיות בפרלמנט, והיא התקשתה להתאגד לאחר שהאופוזיציה הפרו-רוסית הגדילה מאוד את כוחה בבחירות.

כחלק מהמשא ומתן להרכבת הקואליציה החדשה נבחר מועמד מוסכם לבחירות החדשות לנשיאות: קרין אנטונסקו, ליברל שפרש מהחיים הפוליטיים לפני כעשור ועבר לגור בבלגיה ובצרפת, כל זאת במטרה לגבור על הכוחות הפרו-רוסיים שצברו פופולריות רבה בקרב אזרחי רומניה.

מרכז אירופה ומערבה: הימין השמרני נגד הימין הקיצוני

האיחוד האירופי הוא המערכת הדמוקרטית השנייה בגודלה בעולם. הוא אומנם אינו מדינה, אבל יש לו את המוסדות המרכיבים מדינה: בית מחוקקים, ממשלה, בית משפט, מטבע, גבולות ומערכת מסועפת של תקנות, תקנים, מכסים, הסכמים ותקציבים.

מחוץ לאיחוד מתקשים להבין את זה, אבל תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי גורליות עבור האזרחים לא פחות מהבחירות לרשויות המקומיות, ואחוזי ההשתתפות בהן גבוהים במקרים רבים.

בבחירות לפרלמנט באירופי שנערכו ביוני במקביל ב-27 מדינות האיחוד הימין המתון והימין הקיצוני הביסו את מפלגות המרכז והשמאל. לקראת הבחירות, כמה ממשלות באירופה הקשיחו את מדיניות ההגירה שלהן במטרה להשיג תמיכה ציבורית רחבה יותר לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי. כך עשו ממשלתו של הקנצלר אולף שולץ בגרמניה וממשלתו של הנשיא עמנואל מקרון בצרפת, אולם השינויים הללו לא עצרו את הסחף, ונציגיהם בבריסל ספגו מפלה. מפלגות הימין הקיצוני והמועמדים הלא משויכים הגיעו להישג חסר תקדים, וכעת הם מאיישים את מספר המושבים הגדול ביותר מאז כינון הפרלמנט המחלק את זמנו בין בריסל לשטרסבורג. מי שנחלו את התבוסות הגדולות ביותר היו מפלגות השמאל והירוקים.

התחזקות מפלגות הימין הקיצוני עשויה להוביל לשינויים במדיניות ההגירה האירופית: הקשחת הגבולות של אירופה, חקיקה שתאפשר לגרש מהגרים, והגדלת התקציבים לבלימתם עוד על אדמת אפריקה.

אומנם רק 51% מ-373 מיליון בעלי זכות הבחירה הצביעו בבחירות, אך אלה זעזעו את אירופה. רעידת האדמה הפוליטית הורגשה יותר מכל בצרפת ובבלגיה. בעקבות התוצאות הודיע הנשיא עמנואל מקרון על פיזור הפרלמנט, וראש ממשלת בלגיה אלכסנדר דה קרו התפטר מתפקידו תוך שהוא ממרר בבכי.

כעבור ארבעה חודשים, בין היתר בהשפעת תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי, גם ממשלתו של הקנצלר שולץ התפרקה. גם מפלגות הקואליציה הספרדית ספגו מפלה בבריסל, מה שמערער את שלטונן.

צרפת: ארבע ממשלות בשנה אחת

הצרפתים מתקשים לעקוב אחד זהות השרים החדשים שהתמנו מחדש כל עונה. ארבע ממשלות שונות ניסו לשלוט בצרפת בשנה החולפת תחת הנהגתו הכושלת של הנשיא עמנואל מקרון. בחלק מהמקרים הוחלפו השרים בדמויות כמעט אנונימיות לציבור הרחב, ובמקרים אחרים עשו ביניהם רוטציה. צרפת לא חוותה משבר פוליטי כזה מאז תקופת הרפובליקה הרביעית, שהוחלפה בגלל חוסר יציבותה.

השנה החלה עם סיום שלטונה של ראשת הממשלה אליזבת בורן, שהגישה את התפטרותה לנשיא ב-8 בינואר 2024. בסופו של דבר גבריאל אטל, שר החינוך לשעבר, מונה במקומה והפך לראש הממשלה הצעיר ביותר של הרפובליקה החמישית, וההומו הגלוי הראשון שמכהן בתפקיד. בן זוגו לשעבר מונה לשר החוץ.

לאחר כישלונו בבחירות לפרלמנט האירופי פיזר הנשיא מקרון את הפרלמנט, וצרפת הלכה לבחירות ביולי. לקראת הבחירות הודיעו כל מפלגות השמאל, הירוקים והמרכז-שמאל, לצד כל איגודי העובדים הגדולים בצרפת, על איחוד כוחות לרשימה אחת במטרה למנוע את ניצחונו של הימין הקיצוני בהנהגת מארין לה-פן. המצב החדש יצר איזון בין שלושת הגושים הפוליטיים, שנוצקו למעשה לשלוש מפלגות: איחוד מפלגות השמאל, מפלגת המרכז של הנשיא מקרון והימין הקיצוני בהנהגת לה-פן. ערב הסבב השני של הבחירות הושג הסכם בין מפלגתו של מקרון לאיחוד מפלגות השמאל והוסרו מועמדויותיהם של נציגי המפלגות במחוזות שונים כדי להקטין את הסיכויים שנציגיה של לה-פן ייבחרו.

בזכות ההסכם הצליח איחוד מפלגות השמאל להפוך למפלגה הגדולה ביותר בצרפת, אולם זו נותרה באופוזיציה, ומקרון הצליח בסופו של דבר להקים ממשלת מיעוט, המזוהה עם המרכז והימין המתון, ונשענת על תמיכתה של לה-פן מבחוץ.

בחודשיים שחלפו בין הבחירות לבין הקמת הממשלה הגיש ראש הממשלה גבריאל אטל את התפטרותו לנשיא לפחות פעמיים, אך נאלץ להישאר בתפקיד. באותם הימים אירחה צרפת את המשחקים האולימפיים, מה שהצליח להנמיך מעט את הווליום של המשבר הפוליטי.

לאחר שבועות ארוכים של משא ומתן מינה הנשיא מקרון את מישל ברנייה לראש הממשלה בספטמבר. ברנייה היה ראש הממשלה הזקן ביותר של הרפובליקה החמישית. ממשלתו של אטל הייתה הקצרה ביותר בתולדות הרפובליקה החמישית, והחזיקה רק כחודשיים.

לפני כשלושה שבועות הופלה ממשלתו של ברנייה בהצבעת אי-אמון בשל קיצוץ של 60 מיליארד אירו בביטוח הלאומי שהעבירה באמצעות סעיף מיוחד בחוקה המאפשר לנשיא להעביר חוקים ללא רוב בפרלמנט. בתקופת כהונתו כנשיא הייתה אצבעו של מקרון קלה על ההדק עם הסעיף השנוי במחלוקת, שהפעיל לפחות 25 פעמים בכהונה הנוכחית.

לפני כשבועיים מינה הנשיא מקרון ממשלה חדשה בראשות פרנסואה ביירו, איש ימין המקובל במידה מסוימת בקרב חלק מחברי מפלגתה של לה-פן. מפלגות השמאל כבר הודיעו כי יפילו במהרה את הממשלה החדשה בהצבעת אי-אמון.

בריטניה: הניצחון היחיד לשמאל במערב

מפלגת הלייבור ניצחה בבחירות שנערכו בממלכה המאוחדת ביולי, והקימה ממשלת שמאל לראשונה זה 14 שנים שבהן שלטו השמרנים בבריטניה. בריטניה היא המדינה היחידה בעולם המערבי שבה ניצח השנה השמאל.

דווקא הדלק של הימין, מלחמה חסרת פשרות במהגרים שהציפו את מערב אירופה וארה"ב, היה זה שהעלה את קיר סטארמר מהלייבור לשלטון. החלטתו הראשונה כראש ממשלה הייתה סמלית: לבטל את גירוש המהגרים הלא-חוקיים לרואנדה. "המזימה של רואנדה הייתה קבורה עוד לפני שהתחילה", אמר סטארמר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו, "זה לא פעל כגורם שהרתיע מהגרים, אלא להפך".

למרות המהפך, ממשלת הלייבור המשיכה את המדיניות של השמרנים בתמיכה חסרת פשרות באוקראינה וביחס אמביוולנטי לישראל. הממשלה בלונדון הבטיחה להמשיך להעניק לאוקראינה סיוע כלכלי וצבאי גם אם ארה"ב תפסיק לעשות זאת, הטילה הגבלות על מכירת נשק לישראל ודרשה הפסקת אש וגישה מלאה של ארגונים בינלאומיים לכל האסירים הפלסטינים בישראל כתנאי לביטול ההגבלות.

גרמניה: התחזקות הימין הקיצוני ונפילת הממשלה

לפני כשבועיים הממשלה בגרמניה נפלה, והוכרזו בחירות שיערכו בעוד כחודשיים. קדמו לכך כמה מערכות בחירות שנערכו בפדרציה הגרמנית שבהן נרשמה התחזקות ניכרת של מפלגת הימין הקיצוני 'אלטרנטיבה לגרמניה' (AfD).

קואליציית הרמזור של שולץ, שהורכבה מהירוקים, 'הדמוקרטים החופשיים' והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית לא עמדה בלחצים. הקנצלר איבד את הרוב בפרלמנט לפני כחודש לאחר שפיטר את שר האוצר, בשל מחלוקות בין הירוקים ל'דמוקרטיים החופשיים' על תקציב 2025. במקביל הימין הקיצוני התחזק ברמות שלא נראו מאז נפילת המשטר הנאצי של הימין הקיצוני.

מפלגת 'אלטרנטיבה לגרמניה' שבהפגנותיה תועדו דגלים נאציים, קיבלה כ-16% מהקולות בבחירות לפרלמנט האירופי ביוני. בהמשך השנה ניצחה בבחירות לפרלמנט מדינת תורינגיה עם כ-32% מהקולות, והגיעה למקום השני במדינות סקסוניה וברנדנבורג, שבהן זכתה בכ-30% מהקולות. הבחירות בשלוש המדינות הללו היו היחידות שנערכו השנה, וסימלו את התחזקותה המטאורית של המפלגה שהחזיקה רק 83 מבין 735 מושבים בפרלמנט בברלין, שיסיים את תפקידו בקרוב.

בלגיה: שלוש מערכות בחירות ביום אחד

ב-9 ביוני, יום הבחירות לפרלמנט האירופי, נדרשו אזרחי בלגיה להצביע גם לפרלמנט הפדרלי וגם למועצות המחוזיות. מפלגות הימין הפלמיות, השמרנית והקיצונית, זכו במספר הגדול ביותר של הקולות, עם יותר מ-2 מיליון קולות מבין כ-7 מיליון הפתקים שנספרו. אלא שהיריבות בין שתי מפלגות הימין עמוקה: הימין השמרני תומך באיחוד האירופי והימין הקיצוני מתנגד לו. בהפתעה של הרגע האחרון גבר הימין השמרני על הימין הקיצוני, גם בבחירות הפדרליות וגם במחוזיות, והקים במהירות ממשלה לצד הליברלים.

בוולוניה נערך מהפך: מפלגת המרכז-ימין ומפלגות פופוליסטיות הביסו את מפלגת השלטון הסוציאל-דמוקרטית, ואת בת בריתה המפלגה האקולוגית, ודחקו אותן לאופוזיציה בכל בתי המחוקקים – גם במחוזות וגם בבית הנבחרים הפדרלי. נוסף על כך, מפלגת המרכז-שמאל הסוציאל-דמוקרטית הובסה בבחירות לפרלמנט האירופי.

הולנד: הוויתור של וילדרס

הבחירות בהולנד נערכו אשתקד, אולם רק ב-2024 הצליחו ההולנדים להרכיב ממשלה. ארבע מפלגות הימין בהולנד הקימו ממשלה ימנית למהדרין רק לאחר שחירט וילדרס, ראש המפלגה שזכתה בהכי הרבה קולות, הסכים לוותר על תפקיד ראש הממשלה ונותר ללא כל תיק.

הולנד התגלתה בשנה האחרונה כמדינה חשובה מאוד לישראל, אולם למרות שלטון הימין הפרו-ישראלי בה, נכשלה הממשלה בעמידה לצד ישראל: הולנד הייתה המדינה הראשונה שהודיעה כי תעצור את נתניהו וגלנט אם יבקרו בה, מהראשונות לעצור את אספקת הנשק לישראל, לא מנעה את הפרעות נגד הישראלים באמסטרדם ולא עצרה את מבצעיהם.

אוסטריה: הימין הקיצוני כבש את הפרלמנט

המצביעים האוסטרים שברו חזק לימין הקיצוני. מפלגת 'החירות', שהקים בשנות ה-50 מחוקק נאצי, כמעט הכפילה את כוחה וזכתה בקרוב לשליש ממושבי הפרלמנט. סרטון שדלף לרשת ב-28 בספטמבר, יום לפני הבחירות, מהלוויה של חבר מפלגה, שבו נראו בכיריה שרים את המנון האס.אס, לא מנע ממנה לנצח בפעם הראשונה בתולדותיה.

Nach den Enthüllungen um FPÖ-Spitzenfunktionäre, die das verbotene SS-"Treuelied" sangen, haben wir soeben mit @Bini_Guttmann die Nationalräte Martin Graf & Harald Stefan sowie FPÖ Parlamentsklub-Direktor Norbert Nemeth & Ex-NRA Johann Gudenus wegen NS-Wiederbetätigung angezeigt. pic.twitter.com/pb4psPbwqz

— Jüdische österreichische Hochschüler:innen (@joehwien) September 28, 2024

מפלגת השלטון הקודמת, 'מפלגת העם האוסטרי' הנוצרית-ליברלית המזוהה עם הימין המתון, איבדה 20 מושבים בפרלמנט, והשותפה הקואליציונית שלה 'הירוקים' איבדה עשרה מושבים. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית המזוהה עם השמאל המתון הגיעה לתוצאה הגרועה ביותר בתולדותיה, לאחר שאיבדה קולות למפלגת השמאל הליברלית החדשה.

שישה שבועות לאחר הבחירות הצליחו שלוש המפלגות המפסידות לחתום על הסכם קואליציוני, והקנצלר קרל נהמר הכריז על הקמת ממשלה בראשות 'מפלגת העם האוסטרי', המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת השמאל הליברלית החדשה. הימין הקיצוני נותר באופוזיציה.

פורטוגל: ממשלת מיעוט נגד הימין הקיצוני

תוצאות הבחירות שנערכו במרץ היו צמודות. מפלגת הימין-מרכז 'הברית הדמוקרטית' שעמדה בראש האופוזיציה בשמונה השנים האחרונות ניצחה רק בפער זעום את מפלגת השלטון הסוציאליסטית. אלא שהמהפך הגדול התרחש בשוליים: מפלגת הימין הקיצוני 'שגה' הכפילה את כוחה פי ארבעה והפכה לשלישית בגודלה בפרלמנט.

באפריל הוקמה בפורטוגל ממשלת מיעוט, שהקואליציה שלה מחזיקה רק 35% ממושבי הפרלמנט, והיא נשענת על תמיכה מבחוץ. הממשלה החדשה המזוהה עם המרכז-ימין היא ממשלה 'טכנוקרטית' הכוללת 16 בעלי תפקידים שמכהנים לראשונה בחייהם כשרים, ורק שר אחד בעל ניסיון. ראש הממשלה לואיס מונטנגרו הבטיח להרכיב את הקבינט ממומחים שיגיעו מחוץ לפוליטיקה.

גם בפורטוגל, כמו באוסטריה, נשענת הממשלה על התנגדות משותפת לימין הקיצוני שהתחזק בבחירות – באוסטריה זה נעשה באמצעות קואליציה רחבה של מפלגות יריבות, ובפורטוגל באמצעות קואליציית מיעוט הנשענת על תמיכה מבחוץ.

אסיה: דמוקרטיה שברירית

איראן: הצי טובע

באיראן לא היו אמורות להתקיים בחירות השנה, אולם מותו הפתאומי של הנשיא איברהים ראיסי בהתרסקות מסוק הביאה לצורך לבחור נשיא חדש. סבב הבחירות השני נערך ביולי, כמעט חודשיים לאחר שמסוקו של ראיסי התרסק. התמודדו בו סעיד ג'לילי (58) המקורב למנהיג העליון עלי ח'מינאי, נגד הקרדיולוג ושר הבריאות לשעבר ד"ר מסעוד פזשכיאן (69). העימות בין השניים הוצג לציבור כמאבק בין שמרן לפרגמטיסט, ופזשכיאן הפרגמטיסט לכאורה ניצח.

לאחר כניסתו של פזשכיאן לתפקיד ספגה איראן שלוש מהלומות קשות: בת טיפוחה חיזבאללה הובסה בידי ישראל במלחמה בלבנון, ורבים ממנהיגיה המקורבים למנהיג העליון ח'מינאי חוסלו, בהם חסן נסראללה, האשם ספי א-דין ופואד שוכר.

לאחר מכן ישראל ביצעה תקיפה מסיבית באיראן והצליחה על פי ניתוח תצלומי לווין לשתק את מערכת ההגנה האווירית שלה, לפגוע בתעשיית הטילים הבליסטיים ובמתקן לפיתוח רכיבים ליצירת פצצת אטום. נוסף על אלה, נפילת משטרו של אסד בסוריה הובילה לנסיגה איראנית ממנה. משטר אסד שפעל בחסות איראנית בעשור האחרון הופל במערכה שנמשכה 11 ימים בלבד, מה שהראה לעולם את חולשתה של איראן.

לכל אלה הצרות הללו התווספה צרה שמגיעה מרחוק – כניסתו הצפויה של טראמפ לבית הלבן מעוררת דאגות רבות באיראן. בקדנציה הקודמת שלו ביטל טראמפ את הסכם הגרעין עם איראן, והורה על חיסול מפקד כוח קודס קסאם סולימני.

הודו: תחושת החמצה במערכת הבחירות הגדולה בהיסטוריה

ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, ניצח בבחירות שנערכו ברחבי המדינה באביב, ומפלגתו גרפה 240 מ-543 המושבים בפרלמנט. הגוש הפוליטי שהוא מוביל כולל 293 מושבים, שבעזרתם הצליח להקים קואליציה.

מודי הושבע לעמוד בראש מדינת הענק בפעם השלישית ברציפות, בתקווה להמשיך להוביל את הודו בעידן היציבות הפוליטית הארוך ביותר שידעה מאז זכתה בעצמאות. אולם לפי הדיווחים בתקשורת, ניצחונות לווה בתחושת החמצה. מודי קיווה להשיג רוב מוחלט של 400 מושבים שהיה מאפשר לו להעביר רפורמות נרחבות יותר בהודו.

חוקרת הודו לורן דגן-עמוס אמרה ל'דבר' כי המגמות הנוכחיות בהודו יימשכו. ממשלתו של מודי תמשיך לחוקק חוקים שפוגעים במוסלמים, והעימותים הדתיים באזורים הרגישים יימשכו. בתחום מדיניות החוץ היא צפתה שהודו תישאר שחקנית מרכזית במרחב הגלובלי וספציפית במרחב ההינדו-פסיפי, ושמדינות בכל העולם, ובמיוחד במערב, ימשיכו לחזר אחריה. אולם חזרתו של טראמפ לבית הלבן עלולה להקשות על הודו: "בקדנציה הקודמת שלו כנשיא הייתה נסיגה במערכת היחסים של הודו וארה"ב. הוא האט משמעותית את התהליך ארוך השנים של ההתקרבות בין שתי המדינות".

קוריאה הדרומית: שני נשיאים הודחו, שר ההגנה ניסה להתאבד

באפריל נערכו בחירות לאסיפה הלאומית של קוריאה הדרומית. האופוזיציה המזוהה עם הימין הגדילה את מספר הצירים שלה בפרלמנט, מה שהוביל לאיזון בין הצדדים. בעקבות איזון הכוחות, הדיונים להעברת תקציב 2025 הגיעו למבוי סתום.

בהחלטה תמוהה הודיע נשיא קוריאה הדרומית יון סוק-יאול על החלת ממשל צבאי, ושלח את כוחות הצבא להשתלט על מוסדות השלטון. בניגוד להחלטתו, פרצו המחוקקים לפרלמנט תוך עימות פיזי עם החיילים, נכנסו דרך חלונות וטיפסו על קירות, במאורע שייחרט שנים בזיכרון הקוריאני.

כוחות הביטחון לא פתחו באש ולא הצליחו למנוע מהמחוקקים להתכנס בפרלמנט ולהצביע נגד החלטתו הכוחנית של הנשיא יון. כעבור שעות אחדות, שבהן יצאו רבבות קוריאנים לרחובות למרות הקור העז והשעה המאוחרת, הודיע יון על ביטול הממשל הצבאי. הייתה זו הודאה בתבוסתו. ניסיונו הנואש לבצר את שלטונו באמצעים צבאיים, בעקבות כישלון המגעים הקואליציוניים בנוגע לתקציב, היו לארון הקבורה הפוליטי שלו.

כעבור 11 ימים בלבד, שבהן ניסה הנשיא יון לגלגל את האשמה על שר ההגנה קים יונג-היון שנעצר, ולפי דיווחים בקוריאה ניסה להתאבד, הודח הנשיא יון מתפקידו. השבוע דרשו רשויות אכיפת החוק מבית המשפט להוציא צו מעצר נגדו. הוא חשוד במתן הוראה לקציני צבא לעצור פוליטיקאים בכירים, בהם מנהיג האופוזיציה ופוליטיקאי שתמך בחקירות נגד רעייתו.

בינתיים, גם מחליפו של יון, הנשיא דוק-סו האן, הודח מתפקידו. המשבר טרם הגיע לסופו.

אינדונזיה: הגנרל שנבחר לנשיאות רוצה לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני

בפברואר ניצח שר הביטחון פרובואו סוביאנטו בבחירות לנשיאות אינדונזיה. את ממשלתו הרכיב סוביאנטו רק באוקטובר, וחברות בה שבע מתוך שמונה המפלגות בפרלמנט. סוביאנטו נודע במערב בעיקר כגנרל ששמו הוכתם בשל פגיעה קשה במתנגדי שלטון בתקופת משטר סוהארטו. סוביאנטו היה נשוי לאחת מבנותיו של סוהארטו, ונחשב אחד מבכירי הצבא ששמרו באדיקות על שלטונו האוטוקרטי.

מאז בחירתו לנשיא מוביל סוביאנטו רוח חדשה למדינת הארכיפלג הענקית. הוא שוקד על הקמת עיר בירה חדשה בפרויקט ענק שההשקעה בו מוערכת ב-35 מיליארד דולר, ומנסה לתפוס מקום יציב בשלטון ולכנס תחת הקואליציה את כל המפלגות בפרלמנט.

סוביאנטו מזוהה עם הרחוב האסלאמיסטי באינדונזיה. אף על פי כן, הפתיע השנה כשאמר שהוא מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים לצד מדינה פלסטינית בשלום וביטחון תחת גבולות מוכרים, בהתאם להחלטות האו"ם.

בנגלדש: ניצחה בבחירות, הפסידה את המדינה

לפעמים תוצאות הבחירות הן לא מה שקובע, אלא ההליך. שייח' חסינה, ששלטה בבנגלדש כמעט ברצף זה 18 שנים, ניצחה בבחירות הכלליות שנערכו בתחילת השנה. אולם הדיכוי הרב שהפעילו הרשויות בהנהגתה על מתנגדיה היו חלק מהדלק של מחאת ההמונים שהובילו להפיכה.

המהומות שפרצו לאחר הבחירות במדינה השמינית הכי מאוכלסת בעולם, עם כ-175 מיליון תושבים, היו האלימות והנרחבות ביותר שידעה המדינה ב-53 שנותיה. הגורם המוצהר לפרוץ המהומות היה הזעם של הסטודנטים על שיטת המכסות בשירות המדינה, שלפיה 30% מהמשרות הממשלתיות הבכירות מיועדות לקרובים וצאצאים של מי שלחמו במלחמת העצמאות נגד פקיסטן ב-1971.

שייח' חסינה, בתו של נשיא בנגלדש הראשון, מזוהה עם האליטות האוחזות בשלטון במובן הרחב של המילה, מאז שבנגלדש נוסדה. התנגדות הצבא למחאות הסטודנטים הובילה למאות הרוגים, אולם הסטודנטים השכילו לבחור הנהגה מסודרת ששוחחה עם כוחות הביטחון.

ב-5 באוגוסט הצליחו המוחים להפוך את השלטון. חסינה התפטרה מתפקידה, ונמלטה להודו יחד עם קרובי משפחתה. הנהגת הסטודנטים וראשי הצבא החליטו למנות במקומה את חתן פרס נובל לשלום מוחמד יונוס לתפקיד ראש ממשלת המעבר עד שייערכו בחירות. בינתיים פרצו פרעות המוניות נגד בני המיעוט ההינדי בבנגלדש, שיונוס ניסה לעצור עם הגעתו למדינה.

טאיוואן: האיומים מסין גברו לאחר הבחירות

המועמד הפרו-מערבי לאי צ'ינג-טה ניצח בבחירות לנשיאות שנערכו בתחילת השנה. צ'ינג-טה ניצח לאחר שהבטיח לשמור על ריבונותה של המדינה ולהמשיך את דרכה של קודמתו בתפקיד צ'אי אינג-וון, שהתנגדה נחרצות לאיחוד עם השלטון הקומוניסטי בסין היבשתית.

תוצאות הבחירות, ששיקפו שוב את ההתנגדות העזה לבייג'ינג, הובילו את סין להגביר את התמרונים הצבאיים שלה סביב טאיוואן. במאי הודיעה סין כי היא מקיפה את טאיוואן במטרה לבחון "אם הצבא שלה מוכן להשתלטות על האי". החודש, לקראת כניסתו של טראמפ לבית הלבן, החלה סין בתמרונים הצבאיים הגדולים ביותר בהיסטוריה סביב טאיוואן, שבהם מכניסה סין עשרות מטוסי קרב לשמיה של טאיוואן, מקיפה אותו בכלי שיט, ומדמה פשיטות על האי.

אמריקה: נשיאה ראשונה ושובו של טראמפ

ארה"ב: טראמפ מכה שנית

זו לא יכלה להיות שנת הבחירות הגדולה ללא ארה"ב – המדינה שהביאה לעולם את המושג 'שנת בחירות', אירוע שהאמריקאים נערכים אליו במשך שלוש שנים, מהרגע שבו נגמרת אחת כזו. ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות הוא אקורד הסיום של שנת הבחירות הגדולה, והוא ישפיע על גורלן של מדינות רבות לא פחות מהבחירות שנערכו בהן.

עם הפרש של יותר מ-2 מיליון קולות ו-86 אלקטורים טראמפ שיפר את תוצאות הבחירות הקודמות ב-90% מהמחוזות בארה"ב, והפך לרפובליקני השני בלבד מאז 1988 שזוכה ברוב הקולות במדינה.

הרשעות בפלילים, תיקים בגין ניסיון הפיכה, רגעים שעשויים להעיד על דעיכה קוגניטיבית, אנשי אמון לשעבר שמספרים שהוא פשיסט – כל אלה לא הספיקו כדי למנוע ממנו את הניצחון. טראמפ הגדיל את קהל מצביעיו בקרב קבוצות רבות באוכלוסייה, גם כאלה שפחות מזוהות עמו כמו השחורים וההיספנים, והוכיח שמה שנכון במרבית המדינות בעולם נכון על אחת כמה וכמה בארה"ב – המרכז זז ימינה. הציבור מעדיף מנהיגים לאומנים.

מקסיקו: נשיאה ראשונה

המדענית ד"ר קלאודיה שיינבאום ניצחה בבחירות שנערכו ביוני והפכה לאישה הראשונה בהיסטוריה של מקסיקו המכהנת כנשיאת המדינה. שיינבאום (61) היא כלת פרס נובל לשלום כחלק מצוות רחב של חוקרי אקלים. היא נכדתם של מהגרים יהודים ממזרח אירופה, אולם היא לא מרבה לדבר על יהדותה.

היא בת טיפוחו של קודמה בתפקיד, מנהיג השמאל מנואל לופס אוברדור. המאבק הסביבתי היה תמיד בלב הקריירה הפוליטית שלה. שני מהלכים נוספים שהחלה לקדם הם רפורמה משפטית שבה יועמדו השופטים להצבעה ישירה של הציבור, וחקיקה נרחבת הכוללת תיקונים בחוקה במטרה להגביר את השוויון המגדרי ולחזק את מעמד הנשים במקסיקו.

שיינבאום ממעטת להתייחס למלחמה בעזה, בניגוד לבני בריתה ממפלגות השמאל הגדולות באמריקה הלטינית. מפלגת 'מורנה' שבראשה עומדת שיינבאום, נוקטת מדיניות של שיתוף פעולה עם ארה"ב, ואפילו עם הנשיא הנבחר טראמפ, ואינה מרבה להתבטא נגד ישראל.

אפריקה: בחירות ראשונות במדינות רבות

שורת מדינות באפריקה ערכו בחירות, חלקן בפעם הראשונה בתולדותיהן.

גאנה: שובו של הנשיא לשעבר

באחת הדמוקרטיות התוססות והמצליחות ביותר באפריקה, מפלגת האופוזיציה ניצחה בבחירות לפרלמנט והמועמד שלה לנשיאות, הנשיא לשעבר ג'ון דרמאני מהאמה, הביס את המתחרה שלו, נציג מפלגת השלטון, כבר בסבב הראשון.

מדגסקר: חרם אופוזיציוני

האופוזיציה במדינת האיים החרימה את הבחירות לפרלמנט שנערכו לפני כמה חודשים, אחרי שהנשיא אנדרי נירינה רז'ואלינה נבחר לנשיאות בפעם השנייה.

רואנדה: אין אופוזיציה, אין דאגות

הנשיא פול קגמה זכה ב-99% מהקולות עם שיעור השתתפות של 98% מבעלי זכות הבחירה, לפי הנתונים הרשמיים של ועדת הבחירות. קגמה עומד בראש המדינה זה כ-30 שנה, מאז תום רצח העם הטוטסי ומלחמת האזרחים של 1994.

נמיביה: סגנית רה"מ הפכה לנשיאה ראשונה

המדינה בחרה לראשונה בהיסטוריה אישה לנשיאה: נטומבו ננדי-נדיטווה, ששימשה סגנית ראש ממשלת נמיביה מ-2015. ננדי-נדיטווה היא מבכירי מפלגת SWAPO המחזיקה בשלטון מאז זכתה נמיביה לעצמאות מדרום אפריקה לפני 25 שנים. מפלגתה ניצחה גם בבחירות לפרלמנט, אולם בפער הקטן ביותר בתולדותיה.

דרום אפריקה: מפלגת השלטון איבדה את הרוב

מפלגת השלטון איבדה לראשונה זה שלושה עשורים את הרוב המוחלט בפרלמנט, ונאלצה לראשונה מאז סיום האפרטהייד להיסמך על שותפה קואליציונית.

אתיופיה: נשיא חדש

בחרה בנשיא חדש: תאייה אצקה סיילאסי, שותפו של ראש הממשלה אבי אחמד, זאת בזמן שהמלחמה במחוז אמהרה עודה בעיצומה ולאחר שנתיים של מלחמה בתיגראי.

בוטסואנה: מהפך פוליטי ראשון

מפלגת השמאל-מרכז הדיחה המפלגה הימנית המחזיקה בשלטון מאז זכתה המדינה הדרום אפריקאית לעצמאות לפני קרוב ל-60 שנה.

סומלילנד: בחירות דמוקרטיות ראשונות

מהפך ראשון אירע במערכת הבחירות הדמוקרטיות הראשונה של חבל הארץ הריבוני שטרם זכה להכרה בינלאומית.

צ'אד: בחירות ראשונות אחרי 13 שנים

תוצאות הבחירות עדיין לא פורסמו.

אלג'יריה: האופוזיציה לא מכירה בנשיא

הנשיא המכהן עבד אל-מג'יד שמר על כיסאו, אולם מפלגות האופוזיציה דחו את תוצאות הבחירות. כך גם בתוניסיה השכנה, שבה ניצח קייס סעיד.