1. "כדי לבנות חברה צריך את כולם": המסע של פנחס ולרשטיין מעופרה לכפר עזה

את ולרשטיין, שהיה מנכ"ל מועצת יש"ע, לא מעניין למי מצביעים תושבי הקיבוצים בעוטף עזה. בעיניו הם חלוצים והוא מגויס לעזרתם. להם לא משנה שהוא מתנחל מעופרה. מבחינתם הוא אחראי לנס הצמיחה שלהם מאז צוק איתן. ולרשטיין: "חברה שהיא נטו שמאל או נטו ימין זה אסון למדינה". מפגש קצוות מפתיע

פנחס ולרשטיין, שי חרמש ואושרית סבאג בכפר עזה. ולרשטיין: "אנשים שיש לי איתם שיח ארוך שנים מתקשרים אלי בחרדה אמיתית על הזהות והאופי של מדינת ישראל. אני מבין את זה" (צילום: כדיה לוי)

2. ליהרז פרומן: "כל ישראלי צריך לשאול את עצמו מה המחיר שהוא מוכן לשלם כדי שנוכל לשמור על עצמנו יחד"

10 שנים אחרי פטירת אביה, הרב מנחם פרומן חי-שלום, בתו בת ה-33 ליהרז פרומן מספרת איך מורשתו מקבלת משנה תוקף בימים של שבר חברתי: "אנשים צריכים להבין היום מה הם מקבלים מהצד השני. בהפגנות אתה רואה אנשים בשר ודם, את הכאב בעיניים שלהם. מה אתה לוקח מזה? איפה זה משפיע עליך?"

ליהרז פרומן. "זה מתאים שבאזכרה של אבי דתיים וחילונים ישירו ביחד על התורה ועל אלוהים" (צילום: אור גואטה)

3. "יש לנו המון נתונים על עוני, אבל מעט הבנה על איך נראים החיים בו"

ד"ר גיא פלדמן מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, חקר את החיים בעוני לראשונה בישראל, תוך התמקדות ב'חוסר ביטחון דיורי'. אחרי שפגש מאות משפחות הוא משוכנע: "הסטטיסטיקה הכי עשירה בעולם לא יכולה לספר לי איך נראית הדירה והמקרר של משפחה בעוני"

שכונה ישנה בבית שאן. "המשפחות העניות בישראל מוציאות מעל ל-40% מההכנסה שלהן על שכירות אבל אנחנו, כאקדמיה, לא יודעים הרבה בנוגע למציאות החיים של משפחות" (צילום: דוד טברסקי)

4. "בדיור קואופרטיבי אפשר לבנות דירת מאה מטר במחיר של עד 700 אלף ש"ח"

מחקר שערכה עו"ד יפעת סולל עבור מכון יסודות מאתגר את החשיבה על דיור בישראל, ומציע פתרון להוזלתו. סולל, שעומדת בראש ברית הקואופרטיבים לצדק חברתי: "הדיור הקואופרטיבי, כצלע שלישית לשוק הפרטי והציבורי, יהווה אלטרנטיבה שתשפיע על רמת המחירים"

עו"ד יפעת סולל. "דיור זה הרבה מעבר לקורת גג, זו קהילה וכל סביבת החיים של בנאדם, אבל המדינה מתעקשת לדחוף אותנו לפתרונות זמניים" (צילום: דוד טברסקי)

5. "שחיקת שכר וחוסר שוויון פוגעים בצמיחה": הכלכלנית שמשיבה אש לקרן המטבע

פרופ' אוזלם אונארן גדלה בצל מצב צנע שנכפה על טורקיה בשנות ה-80. כחוקרת, החליטה להילחם בתאוריות הכלכליות שיצרו אותו: "אם אתה מגדיל את הרווח על חשבון השכר, המשק נפגע". ראיון

פרופ' אוזלם אונארן. "אי-השוויון הוא מעשה ידי אדם, תוצר של מדיניות כלכלית שהיא בחירה פוליטית. לכן אפשר גם למנוע ולצמצם אותו באמצעות מדיניות כלכלית" (תמונה: אלבום פרטי)

6. המדינה שעשתה הכול הפוך כדי לנצח את האינפלציה

ספרד נלחמה בעליית המחירים באמצעות מיסוי רווחי יתר, העלאת שכר ותמיכה בחלשים. כעת היא הכלכלה הראשונה שמגיעה ליעד האינפלציה, והיא אף זוכה לתמיכה מהבנק המרכזי האירופי

שוק מרווילאס במדריד, בירת ספרד. ממשלת ספרד בלטה בהיקף ובעוצמה של השימוש בכלים כמו מיסוי והוצאה ממשלתית, ונהנית מהתוצאות (AP Photo/Manu Fernandez, File)

7. בעבודה כל היום אומרים לנו מה לעשות ובהפסקה מותר לנו להיות מי שאנחנו"

האנימטורית יעל רייספלד תיעדה עובדים ועובדות בזמן הפסקת הצהריים שלהם, ויצרה סרט קצר בן 3 דקות: "ההפסקה היא זמן שמותר לצאת בו מהפיקוח ומותר להיות בן אדם"

עובדים בהפסקת צהריים: "יש מי שיושב על דלי הפוך ואוכל סנדוויץ', יש מי שמחמם שאריות משבת במיקרו ויש מי שאוכל ארוחת צהריים בחדר אוכל" (איור: יעל רייספלד)

8. האיש הירוק שחי בבית ירוק ומנהל מפעל ירוק

יוקי גיל, הבעלים של מפעל שורש לציוד מטיילים, חי בבית מאופס פחמן, נוהג במכונית חשמלית ומקיים פגישות בזום כדי להימנע מטיסות מזהמות. אבל לגיל יש מקור גאווה חדש: הפיכת מפעל שורש למפעל מאופס פליטות, עם חשמל סולארי, אגירה, כלי רכב חשמליים ובקרוב גם המרת פסולת לאנרגיה. "כל מפעל יכול להגיע לאיפוס פליטות בתוך 3 שנים"

יוקי גיל על הגג הסולארי. "תוך 15 שנה, לכל אדם בעולם תהיה גישה לאנרגיה מתחדשת ובחינם" (צילום: ארז רביב)

9. חקלאים בלתי נלאים

אפרסקים, נקטרינות, שזיף, קיווי: מוישה ויינשטיין מגדל עם בנו עצי פרי באותו שטח חקלאי שבו היה המשק של סבו וסבתו, שהקימו את מטולה לפני 127 שנים. כל בוקר הוא מגיע לגבעת ש"י שהקים לזכר הוריו, אומר עליהם יזכור ומספר להם: "הילד העצלן, הבטלן, המפונק שלכם לקח 70 דונם, הכשיר אותם, משך קו מים באורך 2 וחצי קילומטרים מקיבוץ משגב עם ונטע מטעים לתפארת"

מוישה ועיניה ויינשטיין. "כל עוד אני יכול לקום בבוקר ולעבוד במשק שהקימו סבא וסבתא שלי לפני יותר מ-100 שנה, הכול בסדר" (צילום: מאיה רונן)

10. חקלאי גידל גנן בגן

מיזם קו-גרינהאוס משדך בין אנשים שרוצים לגדל בעצמם ירקות לבין חקלאים בעלי ניסיון שמספקים ציוד והדרכה. "מדי פעם הנכדים באים לפה ועוזרים לנו לשתול", מספרת אהובה, פנסיונרית מיבנה, "רצינו להראות להם שהירקות לא מגיעים מהשליח של הסופר"

עצמון חג'ג' עם צביקה (עומד) ואהובה בחלקה שהוא מקצה עבורם בנווה מבטח. אהובה: "זה החוג המשותף שלנו. זה טוב לזוגיות" (צילום: מאיה רונן)

11. הגינות הסודיות של העובדים התאילנדים

התפריט של רבים מעובדי החקלאות התאילנדים בישראל מורכב מירקות, פירות ועשבים שהם מגדלים בגינות שלהם: פפאיה לסלט, למון גראס לקארי, בננה בשביל העלים, מלפפון תאילנדי למרק, חציל תאילנדי לתבשילים ועוד

ערוגות מדורגות בגינה תאילנדית. ג', עובד מתאילנד: "חשוב לי לגדל את מה שאני אוכל ולאכול את מה שאני מגדל" (צילום: זוהר שורצברג)

12. עגלת החינוך הממלכתי רוקנה, והתמלאה בקונפורמיזם ורדידות

החינוך הממלכתי בעולם צמח על שורשי תפיסות הומניסטיות, חברתיות וביקורתיות. בישראל הוא כפוף לפוליטיקאי נבחר ומתחלף, לתפיסותיו ולגחמותיו. במערכת הזו הזהות הלאומית הופכת לפלקט שטוח, השורשים היהודיים הם קרדום לחפור בו, והילדים נותרים בלי כלים לבחון ביקורתית

כיתה ביום הראשון ללימודים.  כל שר ושרה יכולים ליישם את האג'נדה שלהם ללא הפרעה, ואין מועצה שתבחן אם התכנים מתאימים (צילום: נועם ריבקין פנטון/פלאש90)

13. בחייהן ובמותן: גננות

האחיות יונה קורצגורן וטובה יזרעאלית היו גננות שהקדישו את חייהן לחינוך ילדי ארץ ישראל ובהוראת עברית לעולים חדשים. מאיר קורצגורן, בנה של יונה, מספר ששתיהן היו חלק מחבורת הגננות מפתח תקווה, ששררה ביניהן חברות ושותפות: "אימי ודודתי היו גננות במהותן"

חזית המצבות. מאיר קורצגורן, בנה של יונה: "אני נרגש לספר את הסיפור שלהן, חשוב לי להנציח אותן" (צילום: מאיר קורצגורן)

14. המחנך ההומניסטי שמשנתו נשכחה: 70 שנה למותו של ח'ליל אל-סכאכיני

חופש לתלמידים, חיבור בין גוף לנפש וחינוך דמוקרטי – המחנך ח'ליל אל-סכאכיני נאבק למען חינוך ערבי פתוח בארץ ישראל. חוקר משנתו כמאל מועד: "אנחנו זקוקים למשנתו בימי סכסוך. ליבתה היא ההומניזם, אהבת האדם ודרישה לתיקון החברה על ידי חינוך"

ח'ליל אל-סכאכיני ברקע הבית שבו התגורר בירושלים. "הציב את בית הספר כאמצעי לריפוי החברה ולביקורת על החברה" (צילומים: נחלת הכלל, אור גואטה)

15. "להט"בופוביה הייתה תמיד, זה לא קשור להתקדמות של הקהילה שלנו"

שר הבריאות לשעבר ניצן הורוביץ לא חושש מנסיגה בתחום רפואת הלהט"ב, אבל בהחלט מודאג מהכיוון שהמדינה הולכת אליו: "כשאין דמוקרטיה אין שוויון מפני החוק, וכל מי שלא בא טוב בעיניים, בין אם זה להט"בים, נשים, ערבים, שמאלנים או השד יודע מה, נמצא על הכוונת"

ניצן הורוביץ בהפגנה נגד הרפורמה המשפטית. "מי שחושב שלהט"ב הם לא אנשים שווים, לא נורמלים, סוטים, או שצריך לחסל אותם, ברור שיחשוב גם שמערכת הבריאות לא צריכה לטפל בהם" (צילום: אלבום פרטי)

16. לסבית, אחות, יו"ר ועד: "אף ממשלה לא תצמצם את החירויות שלי"

מגי מור, יו"ר ועד עובדי אסותא רמת החייל וממקימות האגף הגאה בהסתדרות, לא נותנת לשום דבר לעצור אותה, ומתכננת לאגד את כל עובדי אסותא לוועד אחד. כלסבית הראשונה שעומדת בראש ועד, היא מספרת על חיים רצופי מאבקים: "לא לכל אישה, נערה וילדה יש את הכוחות והפריבילגיות שיש לי. על זה אני נלחמת"

מגי מור. "אין שום סתירה בין להט"ב להסתדרות, להפך. הקהילה הגאה מבינה את כוח ההתאגדות, ואת החשיבות של מקומות העבודה" (צילום: יונתן בלום)

17. הסלב הראשון שקפץ למים

עופר נחשון ידע מגיל צעיר שהוא רוצה להיות שדרן רדיו, אבל לא שיער שיהפוך בזמן קצר כל כך לאחד האנשים המפורסמים במדינה. הוא מספר על היציאה שלו מהארון ב-1994, לפני כל אדם אחר בעולם התרבות, שנועדה לשבור את קשר השתיקה: "הדבר שהיה לי הכי חשוב מלבד המוזיקה היה ההומואיות שלי, ושתלתי אותה בכל מקום"

עופר נחשון באולפן רשת ב'. "לא עניין אותי להיות מפורסם ושיכירו אותי, הונעתי מאידיאולוגיה של קידום מוזיקה לועזית וקידום להט"ב" (צילום: איתי נבו/ויקימדיה)

18. עובדת, לוחמת, מתוודה: הספר המסעיר שכתבו חלוצות היישוב העברי

נשיקה ראשונה, היריונות שנכשלו, לחימה ועבודה בין גברים: לפני 80 שנים ראה אור הקובץ "חברות בקיבוץ", שבו מאה חברות מספרות על העבודה, הקבוצה, הקשיים והכאבים. ד"ר תמר שכטר שחקרה את הקובץ: "הפמיניזם הישראלי צמח בהסתדרות ובקיבוץ. הקובץ הזה הוא קריאת חובה לכל אישה שחיה בארץ הזו"

עובדות במחצבה. ד"ר תמר שכטר: "בקובץ 'חברות בקיבוץ' יש מחאה, תקווה, המון אהבה וגאווה על המפעל הקיבוצי, וכמובן גם כאב" (צילום: ביתמונה, אלבום עפולה)

19. האישה המסתורית מהגליל: מכשפה או רועת צאן תמימה

בקיבוץ אילון בגליל המערבי סיפרו שהיא מתגוררת לבדה במערה, מתכרבלת בלילות הקרים עם עדר הצאן שלה, עוסקת בכשפים ומכירה את סגולותיהם הרפואיות של כל צמחי הבר – אבל ת'לג'ה מחאמיד הייתה בסך הכול רועת צאן מערב אל-עראמשה

ת'לג'ה מחאמיד. "היא הייתה חלק מהנוף, חלק מההרים והגאיות, ועם זאת תמיד בולטת בשונותה" (צילום: צוות תרבות ומורשת קיבוץ אילון)

20. יציאת מצרים המוזיקלית

סיפורה של "להקת כוכבי הזהב המזרחית", להקת תיאטרון של אמנים עולי מצרים, שהקים בראשית שנות ה-50 שמעון מלכי. לפני עלייתו לארץ היה מלכי שחקן קולנוע, ובלהקה שהקים כיכבה "לילה מורד הקטנה", בת דודתה של לילה מורד, ענקית הקולנוע והזמר הערבי. שי מלכי, בנם: "הגיע הזמן לספר על עברם המפואר של הורי. התיאטרון והלהקה היו הכי קרוב למצרים שהיה אפשר"

"להקת כוכבי הזהב המזרחית" בהופעה. לאה לוסי מלכי בשורה השנייה מימין, ובעלה שמעון סמיר מלכי משמאל (צילום: אלבום פרטי)

21. הזיכרונות, הגבורה, התשוקה לחיים: מעפילי ספינת 'התקוה' נפגשו, 76 שנים אחרי יציאתה לדרך

הצפיפות, הלכלוך, האוכל המשומר שהפך לנשק נגד הבריטים והפחד להיתפס – עשרות מעפילים ששטו על האונייה שיצאה מאיטליה במאי 1947 ערכו כנס וחלקו סיפורים. "עם ישראל חי", אמר בכנס מורי גרינפלד, 96, ששירת על הספינה כקצין שני, "זה מרגש מאוד להיות כאן 76 שנים אחרי"

ספינת המעפילים 'התקוה'. "הייתה בנו תקווה מהעזיבה של אירופה, זה נתן את הכוח" (צילום: אתר פיקיויקי)

22. "משם אפשר רק לצמוח": 25 שנים למשחק הראשון של נבחרת הנשים בכדורגל

בכירי הכדורגל והפוליטיקה הישראלית הגיעו ב-2 בנובמבר 1997 לאצטדיון העירוני בבת ים כדי לחזות במשחק ההיסטורי מול נבחרת רומניה. איריס אנטמן: "האווירה סביב המשחק הייתה מדהימה". סילבי ז'אן: "זאת הפעם הראשונה ששחקתי בארץ, לא היה לי למי למסור"

נבחרת הנשים של ישראל בכדורגל לפני המשחק הרשמי הראשון בתולדותיה, מול רומניה. "הייתה עצבות כי הפסדנו, אבל הייתה גם הרגשה של התעלות" (צילום: באדיבות ארכיון ההתאחדות לכדורגל)